התוועדויות תשמ"ג

א. שנת תשמ"ג: שנת המאה להסתלקות אדמו"ר מהר"ש
ב' קצוות בענין זה: "לכתחילה אַריבער" – למעלה ממדוה"ג, ו"פועל ישועות בקרב הארץ" – בתוך המדוה"ג דהעולם; ב' קצוות אלו מצינו אצל כל רבותינו נשיאינו, מהבעש"ט עד כ"ק מו"ח אדמו"ר; ב' קצוות אלו בר"ה ובמצות תקיעת שופר (ב-ה)ההנהגה ד"לכתחילה אַריבער" אצל אדמו"ר מהר"ש ביחסו למלכות המדינה; "לכתחילה אַריבער" בעבודת כאו"א מישראל, ועי"ז זוכים לכל ההמשכות מלמעלה באופן זה (ו-ז)

מאמר ד"ה אדון עולם כו'

ב. מעשה בפועל
קבלת הידור נוסף (בל"נ) בכל ר"ה; ע"ד חת"ת, "קרן השנה" ורישום יהודים לס"ת הכלליים, שעי"ז מגיעים לשלימות שלמע' מהשלימות שלפנ"ז, וכ"ז מתוך שמחה (ט-יא)הסיום בניגונים (יב)

ג. ברכה לעבודת השנה החדשה
"כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון" לעבודת השנה החדשה (יג)

) צום גדלי': "עת רצון" שב"עת רצון"
צום גדלי' – "עת רצון" (תענית) ב"עת רצון" (עשי"ת) גופא; מטרת ה"דברי כבושין" להוסיף בתומ"צ, ועי"ז זוכים לכוח"ט באופן נעלה יותר מבר"ה (א-ב)

2) שיעור תהלים היומי (יח-כ)
הליכה בתוקף מבלי להתפעל מאחרים, כיון שהקב"ה שומר על בנ"י (ג)

3) פרשת האזינו: "האזינו השמים ותשמע הארץ"
ההוראה מפרשת השבוע – שהשמים והארץ שומעים לדבריו של כאו"א מישראל (ד)

4) שיעור חומש היומי (האזינו לב, ז): "זכור ימות עולם גו'"
מכיון שכל קיומם של אוה"ע הוא בשביל ישראל, ה"ה מסייעים לישראל בכל עניניהם ובמיוחד באה"ק, כיון שבנ"י עומדים בתוקף ד"גאון יעקב" (ה-ז)

א. עשרת ימי תשובה: הכתרת הקב"ה למלך
כינוס זה מתקיים בעשי"ת, שבהם מכתירים את הקב"ה למלך, וביחד עם זה הקב"ה קרוב לכאו"א מישראל יותר מתמיד (ב-ד)

ב. 1) יום שלישי בשבוע: "טוב לשמים וטוב לבריות"
ההוראה מיום ג' שהוכפל בו "כי טוב" – לקרב ילדים נוספים ל"צבאות השם" (ה)
2) שיעור חומש היומי (האזינו לב, יג) ושיעור תהלים היומי (כג, כח)
גם כאשר בנ"י נמצאים בגלות הקב"ה מגן עליהם ונותן להם כל צרכיהם (ו-ז)

ג. 1) שנת תשמ"ג: שנת המאה להסתלקות אדמו"ר מהר"ש
ההוראה – שלא להתייחס לטענות היצר אלא לנהוג באופן ד"לכתחילה אַריבער" (ח-ט)

2) סיום
ניגוני שמחה ונתינת צדקה (י-יא)

א. אחדות ישראל
המעלה המיוחדת בהתאספות כו"כ מבנ"י יחד – שאז מודגש במיוחד ענין האחדות; ואף שבנ"י הם דבר אחד בעצם – הרי ענין זה צריך להתבטא בגשמיות בהנהגה של "ואהבת לרעך כמוך" (בדוגמת איברים של גוף אחד); ענין זה הוא "כל התורה כולה", ועי"ז פועלים אחדות בכל העולם כולו (א-ד)הדגשת ענין האחדות ביוהכ"פ – "אחת בשנה" (ולכן יוהכ"פ הוא יום א' בלבד גם בחו"ל), וממילא בכל עשי"ת שהם הכנה אליו, בפרט שהקב"ה נמצא אז באופן של "בהיותו קרוב"; עפ"ז מובנת המעלה המיוחדת בהתכנסות זו בעשי"ת, גם בנוגע לאלו השומעים ע"י מכשירים כו' (ה-ח)הוראה בפועל: על הרבנים והמנהיגים הרוחניים לעורר בדרשותיהם בשבת שובה וביוהכ"פ ע"ד אהבת ישראל (ט)

ב. ו' תשרי: יאָרצייט – ביטוי לאחדות ישראל
התוועדות זו קשורה עם "יאָרצייט" של נשמה הנמצאת בעולם האמת, שבה מודגש במיוחד ענין אחדות כל נש"י שבכל הדורות, שהיא מצד נשמתם, מבלי ההעלם והסתר של עוה"ז; ענין זה מתבטא בפועל בכך שמצד הענין ד"הזכרת נשמות" באים יהודים רבים לביהכנ"ס ביוהכ"פ ומתאחדים עם שאר בנ"י (גם אלו היוצאים מביהכנ"ס) (י-יג)

ג. עשרת ימי תשובה: השפעה על העולם כולו
בעשי"ת מודגשת פעולתם של בנ"י בכל העולם כולו (ע"י תפלותיהם בר"ה וביוהכ"פ), כולל השפעתם על אוה"ע בענין קיום ז' מצוות בני נח; עי"ז נפעל שלום בעולם עוד בזמן הגלות, ואוה"ע מסייעים לבנ"י בעניני תומ"צ (יד-טז)

ד. קביעות השנה: ר"ה שחל בשבת
כל העבודות הנ"ל צריכות להעשות בשמחה וטוב לבב ומתוך תענוג ו"לכתחילה אַריבער", ובמיוחד כשר"ה חל בשבת שענינה הוא "וקראת לשבת עונג" (יז-ט)הדגשת הענין ד"לכתחילה אַריבער" בפרשת האזינו: הפתיחה ב"שמים", ובאופן ד"האזינו" (מקרוב), בכחו של משה רבינו; המשך הכתוב "תזל כטל אמרתי", ההמשכה דענין הטל שלמעלה ממטר, כיון שטל הוא "דבר המתבקש לעולם" (וכמארז"ל שדוקא בקשת טל, ולא רק גשם, היא "כהוגן") (כ-כג)

ה. סיום מסכת ר"ה בבבלי ובירושלמי
ביאור החילוקים בין הבבלי והירושלמי בהתחלת וסיום המסכת: ענינו של הירושלמי הוא לימוד באופן כללי, ולכן מסיים בכללות הדין דשמיעת התפלה מהש"ץ, ופותח במקור לכללות הדין דר"ה למלכים ולרגלים; ענינו של הבבלי הוא לימוד באופן פרטי, ולכן מסיים בפרטי החילוקים בין אלו שבעיר ל"עם שבשדות", ופותח בפרטי הדינים דר"ה למלכים – "למאי הלכתא" (כד-כט)ענינו של הלימוד באופן שאין מחלוקת בין הבבלי והירושלמי – הכנה לחיבור בבל וא"י לעת"ל, וחיבור עבודת הצדיקים (ירושלמי) עם עבודת הבע"ת (בבלי), ע"י שבנ"י נמצאים באחדות (ל)בנ"י זוכים עוד בסוף זמן הגלות ל"טועמי' חיים זכו" בנוגע ליחס אוה"ע לבנ"י, וב"שלימות הארץ" ביחס לחלקי א"י שהקב"ה כבר נתן להם (לא)

ו. סיום
ניגונים, חלוקת דולרים ע"י ה"טנקיסטים" ומגבית לצדקה (לב-ג)

ז. 1) מבצעים (לד)
2) חלוקת שטרות לצדקה
הדגשת ענין האחדות בחלוקת דולר אחד דוקא (לה)

שובה ישראל – דרגא נעלית בתשובה ששייכת גם בבחי' ישראל – "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה", ועד לעליית הנשמה למעלה מהמקום שממנו ירדה. וכיון שהתשובה היא בבחי' ישראל, לכן "שובה ישראל עד", לשון נצחיות, שעלי' זו היא באופן של תוקף ונצחיות, כמרומז בלשון חז"ל "במקום שבעלי תשובה עומדין", שהו"ע התוקף והנצחיות (וענין זה שייך גם בדרגא התחתונה שבתשובה – "אע"פ שחטא ישראל הוא", וגם התשובה שלו היא בתוקף נצחי, "שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא").

(שובה ישראל עד) הוי' אלקיך – שלאחרי העלי' לבחי' עד, שהו"ע הנצחיות, שזהו עדיין בגדר הזמן), צ"ל עלי' לבחי' הוי' אלקיך – יחוד הוי' ואלקים (בב' הדרגות דיחודא עילאה ויחודא תתאה, ממלא וסובב) באופן שהוי' יהי' בבחי' אלקים, ועד לבחי' הוי' שבעצמות ומהות.

