שאלה:

אני אם חד הורית שעובדת קשה מאוד בניסיון להספיק את כל המשימות בכל תחומי האחריות שלי. שני ילדיי, בני תשע ואחת-עשרה, לא נוקפים אצבע בבית וזה מתסכל אותי ביותר. כיצד אוכל לגרום להם לעזור?

תשובה:

כהורים אנו כל כך עמוסים בעבודתנו שלעתים אנו עשויים לשכוח לקחת זמן לחלק משימות וללמד את ילדינו לקחת אחריות. לרבות מאתנו קל יותר לעשות את העבודה לבד מאשר לשדל את ילדינו לעשות משימות בעצמם, אפילו לבדם. אנו מסתובבות ומסדרות להם את המיטות, מכינות להם את תיקי ארוחת הצהריים שלהם, כותבות פתקים למוריהם ובהם תירוץ להגעתם מאוחר לכתה, עד שמתישהו אנו חשות שנמאס לנו. העובדה שהמתנו עד לרגע האחרון, כשאנו דחוקות אל הקיר, כשאנו מתרוצצות ברגעים הלחוצים הלו כשעצבינו מתוחים, כמו ממש לפני שמגיעים אורחים חשובים – נשלם על כך מחיר כבד. בסוף אנו נובחות את הפקודות ותובעות שהם יעשו דברים עכשיו.

אחריות אינה תכונת אופי מולדת שיש לאנשים מסוימים ואין לאחרים. יסוד חשוב בחינוך הוא לקחת את האנרגיה ואת הזמן – זמן שקט – כדי ללמד את ילדינו לעזור בעבודות הבית. זו גם השקעה נהדרת וכדאית.

לאמן ילדים לתרום למשימות משק הבית זה דבר שנותן להם תחושה נהדרת של שייכות. זה גורם להם להרגיש כמו חברים חשובים בבית. זה נותן להם תחושת הנאה ונתינה. כאשר ילדים לומדים להשגיח על עצמם, הם לומדים גם לגלות דאגה כלפי אחרים. בעוד הם לומדים לקחת אחריות על חייהם שלהם, הם לומדים גם להיות אחראים לאושרם האישי.

ללמד ילדים לשאת אחריות זו המתנה הגדולה ביותר שאת יכולה לתת להם. האמון שאת נותנת בהם למלא משימות שונות עושה פלאים לדימוי העצמי שלהם. זה נותן להם את הבטחון לרכוש מיומנויות חדשות ולשאוף להישגים. הם גם רוכשים כך מידה רבה של עצמאות. ילדים שנותנים להם לקחת אחריות לומדים להיות עצמאים יות ומסוגלים להתמודד בבטחון עם אתגרים שנקרים בדרכם.

הצעד הראשון בלימוד אחריות הוא לתת לילדך תחומי אחריות או משימות, כגון שטיפת הכלים, עריכת השולחן, טאטוא הרצפה. זה מעביר לו את המסר שאת בוטחת ביכולתו לעמוד בציפיותייך ושאת מאמינה בו. זה גם מעביר לילדך את הבטחון העצמי ואת האומץ לבצע את משימותיו החדשות. זו הזדמנות נהדרת עבורו להוכיח – הן לך והן לעצמו – למה הוא באמת מסוגל.

שלא כמו כפייה, תביעה או התעקשות שילדך יעשה את מה שאת מבקשת מיד, לימוד אחריות הוא תהליך שלוקח זמן, סבלנות ואיפוק, אך הוא מצליח הרבה יותר מסתם לעשות את העבודה בעצמך.

מה שחשוב זו הגישה

· דברי אל ילדך באהבה. הסבירי שאתת רואה שהוא מסוגל לשאוב אבק או לנקות את המגירות שלו או לקפל את הכבידה.

· ראי את המשימות שאת נותנת לו כפריבילגיות ולא כנטל שאת רק רוצה להיפטר ממנו.

· עזרי לו להרגיש שזו עבודה חשובה ומכובדת.

החליטי על תוכנית פעולה

· הכיני לוח זמנים. החליטי על זמן קבוע בכל יום לעשיית עבודות בית – סדר קבוע הוא הדבר הקריטי בהקשר הזה.

· היי ספציפית. האם "תוציא את הזבל" זו הוראה שמתייחסת לכל סל ניירות בבית, או רק לפח שנמצא במטבח? האם זה כולל הכנסת שקית אשפה חדשה לפח?

· הראי לו בעצמך. הראי לו כיצד לטאטא את הרצפות. צפי בו כיצד הוא עושה זאת בפעמים הראשונות.

· כבדי אותו גם כשהוא עושה טעויות (האם אין כולנו עושים טעויות?) תני בו אמון שהוא מסוגל לתקן את טעויותיו.

· אל תעשי מחדש את עבודתם של הילדים. עמדי בפני הפיתוח להחליק את הקמטים על מיטתו של ילדך לאחר שהוא סידר אותה.

· הציעי את עזרתך במידת הצורך.

· למדי אותו להיות יעיל. הראי לו כיצד ללכת לחדרו פעם אחת בלבד כשהוא נושא את כל החפצים, במקום ללכת ארבע פעמים כשהוא נושא פריט אחד בכל פעם.

· הרעיפי עליו מלות עידוד בשפע. ילדים זקוקים להמון דברי שבח חיוביים. עידוד על הישגיהם – אף אלו הקטנים ביותר יכול לעזור לו מאוד לשפר את יכולותיו.