ברכה יקרה,

אני שונאת אפילו לכתוב את זה, אך לאחרונה אני מגלה שבתי אגואיסטית. היא תמיד הייתה מתוקה ומעניקה, אבל נראה לי שככל שהיא גדלה היא מפתחת תחושה שהכל מגיע לה. היא משווה היא מתבקשת לעזור לעומת כמה זמן ותשומת לב היא מקבלת ממני, בהשוואה לאחיה ואחיותיה. איך אוכל ללמד אותה להיות יותר מעניקה ושמחה בשמחתם של אחרים בלי לחשוב כל הזמן מה מגיע לה?

תשובה:

אני שמחה לקרוא שאת מעוניינת לגדל את בתך כאדם שיודע להעניק לאחרים. חסרים כמה פרטים להשלמת התמונה, אך תרשי לי להניח כמה דברים ולהשיב לך.

נראה לי ששאלתך עוסקת בילדה ילדה בגיל ההתבגרות שיש לה אחים ואחיות קטנים. אם זה אכן המצב, אזי תגובותיה של בתך נורמליות מאוד. כאשר ילדים גדלים, הם הופכים יותר מודעים לדברים ונוטים יותר לשפוט אותם בהתבסס על המידע העומד לרשותם. באופן כללי, זהו דבר טוב וסימן לתהליך ההבשלה וההתבגרות. מה שהורה צריך לעשות בנקודה זו הוא ללמד את הקשרם של הדברים.

הרשי לי להסביר: בתמונה הכוללת שאותה רואה בתך, סביר שיש צידוק למסקנתה שהיא מתבקשת לעזור יותר מאחרים ולא מקבלת תשומת לב רבה כמו אחיה ואחיותיה. מנקודת מבטה, היא צודקת. עם זאת, היא לא מצליחה להבין את ההקשר, או שהיא מתעלמת מן הנסיבות המקלות אשר הובילו לסיטואציה הזו.

יתכן שהעובדה שילדים צעירים יותר זקוקים ליותר עזרה עם דברים כמו שיעורי בית, מקלחות או הליכה לישון נעלמת בתודעה החדשה שנתפתחה אצל בתך. יתכן גם שהיא מתעלמת מן העובדה שאחים ואחיות צעירים לא יכולים לעזור כמו בת גדולה יותר שכבר פיתחה מיומנויות רבות.

שבי עם בתך ברגע שקט והגיעי עמה להבנה שתעזור לה להרגיש מיוחדת. חלק מזה יהיה להסביר לבתך מהו תפקידה במשפחה ומדוע זהו תפקידה. הדברים אינם מתרחשים במקרה, במיוחד לא סדר הלידה. אלוקים הוא זה שקבע מי יהיה הילד הצעיר ומי יהיה המבוגר יותר. פירוש הדבר הוא שקיימות סיבות מאוד מיוחדות שבגללן ילדים בוגרים יותר אמורים לעזור לגדל את אחיהם הקטנים. זה גם אומר שלילד גדול יותר תהיינה יותר פריבילגיות מאשר לילד צעיר.

אמרי לה כמה את מעריכה אותה וכמה את סומכת עליה כאדם אחראי המסוגל לדאוג לאחרים. תני לה להרגיש גאווה על הישגיה וראי אם תוכלי לעשות יותר דברים ביחד אתה, אפילו אם מדובר בעבודה טכנית, שכן אלה הזדמנויות להיות אתה ולטפח את הקשר שביניכן.

כעת, לאחר שהסברת לה את הדברים האלה, יש נקודה חשובה שגם עלייך לבחון היטב: עובדה היא, שבאופן כללי, ילדים צעירים לא מתבקשים לעשות עבודות בבית בגיל צעיר כפי שהיה הדבר במקרה של אחיהם הגדולים יותר. יש נטייה טבעית ללמד את הבכור/ה לעשות דברים מוקדם יותר. זו סיטואציה שהולכת ופוחתת עם כל ילד נוסף, כך שתכופות, הצעירים ביותר רק מקבלים טיפול ופינוק ולא נכללים במערכת המטלות של המשפחה עד תאריך מאוד מאוחר, לרוב מאוחר מדי. כמובן שעובדה זו תיצור טינה ותרעומת אצל אחים ואחיות גדולים יותר, אך הדבר גם פוגע באחים הצעירים, שכן זה דוחה את התפתחותם בתחום לקיחת האחריות ותהליך ההתבגרות.

לכן, עלייך לשאול את עצמך – האם בתי צודקת? ואם כן, כמה גדול הפער במונחים של אחריות ותשומת לב? שקילת הגורמים כמוזכר לעיל: מה באמת מסוגלים אחיה הצעירים לעשות בגילם, ומהם צרכיהם האמיתיים.

עוד מחשבה: כל הילדים רוצים בתשומת לבם של הוריהם, וזה יכול להיות דבר שמאוד קשה להתמודד עמו, במיוחד במשק בית פעיל שבו ילדים צעירים רבים. ילדים רבים מוצאים איזו דרך לקבל תשומת לב מהוריהם ולהחזיק בה, וחלק מן הדרכים הללו אינן נעימות ושמות את ההורה בעמדת "חרום", במובן זה שעליו לטפל בסיטואציה באופן מיידי... תוצאת הדבר היא, למעשה, שמתעלמים מן הילד הטוב, המתחשב והבוגר יותר. במונחים של תשומת לב, פירוש הדבר הוא שככל שיש לך יותר בעיות או ככל שאתה גורם ליותר צרות, כן אתה מקבל יותר תשומת לב (כלומר, תמורה) למעשיך. וככל שאתה נחמד ומקבל פחות תשומת לב (כלומר, פחות עונשים). האם זה באמת מה שאנו רוצים ללמד את ילדינו?

קחי צעד אחד אחורה והביטי במצב דרך עיניה של בתך. לאחר מכן, החליטי אם לטענותיה יש תוקף כלשהו. לאור התשובה, תצטרכי להחליט מה את עומדת לעשות בעניין זה. כל הילדים זקוקים למידה מסוימת של תשומת לב, ובתך מאותת לך באופן ברור שהיא מרגישה שאינה מקבלת מספיק.

אני מאחלת לך ולמשפחתך כל טוב ובהצלחה!