אמנם כיון שהתכלית הוא לעשות לו ית' דירה בתחתונים, לכן "קחו עמכם דברים" – קיום התומ"צ, כולל גם ענין הקרבנות, עי"ז ש"נשלמה פרים שפתינו", ועד לשלימות האמיתית שתהי' לעת"ל.

א. שבת שובה: למעלה מהתשובה דיוהכ"פ
מעלת התשובה דשבת שובה גם לגבי התשובה דיוהכ"פ (שהרי הוא מתברך ממנה) – ענין התענוג, שע"פ נגלה הוא בשבת דוקא (ומובן שלא תיתכן סתירה בין נגלה דתורה ופנימיות התורה, כיון ששניהם הם "תורה אחת" וצריכים להיות בכאו"א, כשם שכאו"א חייב לעסוק הן בתורה והן בצדקה; ובעניננו – הענין ד"מיני' מתברכין כו'" הוא מדברי הזהר, ומתבטא בענין התענוג בשבת שע"פ נגלה), וב"בשר שמן ויין ישן" – ע"ד המעלה דפורים לגבי יוהכ"פ (א-ה)ענין זה בעבודת האדם (דאף ש"שבת מקדשא וקיימא", הרי ישנו הענין ד"לעשות את השבת"): יהודי צ"ל חדור בתנועת התשובה גם כשעוסק בענינים גשמיים (כגון – שלא לדחוף את חברו בהתוועדות...) – בדוגמת המעשה מר' בנימין קלעצקער שרשם ב"סך-הכל" של חשבון מסחרי "אין עוד מלבדו"; וכ"ז באופן של שמחה ותענוג, וגם כשעליו לעשות תשובה על ענין בלתי-רצוי – ה"ז מצד העילוי במצבו הנוכחי, שכן לפני כן חסרון זה לא נחשב לחטא כלל (ו-יא)ההוראה מעבודת התשובה דיוהכ"פ – לאידך גיסא, שגם כשעוסק בעניני תומ"צ צ"ל חדור בעבודת התשובה (יב)ההוראה האמורה נוגעת גם להשפעה על הזולת – שיש לדבר עמו ע"ד עבודת התשובה מתוך שמחה ותענוג, ולא כפי שה"מגידים" היו נוהגים (יג-ד)

ב. ח' תשרי: התחלת חנוכת ביהמ"ק הראשון
מטעם זה לא צמו אז ביוהכ"פ; ההוראה עתה – עפמ"ש בהפטרת שבת זו "ונשלמה פרים שפתינו", "ונשלמה" מלשון "שלימות" – ענין החנוכה והחינוך בביהמ"ק הפרטי שבכאו"א מישראל (שהרי "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם", ולכן נבנה ביהמ"ק מנדבות ישראל דוקא), ובאופן של תענוג (טו-כ)

מאמר ד"ה שובה ישראל

ג. 1) פרש"י (האזינו לב, מד): "הוא והושע בן נון – שבת של דיוזגי היתה"
מה ההכרח לכ"ז בפשש"מ; מה הקשר בין שני החלקים; מדוע לא כתב הענין ד"שבת של דיוזגי" בפ' וילך (כב-ד)

2) כתיבת ששים ריבוא ס"ת ע"י בנ"י
מענה לשאלה – איך הספיקו בנ"י לסיים ס' ריבוא ס"ת עד שעברו את הירדן: אינו קשה כלל, כי ייתכן שסיימו את הס"ת רק לאחרי כניסתם לארץ (כה)

3) גזירה דרבה בנוגע למצה בפסח
מענה לשאלה – מדוע אין גוזרים גזירה דרבה בנוגע למצה בפסח, ואז יומשכו הענינים מצד השבת עצמה: אין מקום כלל לשאלה, כי הגזירה דרבה אינה פועלת את המשכת הענינים, אלא רק מגלה אותם כשהם קיימים (כו)

4) ביאורים חדשים בפרש"י
לאחר שעברו כו"כ שנים יש מקום לביאורים חדשים (כז)

5) לקוטי לוי"צ (דברים ע' תסב): "בי' אחידא בי' להיטא כו'"
מהי ההוראה בעבודת האדם (כח)

6) י"ג תשרי: "לכתחילה אַריבער"
משבת זו מתברך יום י"ג תשרי; ההוראה בפועל – הנהגה באופן ד"לכתחילה אַריבער", כנרמז בפ' האזינו (כמ"ש בהתוועדות שלפנ"ז) ובפ' וזאת הברכה (בכך שהקב"ה הראה למשה מראש את כל המאורעות "עד היום האחרון"); ובפרט בלימוד נגלה דתורה ופנימיות התורה (שמאמרי אדמו"ר מהר"ש בלולים משניהם), במיוחד בעמדנו בימים האחרונים לגלות (כט-לא)

ד. הביאור בפרש"י
קשה מהי ההדגשה "הוא והושע", ולכן מפרש ששניהם דיברו יחד, ובאותו אופן – ע"י מתורגמן; ענין זה נתחדש רק בפ' האזינו; הטעם לזה – "כדי שלא יאמרו כו'"; דוקא עפ"ז קשה למה קוראו כאן "הושע" (ולא "יהושע" המורה על גדלות), ולכן מפרש "שלא זחה דעתו כו'" (לב-ו)ההוראה בעבודת ה' – שגם כאשר יהודי זוכה לכל הברכות מהקב"ה (שבוודאי מגיעות לכל יהודי), צריך להזהר שלא תזוח דעתו עליו (לז)

ה. הביאור בלקוטי לוי"צ
כשלומדים ע"ד הסתלקות רשב"י בפ' האזינו, הרי פועלים את כל הענינים הקשורים בזה ע"י הלימוד בלבד (ע"ד "ונשלמה פרים שפתינו"); ומכיון שעתה (בעשי"ת) זקוקים לענין ד"לפטור מן הדין" (ענינו של רשב"י), פועלים זאת בכל הדרגות המבוארות בלקוטי לוי"צ (לח-מא)

1) ערב יום-הכפורים: מעין יוהכ"פ (א)

2) שיעור חומש היומי (ברכה לג, ב): "ה' מסיני בא גו'"
"זכותן של ישראל" בנוגע לקבלת התורה (שביוהכ"פ ניתנו לוחות אחרונות) (ב)"המעשה הוא העיקר" – עבודת התשובה והתומ"צ, ועי"ז גמח"ט בגשמיות (ג-ד)

3) קביעות השנה: ר"ה שחל בשבת
ר"ה (והרי גם יוהכ"פ נקרא ר"ה) חל בשנה זו בשבת שענינה תענוג (ה)

4) אחדות ישראל: הכלי לכל ההשפעות
הכלי לכל ההשפעות הוא הענין דאהבת ואחדות ישראל, ועד"ז שאר המבצעים (ו-ז)

5) שלימות התורה, שלימות העם ושלימות הארץ
גם בזמן הגלות צ"ל ההנהגה דשלימות התורה, שלימות העם ושלימות הארץ בעמידה בתוקף מבלי לוותר על הבטחון כו'; עי"ז מתבטלים כל הענינים הבלתי-רצויים, וגם אוה"ע מכבדים את בנ"י (ח-ט)

6) סיום
ברכה להצלחה בכל עניני יוהכ"פ (י-יא)

הוספה בלימוד התורה
הוספה בהתמדה ושקידה בלימוד התורה, נגלה וחסידות, ובמעשה בפועל; ובמיוחד בשנה שר"ה חל בשבת שענינה תורה

א. י"ג תשרי: מאה שנה להסתלקות אדמו"ר מהר"ש
שנה זו היא מאה שנה להסתלקות אדמו"ר מהר"ש – תכלית שלימות המספר; וביחד עם זה נמשכים הענינים למטה מטה, ובאופן ד"לכתחילה אַריבער" (א-ג)כדי לקבל המשכה זו (השייכת לכאו"א מישראל) צ"ל הכנה, החל מלימוד תורתו והידור במצוות שבהם הי' "זהיר טפי", וכ"ז באופן של נצחיות – "לכתחילה אַריבער" (ד-ז)

ב. י"ג תשרי: "אחד באחד יגשו"
הקשר של הסתלקות אדמו"ר מהר"ש בי"ג תשרי להסתלקות אדמו"ר הצ"צ בי"ג ניסן: ניסן ותשרי הם עבודת הצדיקים ועבודת הבע"ת, שצ"ל שניהם בכאו"א (ח-ט)י"ג בגימטריא אח"ד, וענין האחדות מודגש במיוחד אצל אדמו"ר הצ"צ ואדמו"ר מהר"ש: הן בתורתם (חיבור נגלה וחסידות), והן בהשפעת ענין זה בבנ"י (עסקנות ציבורית באופן של אחדות עם שאר החוגים) (י-יב)כהנ"ל שייך לכאו"א בעבודת האדם – שצ"ל הן עבודת הצדיקים והן עבודת הבע"ת, וכן הדגשת ענין האחדות (יג)

