שאלה:

איך אני יכולה לגרום לילדיי לעזור יותר בבית? הדפוס הרגיל בביתנו הוא שאני מבקשת מהם לעשות משהו והם מתעלמים ממני כמה פעמים עד שבסוף הם עושים חצי עבודה, וגם זה בחוסר רצון. כמעט לא כדאי לי לבקש מהם, ואני שונאת לנדנד להם, אבל אחרת הם פשוט לא מקשיבים לי.

תשובה:

בדיוק לשאלה כזו חיכיתי! זה בדיוק התחום שבו אני מתמחה. כפי שאת יכולה לתאר לעצמך, כאם לשלישייה ולתאומים הייתי מוצפת בעבודות בית, וברגע שילדיי יכלו לדבר, הם יכלו גם לעזור. אז תני לי לראות אם אוכל לתמצת ניסיון של חיים שלמים לכמה פסקאות...

ישנם כמה מושגים עיקריים השולטים באינטראקציות שבין הורה לילדו. אגביל עצמי כאן לשני המושגים הרלוונטיים ביותר למקרה הנוכחי.

הראשון הוא, שחיי המשפחה נעשים הרבה יותר קלים אם הם מושתתים על מקצבים קבועים. זוכרת איך כשילדייך היו צעירים והיה לך סדר דברים קבוע לזמן ההשכבה, זה עזר מאוד (כך אני מקווה) להפוך את ההליכה לישון לפשוטה וקלה יותר? ובכן, גם כל דבר אחר, כולל עבודות בית, מגיב היטב לאותם עקרונות. סדר קבוע קל יותר לבסס ולווסת.

בואי נביט בניקיון הבית. אם את מאמינה שילדייך צריכים לעשות מטלות בבית אבל לא עושים זאת, הרי הזמן הקל ביותר לביצוע מטלות הוא אחרי ארוחת הערב. קבעי סדר חדש שלפיו הזמן שאחרי ארוחת הערב הוא זמן לביצוע מטלות בבית, כשאת בודקת מה קורה כעבור 20 דקות.

למה זה יעבוד יותר טוב?

1. הזמן הקבוע כל יום מאפשר לילדים להיכנס לדפוס קבוע.

2. אם מקצים למטלות זמן קצר, 20 דקות לכל היותר, הדבר הופך לבר-ביצוע עבור כולם.

3. עשיית המטלות אחרי ארוחת הערב פירושה שאת משתמשת בזמן שבו בלאו הכי יש הפסקה טבעית ביומם של ילדייך, כך שלא תצטרכי להשיג את תשומת לבם תוך גרירתם ממשהו שהם עושים באותו זמן.

4. בדיקה: כשהם צועקים "מוכנים", את באה, בודקת, מעירה, ואם הכל בסדר את נותנת להם רשמית אישור ללכת. כיוון שהם חייבים לבצע את משימתם עד שהם מקבלים אישור ללכת, הדבר חוסך לך את הצורך לרדוף אחריהם שוב ושוב עד שהדברים ייעשו היטב.

סדר קבוע אכן עובד היטב. ודאי שאת נותנת לילדייך הוראות מאוד ברורות, אפילו כתובות, כדי שכל אחד יבין מה מצפים ממנו שיעשה. הדבר עוזר גם להימנע מהרבה ויכוחים מן הסוג של "אמרת כך וכך! לא, לא אמרתי ככה!".

הדבר הבא שאני רוצה לשוחח עמך עליו הוא דבר שכבר שמעת עליו, ושמו "לכל דבר יש השלכות!". כן, אני יודעת שניסית את זה וזה לא עבד... אבל מעתה ואילך, זה יעבוד.

ישנם שני סודות לעניין ההשלכות אם מישהו לא מבצע את המטלה שלו. האחד הוא, שעלייך לבסס את המוניטין שלך. זה אומר שאת חייבת להיות ידועה כאדם שלא יזוז מעמדתו כשמדובר במימוש דבר שאמרת שיקרה. ברגע שאמרת שזה יקרה, זה יקרה, ושום בכי, תחנונים או הבטחות לא יגרמו לך לשנות את דעתך! אינני יכולה להדגיש מספיק עד כמה הדבר הזה חשוב – די שתיכנעי פעם אחת, והם יניחו שזה תמיד יעבוד, ואז הם רק ינסו לבכות וליילל עוד יותר בפעם הבאה, ויתעלמו ממך, כי הם מרגישים שיוכלו להתחמק מכל השלכות לאי ביצוע משימותיהם.

הסוד השני הוא לתת למשימות מגבלת זמן שלאחריה יגיעו ההשלכות שעליהן התרעת מראש. למשל, אם את רוצה שבנך יקפל את הכביסה, שאלי אותו כמה זמן ייקח לו לסיים. אם הוא מרגיש שייקח לו 20 דקות, אמרי לו שיש לו 30 דקות מעכשיו לסיים את הכל. הסתכלי בשעון ואמרי, "עכשיו 6:30, אז אבדוק אותך ב-7:00, בסדר? אם זה לא יהיה עשוי עד אז, תצטרך לנקות גם את הכיור במטבח". מרגע שהילדים יקלטו שאת מתכוונת למה שאת אומרת, הם יהיו מסוגלים לראות שיש השלכות למעשיהם, ושזה לא בסדר מצדם לגרום לך לבקש מהם כמה פעמים לעשות משהו.

בכל פעם שאת משנה את הכללים או את סדר הדברים, או שאת מוסיפה כלל או סדר חדש למערכת המשפחתית שלך, אני מציעה שקודם כל תקיימי פגישה משפחתית כדי להסביר לילדייך מה את מצפה מהם, איך המערכת החדשה תעבוד ומדוע הרגשת שהכרחי לעשות את השינוי.

מרגע שהייתה להם האפשרות לדון אתך על כך, תוכלי לומר להם איך את באמת מרגישה כשאת נאלצת לחזור ולבקש מהם שוב ושוב לעשות את אותו הדבר. כשילדים מבינים שלבצע מטלה כלשהי עבור הוריהם זה מעשה שמפגין כלפיהם אהבה וכבוד והערכה ומאפשר יצירת יותר הרמוניה בבית, הם יוכלו לקבל פרספקטיבה טובה יותר על פעולותיהם.

אני מקווה שתוכלי להשתמש ברעיונות הללו כדי ליצור סביבה משפחתית יותר הרמונית המתאפיינת ביותר שיתוף פעולה מצד כל בני המשפחה.