שאלה:

האם יש טעם לשמר מנהגים יהודים עתיקים? כוונתי לתקופת "שלושת השבועות" וצום שבעה עשר בתמוז: בשבעה עשר בתמוז "נפרצו חומות ירושלים", אבל כיום ירושלים בנויה ומאוחדת בריבונותינו. האם לא הגיע הזמן שהרבנים יבטלו את הצום?

תשובה:

אכן, חלפו להם ארבעים שנה מאז מלחמת ששת הימים וההכרזה ההיסטורית "הר הבית בידינו" אך לצערנו אנו עדיין נמצאים בגלות קשה ומרה.

רפרוף קצר בכותרות העיתונים מהשבוע יזכיר לנו היטב עד כמה אנו נמצאים בגלות. מריבות תמידיות, פשע גואה, והחשש הנצחי שלנו מ'מה יאמר האו"ם' ו'כיצד יגיב נשיא ארצות הברית' מוכיחה כי לא זו הגאולה המיוחלת אליה התפללנו במשך שנות דור.

מהי, בעצם, גלות?

רבים מאמינים כי המילה 'גלות' מתארת מצב גיאוגרפי. הם נוהגים לכנות את היהודים המתגוררים בחו"ל "מתגוררים בגולה", אך למעשה גלות היא גם שם למצב רוחני של העם כולו.

גלות היא שם למצב לא טבעי. חכמינו זכרונם לברכה המשילו זאת לבנים ואב. באופן טבעי הילדים הקטנים שוהים יחד עם אביהם ואוכלים על שולחנו, וכאשר הם לא נמצאים על שולחן אביהם הם נמצאים בגלות.

בית המקדש ששכן בירושלים היה מרכז החיים היהודיים. אליו התכנסו בני ישראל שלושה פעמים בשנה, שם הם נפגשו וחגגו; לשם הם הגיעו עם ביכורי היבול כדי להודות לבורא עולם. אך מלבד היותו מוקד עליה לרגל, היה בית המקדש מקום בו כל אדם יכל לראות התגלות אלוקית בעיניים פיזיות.

נקח לדוגמא את המשנה במסכת אבות שמספרת על עשרת הניסים שנעשו בבית המקדש. "לא כיבו הגשמים את (האש של) עצי המערכה; לא ניצחה הרוח את עמוד העשן (שהיתמר מן המזבח); (באי המקדש היו) עומדים צפופים ומשתחווים רווחים"...

ההתגלות האלוקית הנחתה את העם בכל צעד ושעל. באמצעות ה"אורים והתומים", ה'חושן' שנשא הכוהן הגדול על חזהו או על-ידי הנביאים היה העם מקבל את דברי האלוקים. לצאת למלחמה או לא; לכבוש או לסגת. מטבע הדברים, התגלות כזו השפיעה על חיי העם היהודי שהיה טהור יותר, קרוב לבוראו ומחובר למקורו.

הגלות, לעומת זאת, נמשלה לאדם המגשש את דרכו באפלה מבלי שהוא רואה יד אלוקים המנחה את דרכו. הוא מבולבל, תוהה ומחפש משמעות. אנו רואים היטב את הבלבול השורר הן בחיינו הפרטיים והן במישור הציבורי כתוצאה מהגלות בה אנו שרויים.

צום שבעה עשר בתמוז, צום תשעה באב ותקופת שלושת השבועות הם ימי אבל לאומי על המקדש הפיזי שחרב ועל הגלות בה אנו נמצאים. אין אלו ימים עצובים בלבד. הם גם מזכירים לנו כי עוד יבוא יום בו נשוב לראות התגלות אלוקית בעיניים פיזיות, ושוב תהיה זו יד האלוקים שתנחה אותנו בכל צעד בחיינו. והם מבקשים מאיתנו: אל תגידו יום יבוא, אלא הביאו את היום.

מי יתן ויבנה בית המקדש במהרה בימינו, אמן.