ג. שיעור חומש היומי (ברכה לג, כה): "ברזל ונחושת מנעלך גו'"
"ברזל ונחושת מנעלך" – יש לשמור על א"י בבריחים של ברזל ונחושת, ועאכו"כ לא לתת שטחים ח"ו; "וכימיך דבאך" – שכאשר בנ"י עומדים בתוקף מקבלים מאוה"ע את כל הסיוע הדרוש כו', וכפי שראו בפועל (יד-ז)הסיבה היחידה שחוזרים שוב על הטעות של החזרת השטחים לאחרי שראו התוצאות כו' (היפך פס"ד התורה וגם היפך השכל הפשוט) – מכיון שיהודי הוא בעל בחירה אפי' בדברים שאינם עולים על דעת היצה"ר עצמו (יח-כ)הוראה זו, ככל התורה כולה, שייכת לכאו"א מישראל, אף שלכאורה אין לו השפעה כו' – שע"י לימוד התורה וקיום התומ"צ שלו נפעל הענין ד"ברזל ונחושת מנעליך" [מאמר המוסגר: ע"ד הכרח לימוד הלכות הצריכות, בפרט בדיני השכמת הבוקר כו'] (כא-ג)

מאמר ד"ה וחג האסיף גו'

ד. הודאה על הברכות
תודה וברכה על האיחולים לשנה החדשה – כאילו באופן אישי; ויתרה מזו – כיון שנעשה במקום קדוש, בזמן מסוגל ובמעמד רבים מישראל (כה)

ה. ניגון "לכתחילה אַריבער" (כו)

ו. שלילת ההתבוננות על בו"ד בשעת התפלה
"קלאָץ קשיא": ענין עיקרי בתפלה ודין פשוט בשו"ע הוא "דע לפני מי אתה עומד" – לחשוב אודות הקב"ה, ולכן תמוה ה"סדר" שנעשה כאן שמתבוננים בשעת התפלה על תנועותיו של בו"ד; אלו שהי' עליהם למחות ע"ז – גם הם נוהגים כך, ומחנכים כך את הילדים כו'; אף שישנו ענין ללמוד מהנהגות רבו וכו' – אין זה בזמן התפלה; אינני רוצה לקבל את ה"עצה" להתפלל ביחידות; ויה"ר שהחל מעתה יתוקן ענין זה (כז-לג)

ז. 1) מבצעים
מבצע סוכה ומבצע ד' מינים, נש"ק ושאר המבצעים; הדגשה מיוחדת בנוגע לבניית מקוה ושכלולה כו' (לד)

2) י"ג תשרי: הנהגת אדמו"ר מהר"ש בהרחבה
ההוראה מהנהגת אדמו"ר מהר"ש בהרחבה – שכאשר מתחנכים בימי הצעירות להנהגה פשוטה (כפי שהי' אצל הצ"צ), אפשר אח"כ לנצל את ההרחבה לקדושה (לה)

3) סיום
חלוקת הדולרים לצדקה ע"י ה"טנקיסטים", ועי"ז – הקב"ה יתן לבנ"י באופן של צדקה (לו-ז)

ההמשכות שע"י הד' מינים
המשכת כל ההמשכות שע"י הד' מינים בשנה מבורכת בכל הענינים

1) פתיחה
המשכת השמחה על כל השנה (א)

2) הכנסת אורחים
הענין ד"הכנסת אורחים" קשור במיוחד עם אברהם – ה"אושפיזא" דהיום; ידיעת ענין זה משפיעה הן על הנהגת מכניס האורחים והן על הנהגת האורחים (ב-ג)בנ"י בגלות הם בבחי' "אורחים", ושהייתם שם היא כדי למלא שליחות מיוחדת; ע"י מילוי השליחות (במיוחד בענין ד"הכנסת אורחים", ומתוך שמחה) ממהרים את היציאה מהמעמד ומצב של "אורחים" בגאולה האמיתית והשלימה (ד)

1) פתיחה
העילוי המיוחד בשמחת בית-השואבה – כפי שנתבאר בשנים שלפנ"ז (א-ב)

2) שיעור חומש היומי (ברכה לד, ד; יב): הזכרת שמות האושפיזין
שמם של ה"אושפיזין" דהיום מוזכר במפורש בשיעור החומש דהיום – "זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם", "לעיני כל ישראל" (ג)הקשר של הענין ד"ישראל" עם יום השבת: בשבת בנ"י הם בבחי' "ישראל"; "ישראל" קשור עם ענין התורה, ותורה ושבת ענינם אחד (ד)

3) קביעות השנה: ר"ה וחג הסוכות ביום השבת
העבודה דכל השנה צ"ל מתוך תענוג ושמחה בגשמיות (אלא שבר"ה אין זה בגילוי, ובסוכות מתגלה) (ה-ו)

4) אושפיזין: אברהם אבינו והבעש"ט
ענין המים – המשכה מלמעלה מעלה עד למטה מטה – קשור ל"אושפיזין" דהיום: אברהם ("אב נמשך אחריך כמים") – שהמשיך לבנ"י נתינת-כח מעצם הנשמה לעניני מעשה בפועל; והבעש"ט (הפצת המעיינות) – שדרך עבודתו והנהגתו הי' להמשיך את כל הענינים בגשמיות כפשוטה ע"י נסים כו' (ולכן כשפוגשים נושא מים מדגישים שהבעש"ט אומר שזהו סימן ברכה) (ז-ט)אצל אברהם אבינו והבעש"ט מצינו שעניניהם נמשכו והשפיעו גם באוה"ע; ענין זה קשור לשיעור חומש היומי – שאוה"ע יודעים שא"י "לזרעך אתננה" ומסייעים בזה לבנ"י; ולחגה"ס – שבהפטרתו קוראים "והי' כל הנותר מכל הגויים גו'" (י-יב)שמחת ביה"ש צ"ל בהתאם לענין ה"מים" – באופן שנמשך ומתגלה אפילו בחוץ (יג)

1) פתיחה
המעלה בשמחת ביה"ש בזמן הגלות, והצורך להוסיף בכל לילה על הלילה שלפניו – כפי שנתבאר בשנים שלפנ"ז (ב)

2) אושפיזין: אברהם אבינו והבעש"ט (המשך)
בהמשך למדובר אתמול שאברהם אבינו פעל על אוה"ע (עד שהמליכוהו "לנשיא אלקים ולקצין") – על ידו נמשך ענין זה לכל יהודי, שאוה"ע מסייעים לו (גם בזמן הגלות) בכל עניניו; ענין זה קשור עם חה"ס, שהקריבו בו ע' פרים כנגד ע' אומות; ובמיוחד שאתמול הי' ה"אושפיזא" דהבעש"ט, שאמר שכל עניני חגה"ס נמשכים בפנימיות; אף שהנ"ל שייך ליום א' דסוכות, הרי ישנה תוספת עילוי מיוחד בכך שחוזרים על כך ביום ב' (ג-ז)

3) אושפיזין: יצחק אבינו והמגיד
בתורת המגיד (ה"אושפיזא" דהיום) עה"פ "וסוכה תהי' לצל יומם" מבואר גודל העילוי דשמחת ביה"ש – שהשמחה היא ה"כלי" שעל ידו נמשך התענוג העליון מלמעלה (ח)הענין המשותף ל"אושפיזין" דהיום, יצחק אבינו והמגיד, שמתייחדים בו משאר ה"אושפיזין" – שעבודתם היתה באופן שישבו במקומם ומשם פעלו על העולם; ההוראה בעבודה – לפעמים צ"ל עבודה באופן של ישיבה במקומו ועוסק בתורה (ע"ד "לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן"); הקשר לשיעור חומש היומי "ויהי בישורון מלך בהתאסף גו'" – שהמלך נמצא במקומו והכל באים אליו (ט-יג)

4) מבצעים
"מבצעים"; הוספה בשמחת בית השואבה (יד)

) שמחת בית השואבה: "בתלתא זימני הוי חזקה"
ההוספה בשמחת ביה"ש צ"ל בכל לילה – שהרי "מעלין בקודש"; ובמיוחד בלילה הג', שעי"ז נעשה "חזקה" גם בנוגע ללילה הא' והב' (בדוגמת ביהמ"ק השלישי שעל ידו מתגלית הנצחיות בביהמ"ק הא' והב') (א-ג)

2) אושפיזין: יעקב אבינו ואדמו"ר הזקן
הענין המשותף – לימוד התורה (יעקב – "יושב אוהלים", ואדה"ז חיבר השו"ע); ההכנה לזה צ"ל ענין התפלה – כדמצינו ביעקב "ויפגע במקום"; הקשר לשיעור חומש היומי – "יורו משפטיך ליעקב גו'", וליום ג' דסוכות – שהרי התורה קשורה עם המספר ג' ("אוריאן תליתאי כו'") (ד-ח)

3) יום ג' דחג הסוכות: "טוב לשמים וטוב לבריות"
שמחת ביה"ש בליל ג' דחגה"ס באופן ד"טוב לשמים וטוב לבריות" – עד לאוה"ע, שמסייעים לבנ"י בכל עניניהם; הדגשת ענין זה ביום ג' – כיון שבו קוראים בתורה ע"ד מספר הפרים הגדול ביותר מהע' פרים (שכנגד הע' אומות); ההוראה לימינו אלו בנוגע ליחס לאוה"ע – לא כאלו המתבטלים בפניהם, היפך השו"ע והיפך בטחון א"י; ובוודאי בעת רצון זו יתבטלו ענינים בלתי-רצויים אלו (ט-יא)

