האם ילדיך מביאים אותך לקצה הסיבולת? האם את מתרגזת ומתפרצת ולאחר מכן מתחרטת על כך, אבל זה מאוחר מדי, ובפעם הבאה קורה אותו הדבר? הורים יכולים ללמוד להישאר רגועים אפילו כשילדיהם דורכים להם על היבלות. זה מתחיל בהחלטה שביכולתנו להחליט איזה מין הורים נהיה. זו אינה תגובה להתנהגותם של ילדינו.

הרי לכם הדרך בה עינב לקחה אחריות על תפקידה כהורה.

בעבר, עינב הייתה נכנסת הביתה אחרי יום ארוך בעבודה, עייפה ורעבה גם יחד. אחרי ארוחת הערב, היא כבר לא הייתה רעבה, אבל היא הייתה לגמרי מותשת. לעתים קרובות, ההשכבה לא התנהלה בצורה "חלקה", ובסוף היא איימה על הילדים "כנסו למיטות מיד או שתחטפו ממני". כמובן שאיום פתוח כזה היה מפתה מכדי שיישאר בלא שינסוהו, ותוך חמש דקות, בנה הבכור הגיע ממיטתו כשהוא מפזז ומתכוון כנראה לרקוד עד לחדר האמבטיה. זה היה הקש האחרון עבור עינב. היא לא באמת ציפתה שיעמידו אותה במבחן, אך התעלולים של בנה לא הותירו בידה ברירה אלא להגיב. כפי שהיא עצמה ניסחה זאת, "תגובתי לא הייתה חביבה. צרחתי כמו משוגעת. הגבתי בצורה מוגזמת לחלוטין. אבל הייתי אז מותשת כל כך שלא יכולתי להישאר רגועה".

אבל ביום המחרת, עינב חשבה על הדברים והגיעה למסקנה שכהורה, היא זו שאחראית לדאוג לכך שהדברים יתנהלו חלק ועל מי מנוחות, ושאין היא יכולה להאשים את בנה ב"דריכה על יבלותיה". זה היה השלב שבו היא נועצה בי כדי ללמוד איך להישאר רגועה גם כשההמולה בעיצומה. נתתי לה את התוכנית הבאה.

ערכי תוכנית:

זה עתה הגעת הביתה מן העבודה, וכל מה שאת רוצה לעשות זה להוריד את נעלייך בבעיטה ולהירגע. אבל זה בדיוק הרגע שבו פורצת המהומה. אל תצפי מעצמך להיות מסוגלת לחשוב בבהירות או לתקשר בצורה אפקטיבית כשאת מותשת וגמורה. דברי עם ילדייך קודם לכן ואמרי להם בצורה ברורה איזה סוגי התנהגות אינך מוכנה לשאת ומה תהיינה התוצאות. לאחר מכן כל שעלייך לעשות הוא לדבוק בתוכניתך ואז לא תגיבי בצורה מוגזמת.

עינב לא ציפתה שיעמידו אותה במבחן. אפילו האיום שלה היה ריק ולא ברור, ללא כל תגובה שנקבעה מראש. וכמו שהיא למדה בדרך הקשה, הרי אם לא תחליטי מראש מה תהיינה התוצאות של השתוללות, אזי תיאלצי להחליט בעיצומו של הרגע, וזה מתכון בטוח לתגובת-יתר.

צפי שיעמידו אותך במבחן:

ילדים לא נולדים עם גבולות. גבולות הם יסוד שמוטבע במערכת ההתנהגות של הילד באמצעות תהליך מתמשך הידוע בשמו העממי "מנסה את הגבולות שלו". אל תתני שיערערו את ביטחונך. "לא" זה "לא", בין שזו הפעם הראשונה שהם מבקשים ממך או הפעם השלושים-ואחת. אל תחששי לומר שהשיחה נגמרה, ופשוט לכי משם. הם יכולים להמשיך ליילל, אך את לא מוכנה להמשיך לדון בנושא.

היי ממוקדת:

הורות אינה עוסקת רק במשמעת, אלא גם באהבה. אל תתני לעצמך לשכוח כמה את אוהבת את ילדייך, ואל תניחי לאהבתך להיות תלויה בהתנהגות שלהם. כל יום הוא הזדמנות חדשה להראות להם כמה את אוהבת אותם, ללא קשר לאופן שבו הם התנהגו היום, השבוע או אפילו בחודש האחרון. נשיקות וחיבוקים לא צריך "להרוויח" אף פעם, ובמיוחד לאחר שהתפרצת בחוסר שליטה, זהו זמן מצוין לדאוג לכך שהם יודעים כמה את אוהבת אותם ודואגת להם.

עינב שמרה על קור רוחה ונשארה ממוקדת. באותו לילה, לאחר שהיא נרגעה ולפני שהלכה לישון בעצמה, היא כתבה פתק והניחה אותו על הכרית של בנה כדי שיקרא כשיתעורר. היה כתוב בפתק, "למרות שצרחתי עליך אתמול בערב, אני רוצה שתדע כמה אני אוהבת אותך, וששום דבר, אפילו לא העובדה שכרכרת והשתוללת בדרך לאמבטיה, לא ישנה זאת לעולם".

התורה מדגישה כמה חשוב ללמוד את המשמעת היסודית של שליטה בעצמנו נוכח כעס שעולה בתוכנו ומאיים להשתלט עלינו. חוץ מן היתרונות המעשיים של שמירה על קור רוח, והאווירה הרעילה הנוצרת בגלל כעס, הרי הכעס מעיד גם על קוטן אמונה. יהא אשר יהא המצב שאליו נקלעת, הרי זהו המקום שבו שם אותך אלוקים ונתן לך את הכלים כדי שתוכלי להתמודד אתו. הכעס הוא התגובה הטבעית נוכח אי-צדק. אבל כשהקב"ה הוא האחראי והמשגיח, הרי אי צדק לא קיים כלל.