שאלה:

כתבי הקבלה והחסידות מדברים על ארבעה עולמות – אצילות, בריאה, יצירה ועשיה. היכן נמצאים ה"עולמות" הללו? מדוע אף אחד מהם לא נתגלה עדיין?

תשובה:

אם חשבת שמדובר בגלקסיות הנמצאות במרחק שנות אור רבות מאתנו, חשוב שנית. לא מדובר כאן בעולמות הניתנים להשגה באמצעות טיסה במעבורת חלל או צפיה בטלסקופ האבל. למעשה, עולמות אלו נמצאים ממש כאן, קרובים אלינו.

הנה משל שיעזור לך להבין: האם עברת פעם בדיקת עיניים? אתה זוכר כיצד נתנו לך להביט דרך שתי עדשות שונות ושאלו אותך איזה מהן ברורה יותר, 1 או 2? (ואם אישיותך דומה לזו שלי, כנראה שביקשת מהאופטומטריסט שישוב על הפעולה כמה פעמים עד שהחלטת...).

כשאנו מדברים על ארבעת העולמות, ראה זאת כאילו כל אחד מהם מהווה עדשה שונה דרכה ניתן להביט בעולם. ככל שהעולם גבוה יותר, כך העדשה חדה וברורה יותר. עולם רוחני יותר = עדשה טובה, ובאמצעותה ניתן לראות שכל הדברים בעולמנו מהווים ביטוי הרמוני של אחדותו הפשוטה של האלוקים. עולם רוחני פחות = עדשה לא ברורה המעניקה לצופה תחושה של "שונות" – כאילו אין בורא לעולם. כאשר האחדות הנשגבה האלוקית לא נראית, האובייקטים בעולמנו נראים נפרדים, דיסוננטיים ואפילו מכוערים.

אנו חיים בעולם התחתון ביותר, הפיזי, בעולם העשיה – שפירושו גם עולם הממשות העכשווית. בעולם זה אלוקים נחבא ונסתר לחלוטין. העדשות לא מאפשרות לנו לראות כלום מעבר לתוצר הסופי הבריאה ולא את הליך היצירה. אנו רואים שולחן – לא את האנרגיה הרוחנית המקיימת אותו. אנו משתאים למראה שקיעת שמש יפה – כאילו הייתה סתם עוד תופעת טבע ולא יצירת מופת של אמן דגול. אנו מייחסים הצלחה כספית לאסטרטגיה עסקית מוצלחת – אך לא לברכתו של הקב"ה. הרכב האותיות של המלה "עולם" דומה למלה "העלם", כלומר, הסתר. אנו רואים רק את החזית החיצונית, והיתר נסתר ונעלם מעינינו.

מה גרם לכך שהמרשם שלנו נמוך כל כך? ובכן, חוץ מן העובדה שאנו לא ממוקדים, העדשות שלנו הן כמו משקפי שמש כהים. עולמות גבוהים יותר מקבלים שפע של אור, כמו בעת חבישת משקפיים בהירים. העולמות הנמוכים יותר מאפשרים להרבה פחות אור לחדור אליהם – כמו מידות שונות של משקפי שמש. הפרטים והיופי נעלמים. נסו לבקר בגלרייה לאמנות כשהאורות כבויים ואתם חובשים משקפיים כהים ותבינו למה הכוונה.

משקפי שמש מקטינים את מידת האור החודרת פנימה.

המידע עדיין קיים אך דרושים מאמצים מרובים כדי לאתר אותו. אולם, בעדשות הללו קיים גורם נוסף: הן מעוותות את התמונה. הכל נעשה מבולבל כל כך עד כי מתקבל רושם שהכל חסר היגיון, כאילו אין לעולם אף תכלית.

כוון מחדש את העדשות וראייתך תשתנה עד מהרה. כשהעדשות מכוונות, העולם הופך לביטוי למשהו גבוה בהרבה; ניתן לראות נשמות ומלאכים, לשמוע קולות שמימיים (הנקראים "בת קול"), להרגיש אהבה כבירה ויראה כלפי אלוקים. כשהעדשות מכוונות היטב תחושת ה"אני" וה"שונות" הגדולה מתמוססות ומתאחדות עם האור הגדול. זוהי החויה אותה עוברים הנביאים והצדיקים.

למרות שזה לא נראה כך, מטרת בריאת העולם אינה למען העולמות הנעלים אלא עבור עולם העשיה הפיזי שלנו. הבורא הפקיד בידינו את המשימה להאיר את העולם החשוך באמצעות התורה והמצוות. אנו אמורים לגלות קדושה בתוך החולין, לגלות את העל-טבעי בתוך הטבעי, ואת הרוחני – בתוך הפיזי. כשאנו עושים זאת אנו מסירים את המסך המסתיר על האור האלוקי וחושפים כיצד עולמנו זה, המהווה תחנה אחרונה, קדוש, למעשה, יותר מכל עולם ש"מסביבו".

זוהי עבודה המתבצעת בשלבים. כשהיא מסתיימת השמים יופיעו עלי אדמות. אלו יהיו ימות המשיח.