4) אושפיזין: יעקב אבינו ואדמו"ר הזקן (המשך)
ההוראה מהנהגת יעקב שאמר בבית לבן את ט"ו שיר המעלות – שכאשר יהודי נמצא בגלות עליו לזכור ש"עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ" (ולהוסיף ששירים אלו הם כנגד ט"ו המעלות בביהמ"ק הקשורות עם שמחת ביה"ש) (יב-ג)

הקשר של אדה"ז לשמחת ביה"ש: בדרושי אדה"ז מבואר ע"ד העילוי דניסוך המים; אדמו"ר מהר"ש מביא ממנו ביאור בענין "ומעין יצא מבית ה'" (יד)

1) שמחת בית השואבה: גם בזמן הגלות
אע"פ שעיקר שמחת ביה"ש הוא בזמן ביהמ"ק, הרי ענין זה ישנו בשלימות ("ונשלמה פרים שפתינו") גם בזמן הגלות (א)

2) אושפיזין: משה רבינו
ההוספה בשמחת ביה"ש בכל לילה נעשית ע"י ה"פנים חדשות" – ה"אושפיזא" החדש דיום זה, שלכאו"א מהאושפיזין ישנו ענין מיוחד שבו הי' זהיר טפי (אברהם – חסד, יצחק – גבורה, יעקב – תפארת וכו') (ב-ג)ענינו של משה רבינו (ה"אושפיזא" דהיום) – ענין התורה, הן תורה שבכתב והן תושבע"פ, ועי"ז נמשכים גם שאר הענינים (ד)

3) ביאור בסיפור הגמרא "מעשה בצדוקי אחד שניסך ע"ג רגליו"
ניסוך המים אינו מפורש בתושב"כ, ולכן בהכרח להדגיש שגם הוא חלק מ"תורת משה"; הרמז בסיפור הגמרא ע"ד הצדוקי "שניסך על גבי רגליו" (דרך בזיון) – ש"רגמוהו (להורות שליבו לב אבן) כל העם (הפשוטים) באתרוגיהן (גם בכח השכל שלהם) (ה-ו)

4) שיעור חומש היומי (ברכה לג, יג): "וליוסף אמר גו'"
בכל שנה ישנה הדגשה על ה"אושפיזא" דהיום כפי שנרמז בשיעור חומש היומי (אף שכולם נרמזים בכל השיעורים); ובעניננו "וליוסף אמר גו' ממגד גו'" – בחי' יוסף שבמשה, שהו"ע התענוג (יוסף) שבתורה (משה); מזה נמשך תענוג בגשמיות – בדוגמת ה"מן" (שהי' בזכות משה), ועד ללחם כפשוטו; ההוראה לפועל – לימוד התורה צ"ל מתוך תענוג ("אוכלי המן"), ועי"ז נמשך התענוג גם בגשמיות (ז-י)

5) אושפיזין: אדמו"ר האמצעי
הדגשת ענין התענוג שבתורה באדהאמ"צ (ה"אושפיזא" דהיום) – שתורתו היא באופן ד"רחובות הנהר" (בינה, שבה מתגלה התענוג) (יא)

6) שמחת בית השואבה: בהוספה
ההוראה בפועל – הוספה בשמחת ביה"ש (אף שנמצאים בזמן הגלות), ובאופן השייך ליום ג' בשבוע – "טוב לשמים וטוב לבריות", כולל פעולה על הזולת – אפי' אלו שהם "בריות" בעלמא (יב-ד)

א. חג הסוכות: שייכותו ל"צבאות השם"
בנ"י נקראו "צבאות ה'" ביציאתם ממצרים, והקב"ה בנה "סוכות" כדי להגן עליהם – בדוגמת הצריפים שבונים לאנשי צבא; ומזה מובן שגם בזמננו ישנה ההגנה על כאו"א מישראל (ב-ד)ע"י קיום עניני חגה"ס כראוי (ובמיוחד – ענין השמחה) זוכים ל"סוכת עורו של לויתן", בגאולה האמיתית והשלימה, שאז בנ"י יהיו באחדות (ה-ו)ההוראה בפועל – על כל ילד לעסוק במצות סוכה ולהשפיע על חבריו (ז)

ב. אל"ף: יסוד כל התורה
התחלת כל הענינים היא בלימוד התורה, החל מהאות אל"ף, שענינה – כפי שביאר אדה"ז לאדהאמ"צ (ה"אושפיזא" דהיום) – החיבור בין היו"ד שלמעלה (הקב"ה) ליו"ד שלמטה (היהודי) ע"י האמונה, ועי"ז אפשר לשגשג בכל הענינים (ח-י)יש להשפיע על החברים שידעו ש"בראשית ברא אלקים גו'", וע"ד הקשר של היהודי (היו"ד שלמטה) עם הקב"ה (היו"ד שלמעלה) (יא-ב)

ג. 1) יום שלישי בשבוע: "טוב לשמים וטוב לבריות"
"אהבת ישראל" – כולל קירוב ילדים אחרים; הוראה נוספת – הנהגה ע"פ התורה המשולשת, בג' הדברים שעליהם העולם עומד (יג-ד)
2) סיום
חלוקת מטבעות לצדקה וניגוני שמחה (טו-ז)

1) פתיחה
ההוספה בשמחת ביה"ש בכל לילה דחגה"ס – בהתאם לחידוש של ה"אושפיזא" דיום זה; ובזה גופא ישנם חילוקים משנה לשנה ע"פ שיעורי החומש היומיים (א-ג)

2) אושפיזין: אהרן הכהן ואדמו"ר הצ"צ
ענינם המשותף – ענין השלום: אהרן – "אוהב שלום ורודף שלום", ומאחד את כל "שבעת הנרות" דבנ"י "אל מול פני המנורה"; והצ"צ – שבדורו הי' (במשך כל הזמן) שלום ואחדות בין גדולי ישראל (ד-ו)החילוק בין משה לאהרן: משה ענינו המשכה מלמעלמ"ט (תורה), ואהרן ענינו העלאה מלמטלמ"ע (קרבנות); העילוי באהרן לגבי משה – שבהעלאה מלמטלמ"ע (תשובה) מגיעים למדריגה נעלית יותר מבהמשכה מלמעלמ"ט; ההוראה לפועל – ביום זה צ"ל הוספה בשמחת ביה"ש, בהתאם למעלת אהרן לגבי משה (ז-ט)

3) שיעור חומש היומי (ברכה לג, יח): "ולזבולון אמר גו'"
החילוק בין עבודת יששכר לעבודת זבולון – בדוגמת החילוק בין משה לאהרן, והעילוי בעבודת זבולון – שמגיע למקום נעלה יותר, ושעל ידו מתברר המטה – "דירה בתחתונים"; ענין השמחה מודגש דוקא בעבודת זבולון – "שמח זבולון"; ההוראה בעבודה – בכאו"א צ"ל הן העבודה דיששכר והן העבודה דזבולון, ועיקר השמחה הוא בעבודה דזבולון; הנתינת-כח לעבודה ד"שמח זבולון" – משמחת ביה"ש, ומזה מובן העילוי דשמחת ביה"ש בלילה זה (י-טז)

4) סיום
ההוראה לפועל – שמחת ביה"ש בלילה זה באופן של הוספה ו"בצאתך", ועי"ז נפרצים כל הגדרים עוד בזמן הגלות גופא (עד שאוה"ע מסייעים לבנ"י בכל עניניהם), ועד לגאולה האמיתית והשלימה (יז-ח)

1) שמחת בית השואבה: הוספה בכל לילה
בשמחת ביה"ש צ"ל בכל לילה הוספה על הלילה שלפניו, ומכיון שענין זה נדרש הרי שניתנו הכחות לכך; הביאור בזה – מכיון שבשמחת ביה"ש ישנן כו"כ דרגות, בהתאם לדרגות בשאיבת רוה"ק מ"מעיני הישועה" (וכל ענינים אלו שייכים גם עתה – שהרי לומדים עד"ז בתורה, שהיא נעלית הן מרוה"ק והן מנבואה, ובפרט ששמחת ביה"ש היא ענין שנעשה מלכתחילה מחוץ לביהמ"ק דוקא), הרי שכל יום שייך לדרגא מסויימת בהתאם ל"אושפיזא" דיום זה (א-ה)

2) אושפיזין: יוסף ואדמו"ר מהר"ש
"לכתחילה אַריבער": יוסף – משנה למלך מצרים (לא כהאבות שהיו רועי צאן), ואעפ"כ הי' בדביקות עם הקב"ה – הנהגה ד"לכתחילה אַריבער" (וההוראה בעבודה – שהרי יוסף פתח את הצינור לכאו"א מישראל – שנוסף על העבודה ד"רועה צאן" צ"ל עבודה באופן ד"מעורב עם הבריות"); ואדמו"ר מהר"ש – בעל הפתגם וההנהגה ד"לכתחילה אַריבער" (גם ביחס למלכות המדינה), וב"בעל-שם'סקע הנהגה" (ו-יב)

