סדרת הספרים 'שיעורים בספר התניא' היא החיבור הפופולרי ביותר בז'אנר ביאורי התניא. היא חוברה בידי הרב יוסף וינברג זצ"ל, ונחשבת לפרשנות המוסמכת ביותר לתניא בזכות העובדה שהרבי הגיה את כל חלקיה.

מי היה הרב וינברג? אישיות מיוחדת במינה. חסיד, עובד השם, ושליח אישי של הרבי מליובאוויטש למשימות מיוחדות ברחבי העולם. אדם מעמיק ולבבי מאוד. הרב וינברג, שבדמותו שילב פעילות נמרצת עם ידע נרחב בתורה ועבודת השם, היה גם ידיד קרוב של אנשים בסגנונו. אחד מהם הוא הרב ד"ר יעקב גריפל ז"ל.

גריפל היה בין העסקנים הבולטים של אגודת ישראל במאה שעברה. משכנו היה באיסטנבול ומשם פעל נמרצות לסייע לפליטי מלחמת העולם השנייה ולעקורים להגר לארה"ב או לעלות לארץ ישראל. לפרנסתו עסק ד"ר גריפל במסחר בדלקים.

יום אחד צלצל הרב גריפל לרב וינברג מעסקיו באוקלהומה וביקש ממנו טובה. עליו לבקש את עצת הרבי בדחיפות. יואיל הרב וינברג, המתגורר בניו יורק, לגשת אל הרבי ולמסור לו את שאלתו של הרב גריפל ולהחזיר אליו את התשובה.

התוכנית שהסתבכה

הרב וינברג מיהר למרכז חסידות חב"ד (המפורסם יותר בשם - 770) לקראת סוף היום. הוא ידע שמזכירו האישי של הרבי, הרב חדקוב, עומד להיכנס תיכף אל הרבי עם כל הפתקים והמכתבים שהצטברו בשעות האחרונות, ולקבל תשובות. מייד אחר כך ייסע הרבי לביתו. אך כאשר הגיע הרב וינברג ל־770 התברר לו כי איחר את המועד, המזכיר כבר נכנס לחדרו של הרבי.

הרב וינברג הגה פתרון מקורי. הוא העלה את השאלה על הכתב, ותחב את המעטפה בחריץ שבין הדלת ובין הפתח. כאשר המזכיר ייצא, הוא יפגוש במעטפה ויגיש אותה לרבי.

אבל בשעת מעשה התוכנית השתבשה. "עמדתי בצד", סיפר לימים הרב וינברג, "ראיתי את הדלת נפתחת, המכתב צונח לארץ, המזכיר הרב חדקוב פוסע החוצה ויוצא מבלי לשים לב. אבל הרבי דווקא מבחין במעטפה, מתכופף ומרים את המכתב מהרצפה. רבע שעה אחר־כך קיבלתי תשובה.

"לא יכולתי להירדם כל הלילה. מה עשיתי? הרבי היה צריך להתאמץ בעבורי, להתכופף מלוא קומתו כדי להרים את המכתב? לא יכולתי להגיש את המכתב בצורה ראויה יותר? מייד אחרי התפילה למוחרת הכנסתי לרבי מכתב התנצלות ובקשת מחילה".

הרבי השיב לי בפתק קצר: "הלוא זה כל ענייני – להרים. ביחוד דברים שאחרים מפספסים".

המסר של הרבי

בתאריך ג' תמוז חל יום ההילולא של הרבי. השנה אנחנו מציינים שלושים שנה ל'הסתלקות', תשנ"ד־תשפ"ד. על גיל שלושים נאמר במשנה "בן שלושים לכוח", ועבורנו זה רמז להכפלה ותוספת כוח בפועלו של הרבי, במסר ובבשורה וגם בנוכחות של הרבי בעולם, כדברי הזוהר "צדיק שנפטר נוכח בכל העולמות עוד יותר מאשר בחייו".

בימים אלו, עלינו להיות רגישים למסר של הרבי ולשליחות הגדולה שאותה הטיל על כל מי שהיה קשוב לחזונו: להרים, לרומם. במיוחד את הדברים שאחרים מפספסים.

להיות "קשור עם הרבי" פירושו להיות עירני למה שזקוק ל'הרמה'. חינוך יהודי כאן, סיוע לפלוני שם, חיזוק הקשר של אלמוני עם מצווה מסוימת במקום שלישי. בלי שיפוטיות, בלי תחושת שביעות רצון עצמית מהנתינה. שאף נשמה יהודית לא תישאר על הרצפה.