שאלה:

האם אלוקים ברא את הרוע? הרי הוא ברא את הכול. אם כך, למרות שהאנשים בחרו לעשות עמשים רעים, היה זה אלוקים שברא את הרוע. אבל אם אלוקים הוא טוב, כיצד הוא ברא רע?

תשובה:

זהו פרדוקס: הטוב קיים כי אלוקים רוצה שיתקיים. הרוע קיים כי אלוקים לא רוצה בו.

אם אדם רוצה משהו, אך הוא לא עושה שום דבר בנושא, כלום לא יקרה. אתה יכול לרצות חתיכת עוגה אבל שום עוגה לא תופיע אם מישהו לא יאפה אותה.

אבל כשמדובר באלוקים, עצם הרצון שלו כבר בורא את המציאות עצמה. הרי אלוקים הוא כל-יכול, אם הוא רוצה בכך – מה כבר יכול לעצור את הדבר מלהתקיים? הוא רצה עולם, וכך היה. הוא רצה בטוב, וכך היה.

אותו הדבר במצב בו אלוקים לא רוצה משהו: גם זה הופך למציאות. אם אלוקים מחליט שהוא לא רוצה משהו, החלטה זו עצמה גורמת לדבר להתקיים. היותו של אלוקים כל-יכול פירושה שאפילו אי-הרצון שלו בורא מציאות. הרוע הוא הדבר שאותו אלוקים לא רוצה. לכן זה קיים.

אבל הרוע לא קיים באותו אופן בו הטוב קיים. אלוקים רוצה בטוב, ולכן קיומו הוא אמיתי ונצחי. הרוע, לעומת זאת, קיים כדבר שלילי, כמשהו שאלוקים לא רוצה בו, לכן קיומו שברירי וחולף. הרוע אינו יותר מאשר אי-ישות לא רצויה, שביל שאין ללכת בו. בכך שאנו עושים מעשים רעים, אנו נותנים לרוע יותר קרדיט ממה שהוא ראוי לו. ההחלטות הגרועות שלנו הופכות את הרוע להוויה אמיתית יותר משהוא באמת.

בסופו של דבר, הרוע לא יכול לשרור. זוהי רוח רפאים בלתי רצויה, אשליה זמנית, חזית דקיקה. במשך הזמן מתמסמס הרוע, אף אם לעתים הוא נראה מאיים מאוד. ממלכות מרושעות מתפוררות, רעיונות רקובים נחשפים והטוב קורן בסוף דרך החרכים. זה מה שרצה אלוקים כל הזמן, אבל הוא נותן לנו להגיע לכך בכוחות עצמנו.

הדרך היחידה לגרש את רוח הרפאים של הרוע היא להדליק את אור הטוב.