3) שיעור חומש היומי (ברכה לג, כב; כו): "ולדן אמר גו'", "אין כא-ל ישורון גו'"
"אין כא-ל ישורון רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים" – המדריגות הנעלות ביותר, "לכתחילה אַריבער"; ובתחילתו – "ולדן אמר דן גור ארי' גו' ברזל ונחושת מנעלך גו'", שמדובר בו בפשטות על שמירת א"י ע"י גבורת ארי, שזהו הענין ד"לכתחילה אַריבער" (יג-ד)ההוראה בעבודה: בעניני העולם הנמצאים "על הספר" בין הקדושה לחול, צ"ל שמירה מיוחדת באופן ד"גבורת ארי" שלא להכשל כו'; "דינא דמלכותא דינא" – רק משום שהתורה קבעה כך, ורק כשאין זה פוגע בעניני קדושה (טו-ז)

4) המצב באה"ק
יש להגן על גבולות א"י, ומושלל בתכלית לוותר ח"ו על שטחי א"י לגויים; דוקא כאשר עומדים בתוקף (ולא ע"י ויתורים) זוכים לקיום הענין ד"וכימיך דבאך" – ש"כל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לא"י" (יז-יט)ע"ד "שלום הגליל": חוזרים עתה על אותה טעות שטעו במלחמת יוהכ"פ, שלא שמעו לאנשי הצבא וגרמו לקרבנות רבים, וגם עתה – במקום לסיים את הפעולה תוך כמה ימים כדעת אנשי הצבא, נשארים שם ונופלים קרבנות כו'; הנהגה זו נובעת מ"רגש נחיתות" כלפי הגוי, כתוצאה מההשקפה ש"בצאתך" אינו קשור עם הקב"ה; ויה"ר שמעתה ינהגו כראוי, ועכ"פ אנשים אלו לא יתערבו עוד בעניני בטחון (כ-כב)

5) סיום
השמחה ד"זמן שמחתנו" תפרוץ את גדרי הגלות; ההוספה ב"שמחת בית השואבה" בלילה זה (כג)

1) שמחת בית השואבה: בהושענא רבה
בשמחת ביה"ש דהוש"ר ב' ענינים – ענין בפ"ע בדוגמת שאר הלילות, והסיום וחותם דכל הלילות; הענין ד"חותם" (הקשור עם ענין ה"חתימה" שבהוש"ר) קשור עם הדרגא הנעלית ביותר בשמחת ביה"ש (א-ב)שמחת ביה"ש בלילה זה (שיש בו ענינים נוספים כו') צ"ל באופן ד"מועט (בכמות) המחזיק את המרובה" (ג)

2) אושפיזין: דוד המלך ואדמו"ר מוהרש"ב
הקשר של דוד המלך לשמחת ביה"ש – כדברי הרמב"ם (בהמשך לדיני שמחת ביה"ש) ע"ד הנהגתו של דוד שהי' "מפזז ומכרכר לפני ה'", ודוגמת זה צ"ל אצל כאו"א (ד-ה)הקשר של דוד המלך להוש"ר – שאומרים בו את כל ספר התהלים "כאילו אמרם דוד מלך ישראל בעצמו"; ענין זה שייך לכל יהודי, כיון שמציאותו של יהודי כוללת שני הפכים – נשמה וגוף, וכן במעשה המצוות, ובפרט במצות הצדקה (ו-ז)הקשר של ה"אושפיזין" דהיום – הכרזת אדמו"ר מוהרש"ב על ייסוד "חיילי בית דוד"; ענין זה נמשך גם עתה ע"י תלמידיו, וע"י החיבור דנגלה דתורה ופנימיות התורה (כפי שייסד בתו"ת), שעי"ז פועלים ביאת משיח צדקנו (ח-ט)

3) שיעור חומש היומי (ברכה לג, כז-ח): "מעונה אלקי קדם גו'"
"מעונה גו'" בהמשך ל"רוכב שמים בעזרך" – שכשיוצאים למלחמת בית דוד הקב"ה הוא "בעזרך", ואין להתפעל מאוה"ע, ואדרבה – הם מסייעים לבנ"י בכל הענינים; זוהי ההנהגה ד"לכתחילה אַריבער" (השייך לשיעור שלפנ"ז), כפי שהשיעור פותח ("מלכתחילה") ב"מעונה אלקי קדם" (י-יב)הקשר להוש"ר: "וישכון ישראל בטח בדד" – "ישראל ומלכא בלחודוהי" (הנאמר בתיקון ליל הוש"ר); מדובר בו על המשכת ברכות הקב"ה בעולם, שהו"ע ה"פתקא טבא" דהוש"ר (יג)

4) סיום
שמחת ביה"ש – הכנה ליציאה מהגלות (יד)

א. שיעור חומש היומי (כל פ' ברכה): "וזאת הברכה גו'" – "לעיני כל ישראל"
השקו"ט בנוגע לשיעור החומש דיום שמח"ת (רק בפ' ברכה או גם בפ' בראשית, ואיזה חלק), והמסקנא – בפ' ברכה עד סופה (ובאסרו-חג – מתחילת פ' בראשית עד אותו יום); והשיעור היום – פ' ברכה מתחילתה עד סופה (ש"נעוץ תחילתן בסופן") (ג-ד)ביאור ההדגשה "וזאת הברכה" (שלכאורה תיבת "וזאת" מיותרת) – שהנצחיות דברכה זו היא בגלוי (משא"כ בשאר עניני התורה, אף שגם הם נצחיים, אין הכרח שהנצחיות תהי' בגלוי) (ה-ו)ביאור הענין ד"וזאת" בנוגע לברכה ד"תורה צוה גו'": היהודי הוא בעה"ב על כל התורה כולה באופן גלוי – גם אם בפועל אינו עוסק בתורה (או שעוסק בחלק אחד בתורה, אבל במסכת "עוקצין", למשל, אינו יודע אפילו פירוש המלה...) (ז)ביאור הענין ד"וזאת" בנוגע לפסוק "ויהי בישורון מלך גו'": ע"י שמלכותו של הקב"ה היא בגלוי, מתגלה גם הענין ד"יחד שבטי ישראל" – אחדות ישראל (כיון ש"אב אחד לכולנה"), שלמעלה מאהבת-ישראל (ובזה גופא – אחדות של "יחד", בחי' "יחיד" שלמעלה מההתחלקות במציאות העולמות, שלמעלה מ"אחד" – אף שגם "אחד" הוא למעלה מ"חד") (ח-י)הקשר לסיום הפרשה ("נעוץ תחלתן בסופן") "לעיני כל ישראל": גם "לעיני" ענינו גילוי (יא)הקשר לשמח"ת: בשמח"ת מודגש הענין דאחדות ישראל, כיון שהריקודים הם אצל כולם בשווה (לא כבשמחת בית השואבה) (יב)ההוראה בפועל – הוספה בשמחה וריקודים דשמח"ת (יג)

ב. (המשך)
ההוראה (הנלמדת משמח"ת לכל השנה כולה) מסיום הפרשה ("לעיני כל ישראל"): ענינו העצמי של כל יהודי, מבלי הבט על מעמדו ומצבו, היא – שהוא "ישראל", והמטרה היא שענין זה יהי' "לעיני" – באופן גלוי (יד-טז)הקשר לתחילת הפרשה ("נעוץ סופן בתחלתן"): העבודה ד"ישראל" (שהנתינת-כח לזה היא ממשה) – "קב שלו" – פועלת עילוי ב"ברכה אשר ברך משה"; ההוראה בעבודה: אין להסתפק בכחות שנותנים מלמעלה, אלא להתגבר בעצמו עוד יותר (יז-יט)הענין ד"נעוץ סופן בתחלתן" בכל התורה: הענין ד"כל ישראל" (אחדות ישראל) נפעל ע"י "פרו ורבו", השפעה על יהודים נוספים, ועי"ז נעשה "לב (צירוף האותיות של התחלת וסיום התורה) בריא" (כ)מעלתם העצמית של בנ"י מודגשת יותר בפשוטי העם; ולכן המלה "יחד" אמורה דוקא ב"שבטי ישראל" ולא ב"ראשי עם" (כא)כדי שהעבודה תהי' כדבעי – צ"ל הענין ד"לעיני", פקיחת העיניים כדי לראות את האמת; ועי"ז זוכים לכל הברכות האמורות בפרשה (כב-ג)

ג. מבצע ס"ת הכלליים
הענין דשמח"ת הוא סיום התורה, ולכן כאן המקום להזכיר ע"ד קניית אותיות בס"ת הכלליים, שעי"ז כל בנ"י מתאחדים עם הס"ת שכתב משה רבינו; חלוקת משקה לעומדים בראש ה"ועדים" העוסקים בזה – תו"ת, "בית רבקה", והועד באה"ק; עי"ז ממהרים את הענין ד"תורה חדשה מאתי תצא" (כד-ח)

החילוק בין עצרת של פסח לעצרת של חג – ע"פ המשל מבנות נשואות (נשמות שנתלבשו בגופים) למקום קרוב, עבודת הצדיקים, שהו"ע עצרת של פסח שבאה לאחרי חמישים יום, עבודה בסדר והדרגא בבירור כל פרטי כחות הנפש במ"ט (ז' פעמים ז') ימי הספירה, שעי"ז ממשיכים גם שער הנו"ן; ויש נשואות למקום רחוק, עבודת בעלי תשובה (לרחוק שנעשה קרוב), שהו"ע עצרת של חג, מיד ביום השמיני – למעלה מסדר והדרגא, שבשעתא חדא כו' נעשה חד עם הקב"ה.

כללות העבודה דחודש תשרי – מלמטה למעלה (תשר"ק), לתקן ולהגבי' כל סדר ההשתלשלות (נ' אלפים יובלות) גם מתחתיתו, כמשל הגבהת הבנין מהקורה התחתונה דוקא. והו"ע עבודת הבע"ת, שמתעסק גם עם ענינים שאצל הצדיק הם מופרכים כו', והתחלתה – במעשה. ועי"ז באים לשמע"צ –שמיני, בינה, שבה התגלות עתיק, ובאופן של קליטה בפנימיות – עצרת, מלשון קליטה.

ואז עושין שמח"ת – פריצת כל המדידות והגבלות, ושמחה בעשי' – ריקוד ברגלים דוקא, שעי"ז מגביהים גם את הראש. וכל ישראל שמחים בשוה, כיון שמתקשרים עם אותיות התורה שאצל כל ישראל בשוה.

א. 1) שמחת תורה: "פר אחד איל אחד"
בשמע"צ מודגש ענין האחדות ("פר אחד"), הקשור עם בנ"י שהם "גוי אחד" גם כשהם "בארץ" (פירוד), כיון שהם שם רק "אורחים" שבאו לעסוק ב"מסחר" ("ירידה צורך עלי'"), ורק לאחר גמר העבודה נפעל הענין ד"דירה בתחתונים"; ומ"מ צ"ל גם עתה עבודה מתוך שמחה, כיון שעי"ז פועלים את הגילויים דלעת"ל (א-ד)על הקב"ה לתת לכאו"א מישראל את כל הענינים הגשמיים והרוחניים בהרחבה (ע"י שהוא עושה "כלים" – מצוות ומע"ט), ועי"ז הוא מוסיף עוד יותר בעבודתו; ובמיוחד עתה, לאחרי כל העבודה דחודש אלול ותשרי כו' (ה-ו)

2) קביעות השנה: שמח"ת ביום ראשון בשבוע
המעלה בקביעות שנה זו – ששמח"ת חל ב"יום אחד", "יום ראשון" (ז)

ב. 1) פסוקי "אתה הראת"
ביאור הפסוק "אתה הראת גו'" ע"פ מאמרי אדמו"ר מהר"ש ובהתאם לענין "לכתחילה אַריבער": "אתה" – עצמות א"ס (ובזה הפתיחה – "לכתחילה אַריבער"); "הראת לדעת" – בראי' חושיית החודרת בכחות הפנימיים; "כי הוי' הוא האלקים" – איחודם ע"י המשכת העצמות; "אין עוד מלבדו" (שלמע' מ"אין עוד") – חיבור ב' הפכים, מציאות העולם עצמה (שהיא אמיתית כו') עם המציאות האמיתית ד"אמתת המצאו"; כל גילויים אלו הם בחי' "לכתחילה אַריבער" (ח-יד)

2) שמחת תורה: המשכת השמחה על כל השנה
הוספה בשמחה דשמח"ת והמשכתה על כל השנה, כולל השפעה על יהודים נוספים, מבלי הבט מה מצבם כו' (טו-ז)

ג. פסוקי "אתה הראת" (המשך)
ביאור הפסוק "לעושה נפלאות גדולות לבדו": "אין בעל הנס (אפילו מי שהוא בעה"ב על הנס, כי אצלו זוהי ההנהגה הרגילה) מכיר בנסו", לא משום שאין זה נס לגביו (שהרי ישנם חילוקי מדריגות כו' בנסים, וכמו בעבודת האדם), אלא מחמת גודל העילוי של נס זה (יז-ט)החידוש ב"לעושה נפלאות" על "אתה הראת": ב"אתה הראת" נמשכו הענינים מ"אתה" – עצמות א"ס, ל"אתה" בפשטות – היהודי; וב"לעושה נפלאות" נמשכו הענינים בעולם – "כי לעולם חסדו" [מאמר המוסגר: גם יהודי בעל זקן שיבה צריך לרקוד בשמח"ת ולא לעמוד באופן של "קפאון" – אף שלגביו ריקודים הם בבחי' "נפלאות גדולות לבדו"...] (כ-כא)ההוראה בפועל: אצל כאו"א צ"ל כל הענינים באופן ד"לכתחילה אַריבער", והנתינת-כח לזה – ע"י הגילוי ד"אתה הראת לדעת" (כב-ג)

מאמר ד"ה להבין ענין שמחת תורה

ד. 1) מבצעים
"מבצע תורה", ס"ת הכלליים ושאר ה"מבצעים", החל ממבצע תפילין – במיוחד לאחר כמה ימים שלא הניחו אותן; וכן ה"מבצעים" דנשי ובנות ישראל – הקשורים לשמח"ת (שהרי במ"ת היתה הדגשה מיוחדת בנוגע לנשים), ול"אסרו חג" (שבשיעור החומש שלו מדובר ע"ד בריאת אדה"ר, ומבואר בירושלמי שהוא כנגד ג' מצוות אלו) [מאמר המוסגר: כל הסיפורים והענינים בפנימיות התורה יש להם מקור בנגלה דתורה, כיון שהתורה היא בדוגמת גוף ונשמה] (כה-ח)

2) שלילת ההנהגה להסיר את הכתר מהס"ת
שלילת ההנהגה להסיר את הכתר מהס"ת לקראת ההקפות, וה"מנהג" המוזר למהר ולהסיר את הכתר מעל הס"ת עוד לפני העלי' לבימה (כט)

3) פרשת בראשית: טעם קריאתה בשמח"ת
הטעם לקריאת פרשת בראשית בשמח"ת – דמכיון שלימוד התורה פועל את קיום העולם, הכרח להתחיל שוב מיד כשמסיימים, ועי"ז נפעלת בריאת העולם מחדש; ההוראה בפועל – יש לפעול אחרי שמח"ת באופן המתאים ל"עולם חדש", ולהוסיף בתומ"צ באופן חדש (ל-לב)

ה. 1) השתתפות ב"כינוס תורה": הטעם שאין חוגגים שמח"ת בחג השבועות
הטעם ע"פ נגלה שאין חוגגים שמח"ת בשבועות על נתינת עשה"ד (ואין די במ"ש בחסידות שזהו מצד המעלה דעבודת התשובה שבלוחות האחרונות) – לכאורה י"ל, כיון שבשבועות הוא נתינת התורה, ושמח"ת היא המסובב מהנתינה, וסיבה ומסובב אינם יכולים לבוא כאחד; אבל תירוץ דחוק הוא, והתירוץ – כיון שבשבועות התנועה היא של יראה, לא שייך ענין השמחה בגלוי (לג-ה)הטעם שאין די בביאור זה בפנימיות התורה – כי בפנימיות התורה לא די בדבר צדדי (שבירת הלוחות) כדי לפגוע בענין שצריך להיות (השמחה), שהרי יכול הי' לכתחילה להיות באופן אחר (לו)

2) לימוד התורה: "נתינה" ו"ירושה"
לימוד התורה צ"ל באופן של "נתינה" ו"ירושה" – שבזה מודגש שכל התורה שייכת לכאו"א מישראל; עפ"ז צ"ל הקפדה על ענין החינוך מגיל מוקדם ביותר, וע"י אהבת-ישראל (לז-ח)

ו. 1) פרשת בראשית: חידוש העולם
הפעולה בעולם באופן של חידוש העולם – שייכת לכאו"א, שהרי הקב"ה תובע זאת (לט)

2) שמחת תורה: נתינת כח לכל השנה (מ)

3) "קרן השנה" (מא)

4) שיעורי "חת"ת"
השיעורים מחולקים לשבוע, לחודש ושנה – כללות חלוקת הזמן, וקשורים זה לזה בכמה ענינים (מב)

5) סיום
שלימות העם, שלימות התורה ושלימות הארץ (מג)

א. 1) שבת בראשית: המשכת חודש תשרי על כל השנה
מעלת שבת בראשית (נוסף על המעלה בהתוועדות בכלל, הפועלת יותר ממלאך מיכאל) – שהיא ממשיכה את עניני חודש תשרי בימים שלאח"ז, וכפתגם רבותינו נשיאינו בזה; ענין זה נוגע גם לענינים הגשמיים, שגם הם נמשכים ע"י התורה (דוגמא לדבר: פעולת התורה על היהודי שיהי' אצלו "שויתי ה' לנגדי תמיד" מיד בקומו משנתו, למרות שאינו יכול אז ללמוד תורה כו') (א-ג)לטענת היצה"ר שעדיף עתה לעסוק בתורה מלחשוב על הנהגתו בימים שלאח"ז – יש לענות: מכיון ששבת זו נוגעת לכל השנה כולה, ה"ז נוגע גם ללימוד התורה שבכל השנה, כי לימוד התורה הוא רק אחרי ההכנה הראוי' (ד-ה)

2) מבצעים
נש"ק, כשרות, טה"מ, תורה וחינוך (שענין התורה הוא לחנך את היהודי דוקא בעוה"ז למטה, ועי"ז נפעל הענין ד"דירה בתחתונים" – שלמע' מ"לתקן עולם במלכות שד-י", שכן הוא נעשה כבר עתה בכל מצוה, ולא רק בביאת המשיח) (ו-ז)מבצע אהבת ואחדות ישראל בכל הסוגים שבבנ"י (והטעם שהתורה מדברת רק על אהבת ישראל – כי עי"ז מגיעים ממילא לאחדות ישראל), ושאר המבצעים, ובמיוחד ס"ת הכלליים (ח-י)

3) הדפסת קובצי חידושי תורה
שלילת ההשתמטות בתירוצים שונים כו'; מה שטוען שעוסק בפעולות אחרות – הרי זה לא יפריע לשאר הפעולות אלא יסייע להן, כולל בגיוס כספים (יא-ב)

ב. קביעות השנה: התחלת וסיום חודש תשרי ביום השבת
בהתאם לזה ההשפעה על כל השנה, שהעבודה היא באופן דשבת: צירוף ההמשכה מלמעלה ("מקדשא וקיימא") עם עבודת האדם ("כל המענג את השבת"); עבודה באופן של תענוג, ועד שאפילו ע"ה אינו משקר בשבת; אהבת ואחדות ישראל – אחדות הת"ח והע"ה (יג-טז)הניגון "וביום שמחתכם" (יז)

ג. שנת תשמ"ג: שנת המאה להסתלקות אדמו"ר מהר"ש
"לכתחילה אַריבער" (יח)הקשר לשבת בראשית: הענין ד"לכתחילה אַריבער" מתבטא בכך שהעולם הוא מציאות, ומ"מ הוא "אמיתת המצאו" – וזהו הענין ד"בראשית ברא גו'"; "עולם על מילואו נברא" ("אלה תולדות השמים והארץ גו'") – "לכתחילה", עוד לפני העבודה; הלימוד מחטא עה"ד למעליותא – שלמרות מציאותו של היצה"ר יש להלחם בו ולנצחו, "לכתחילה אַריבער" (יט-כד)

מאמר ד"ה ויאמר לו יהונתן מחר חודש

ד. 1) פרש"י (בראשית א, ד): "וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל"
מדוע מעתיק רק מלים אלו; מדוע מדגיש "אף בזה אנו צריכים לדברי אגדה"; לכאורה אינו מתאים עם פשש"מ; מדוע בחר דעה זו דוקא; דיוקים בפי' "לפי פשוטו" (כו-ח)

2) פשש"מ (בראשית א, ה): "ויקרא אלקים לאור יום גו'"
מה פי' "ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא לילה" – הרי הם מושגים נפרדים (כט)

3) לקוטי לוי"צ (ע' יג): "שומר הברית והחסד"
מהי ההוראה בעבודת האדם; מהם ב' האופנים דמלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע (ל)

4) "לכתחילה אַריבער" בשאלות אלו
הקשר של השאלות האמורות ל"לכתחילה אַריבער": בלקוטי לוי"צ – האופן דמלמעלמ"ט; בפרש"י – הקדמת הדרש לפשט (לא)

5) מכירת המצוות (לב)

ה. 1) הביאור בפרש"י
"ויבדל" כאן הוא הבדלה בין האור עצמו לבין ה"טוב" שבו; אינו מפרש "הבדילו לצדיקים" סתם, או "גנזו בתורה" – כי אז יצטרך להסביר ענינו; "בערבוביא" אין הכוונה לערבוביא ממש, אלא ללא זמנים מסודרים, ולכן כותב "אין נאה" ולא "אין טוב"; פי' הפסוק "ויקרא גו'" הוא קביעת התחום – ענין ההבדלה שבפסוק שלפנ"ז (לג-ו)"יינה של תורה": "תחום" אותיות "חומת" ו"חותם", שבין הקדושה ללעו"ז מפרידה חומה חתומה שאין לעברה (לז)הטעם שכ' רש"י "אף בזה": בשני הפירושים ("בראשית – ב' ראשית", והבדלת הטוב שבאור) מודגש שהפנימיות היא המציאות האמיתית; וכן בנוגע לפנימיות עה"ד – שהי' ענין נעלה ביותר ואדה"ר לא יכול להתאפק כו', ועוד – שהי' צריך לטעום מצד הענין ד"טועמי' חיים זכו" וכדי לראות אם היין ראוי לקידוש (לח-ט)

2) מבצעים
החלטות טובות בעניני מבצעים; אין לעכב את המעשה בפועל בגלל הכנות וועדות כו' (מ)

3) הביאור בלקוטי לוי"צ
הענין ד"שומר" (מלכות) הוא לפעמים למעלה מהנשמר ולפעמים למטה ממנו, וזהו הענין דמלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע (מא)

4) "ויעקב הלך לדרכו"
כיון שעתה מתחיל "ויעקב הלך לדרכו", יש להדגיש לפני הפרידה את ענין האחדות; ע"ד קיום כנסים בכל מקום ומקום בתחילת חודש מרחשון (מב)חלוקת משקה (מג)

ו. עריכת כינוסים (מד)

א. פרשת נח: "נייחא בעליונים ונייחא בתחתונים"
הענין ד"פותחין בברכה" שייך במיוחד ל(יום א' ד)פ' נח – שפתיחתה "אלה תולדות נח נח", "נייחא בעליונים ונייחא בתחתונים" (א)ה"נייחא" שבמי המבול – שעל-ידם נפעל ענין הטהרה בעולם, ועד שאם היו חוזרים בהם היו נעשים גשמי ברכה; מזה מובן שהשבועה ד"לא אוסיף" היא רק על הענין דהיפך הטוב שבמבול (ב-ד)ההוראה לזמננו: גם במצב של "מבול" (כפי שהי' לפני כמה עשרות שנים – שבזה מודגש "יתרון החכמה מן הסכלות", שדוקא העם שסימל את חכמות העולם עשה מעשים בלתי אנושיים) וחושך – יש ללמוד מהנהגת נח שהי' "צדיק תמים" אף שהי' לבדו (ועד שפעל "עולם חדש" בדוגמת השלימות דהגאולה), ומובטח לו שיצליח כו' (ה-ז)מפ' נח נמשכת הוראה זו על כל השנה; וזוהי הסיבה שפ' נח נקראת בתחילת חודש חשון, כיון שאז מתחילה העבודה דכל השנה בעניני חולין (ביחס לעניני הקדושה דחודש תשרי) – "ויעקב (ולא ישראל) הלך לדרכו" (דאף שענין זה מתחיל כבר במוצאי יוהכ"פ, הרי עיקרו מתחיל במוצאי שמח"ת), ולכן יש צורך בנתינת-כח מיוחדת זו (ח-יא)ע"י מילוי תפקידם של בנ"י פועלים הוספה בברכותיו של הקב"ה, עד לענין ד"לך לך" – המרמז על הגאולה (יב)

ב. 1) קביעות השנה: ר"ה שחל בשבת
בכל שנה ניתנים מלמעלה כחות נוספים כדי לפעול במקומות שבהם נדרש ריבוי אור כו' (ואף שענין זה ישנו בכל יום – הרי אין זה בדוגמת השינוי בכל שנה) (יג)עבודתו של יהודי (ובפרט כשר"ה חל בשבת) צ"ל מתוך תענוג; ואף שיש צורך ביגיעה כו' – הרי אפשר לנצלה לענינים נוספים; יש לספק לתלמידים כל צרכיהם, ומ"ש "פת במלח כו'" – הכוונה רק שההרחבה לא תהי' תנאי ללימוד התורה (יד-טו)

2) החלטות טובות: קבלתן ברבים
העצה להקל על קבלת החלטות טובות (ובפרט בעניני אהבת ישראל) – קבלתן ברבים; ובפרט בהתוועדות הנערכת בביהכנ"ס וביהמ"ד, ומקשרים אותה עם ג' הקוין דתורה עבודה וגמ"ח, שעי"ז "העולם עומד" (טז-יז)עריכת כינוסים והתוועדויות בכל מקום ומקום לקבלת החלטות טובות להוספה בעניני תומ"צ; על כאו"א להיות "דוגמא חי'" לקיום החלטות אלו בפועל (יח-ט)

ג. 1) ניגוב אצבעות הרגלים (המשך)
הטעם שהוזכר בשבת בראשית שבא' מספרי פולין נאמר שיש ליזהר לנגב את אצבעות הרגלים, אף שהדבר מפורש בגמ' ובשו"ע, ואיתא בשו"ע אדה"ז שה"ה "באנפלאות שלנו": אם היו מזכירים זאת היתה מתעוררת השאלה מדוע אין מקפידים על כך (כפי שאין מקפידים על ענינים נוספים בשו"ע, ולהעיר שהאריז"ל לא הי' מנגב עצמו בע"ש), ולכן הוזכר הדבר בשם א' מספרי פולין (כ-כה)

2) ניגוב אחרי הטבילה בערב שבת
הטעם שאין מקפידים לנהוג כהאריז"ל לא לנגב עצמם בע"ש – מצד "דרך ארץ", ויוצאים י"ח בכך שמשאירים חלק מסויים מן הגוף שאין מנגבים (כו)

3) כינוסים לנשים וטף (כז)

ד. שאלת גשמים בחצי כדור התחתון (המשך)
השקו"ט ע"ד שאילת גשמים בחצי כדור התחתון – לפלפולא בעלמא, ולפועל יש לנהוג ע"פ המנהג שנקבע ע"פ הפוסקים, לשאול באותו זמן כבחצי כדור העליון (ואלו שפסקו אחרת בודאי לא ראו את הפוסקים שפסקו כן), ובפרט שיש ליזהר ממחלוקת כו'; מן הראוי להדפיס מ"מ לספרים הדנים בענין זה (כח-לב)

ה. סיום
ניגונים, ברכה אחרונה וחלוקה לצדקה (לג)

ו. חלוקת משקה (לד)

1) פתיחה
מטרתם של כינוסים אלו – לערוך סיכום מההחלטות הטובות שהתקבלו (א)

2) נרות שבת ויו"ט: להאיר את העולם
תפקידם של בנ"י הוא להאיר את העולם כולו ע"י הפעולה על אוה"ע לקיים ז' מצוות בני-נח (וכמודגש בר"ה, שבו נקבע גורל העולם כולו ע"י עבודת בנ"י); עפ"ז מובן שאין ליהודי להסתיר את יהדותו ח"ו, אלא אדרבה – להבליט את הנהגתו המיוחדת, ודוקא אז ה"ה זוכה להנהגה ד"מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך" (ב-ה)הענין האמור מודגש במיוחד בנשי ובנות ישראל – שע"י הדלקת נרות שבת ויו"ט ה"ה מאירות את הבית, ועד שאור זה מאיר גם ברחוב (ו)תפקידו של כינוס זה – כדי לעודד אשה את רעותה לקיים את ההחלטות הטובות, ומתוך אהבת ואחדות ישראל (כמודגש ביום שמח"ת שממנו אנו באים עתה) (ז)

3) חודש מרחשון: "עתיד הקב"ה לשלם לו"
דוקא בחודש שאין בו ימים מיוחדים (בהשקפה ראשונה), תהי' חנוכת ביהמ"ק השלישי, כדברי המדרש "עתיד הקב"ה לשלם לו"; הוראה נוספת מדברי המדרש – עד כמה יש להיזהר בכבודו של הזולת (ח-ט)

4) שיעור חומש היומי (נח ז, א): "בא אל התיבה"
גם כאשר ישנו "מבול" אין היהודי מתפעל מכך, וע"י העבודה ד"בא אל התיבה" – אותיות התורה והתפלה – הוא פועל את קיום העולם (י-יא)

5) פרשת נח: ג' המצוות השייכות לנשי ישראל
במדרש תנחומא פ' זו מדובר ע"ד ג' המצוות השייכות לנשי ישראל, שע"י קיומן פועלים את קיום העולם (יב)

6) סיום
קיום ההחלטות הטובות בכהנ"ל מקרב את הגאולה (יג)חלוקה לצדקה (יד)

א. 1) כינוסי "צבאות השם": חיזוק למלחמת היצר
הענין המשותף לכל הכינוסים – לעודד את ילדי "צבאות השם" במלחמתם ביצר, כולל – ע"י השפעה על חבריהם להצטרף ל"צבאות השם" (ב)

2) "פקודת היום": מחודש תשרי לימות החורף
המעבר מחודש תשרי לימות החורף נקרא במדרש "יציאה למקום רחוק", כיון שבתקופת החורף קשה יותר לנהל את המלחמה (וכפי שרואים בצבא כפשוטו), כיון שאין בו ימים טובים כו', ולכן ישנה נתינת-כח מיוחדת – שמע"צ ושמח"ת; וכאשר היצר מנסה לפתות את הילד שבצאתו ל"מקום רחוק" לא יפעל כדבעי כו', עונה לו הילד שהוא קיבל נתינת-כח מיוחדת לפעול דוקא בתקופה זו, ומתוך שמחה גדולה ביותר (ג-ט)

ב. 1) "תחרות" בנושא אחדות ישראל
ענינה של ה"תחרות" – "קנאת סופרים תרבה חכמה"; הצטרפות ל"תחרות" זו (י)

2) חודש מרחשון
בו נסתיימה בניית ביהמ"ק הראשון, והוא זמן מסוגל לבניית ביהמ"ק השלישי ע"י הוספה בלימוד התורה וקיום המצוות (יב-ג)ימים מיוחדים בחודש זה: ז' חשון – שבו "אחרון שבישראל" הי' כבר בביתו, וזהו הזמן לפרק את המטען הרוחני דחודש תשרי; ט"ו חשון – "קיימא סיהרא באשלמותא", ענין המהווה עידוד לבנ"י שנמשלו ללבנה (יד-טו)

ג. 1) פרשת נח: אי-התחשבות בסביבה
כשם שנח הי' הצדיק היחיד בדורו, כך יכול ילד יהודי להתנהג כראוי גם אם סביבתו אינה נוהגת כך; ועאכו"כ כאשר יש איתו ילדים רבים נוספים (טז)

2) יום שלישי בשבוע: "הוכפל בו כי טוב"
הנהגה ד"כי טוב" באופן כפול, שעי"ז זוכים לגאולה האמיתית והשלימה (יז-ח)

3) סיום
חלוקת מטבעות וניגונים (יט-כ)

א. 1) פתיחה
לימוד הוראה מעניני שבת זו ("כל יומא ויומא עביד עבידתי'") – ש"פ נח, וקביעותה בשנה זו בו' מרחשון (א)

2) "ויעקב הלך לדרכו"
שבת זו באה לאחרי שבת בראשית, שאז מתחילה העבודה ד"ויעקב הלך לדרכו" – לשון יחיד, המורה על אחדות ישראל (דאף שלכאו"א מישראל ישנה עבודתו הפרטית וחלקו בתורה, הרי צ"ל ענין ההתכללות); הדגשת ענין האחדות ביום השבת – אפשר לסמוך בו גם על עם-הארץ, ובשבת מתעלה העולם לבחי' המחשבה – לבוש המאוחד; עפ"ז מובן ששבת היא הזמן המתאים ביותר לעריכת התוועדות, שענינה אחדות (ב-ה)

3) פרשת נח
הענין ד"נייחא" הבא לאחרי מצב הפכי – ענין התשובה (ו)הדגשת ענין הגאולה בפ' נח: בתיבת נח התקיים הפסוק "וגר זאב עם כבש", בדוגמת השלום דלעת"ל (למעלה מענין השלום הנפעל בחג הסוכות); מכיון שענין זה "כבר הי' לעולמים", הרי קל יותר לפעול זאת, ע"י העבודה ד"בא אל התיבה" – אותיות התורה והתפלה (ז-ט)הדגשת ענין הגאולה בהפטרת פ' נח – "ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך" (י-יא)

ב. 1) ו' מרחשון: היום האחרון להליכתם של עולי רגלים
ביום זה מגיעים עולי הרגלים לביתם (שהרי בליל ז' מרחשון שואלים כבר גשמים); עפ"ז מובן שביום זה מודגש הענין דעריכת כינוסים להתחזקות בהחלטות דחודש תשרי, וכן להשלים מה שהחסירו במשך החודש; ההוראה בפועל – חיזוק ההחלטות הטובות בכל הענינים, ובפרט ב"מבצעים" (יב-יד)

2) ערב ז' מרחשון: שאלת גשמים בא"י
ענין נוסף ביום זה – שהוא ערב (וממנו מתברך) ז' מרחשון, שבו שואלים גשמים (המשכת ברכותיו של הקב"ה) בא"י; העילוי בז' מרחשון לגבי שמע"צ, שבשמע"צ יש צורך בתפלות מיוחדות כו', משא"כ בז' מרחשון – כיון שזהו ה"מכה בפטיש" של העבודה דשמע"צ; בעבודה הרוחנית שייך ענין זה גם בחו"ל (טו-כ)

מאמר ד"ה זאת אות הברית גו'

ג. 1) פרש"י (נח ז, יב): "ויהי הגשם על הארץ – ולהלן הוא אומר ויהי המבול"
מדוע מקשה מ"להלן" ולא מהמלה "מבול" שלפנ"ז; איך אפ"ל שבמשך כל הארבעים יום היתה אפשרות לגשמי ברכה, והרי אז הכל מתו כבר; ועוד (כב)

2) לקוטי לוי"צ (בראשית ע' ל): התנאים שהיו מהפכים בזכות נח או בחובתו
איך ייתכן שתנא יהפך בחובה; מהי ההוראה בעבודת האדם (כג)

3) סדר הפרשיות: בראשית-לך לך
לימוד הוראות מכללות הפרשיות דימים אלו: פ' בראשית – העבודה באופן חדש (ובפשטות – היצה"ר מנסה למנוע מיהודי לעסוק בתומ"צ בטענה שא"א לעסוק בכך בלי הקדמת התשובה, והמענה על כך – שבכל רגע יש להתחיל בעבודה באופן חדש) פ' נח – העבודה צ"ל באופן של "נייחא", שמחה ותענוג; פ' לך לך – העבודה באופן של הליכה באין-ערוך לגבי המצב הקודם (כד-ז)התכללות כל הענינים בכל הפרשיות: פ' בראשית – "כי טוב" (נח), "פרו ורבו" (לך לך); פ' נח – "עולם חדש" (בראשית), הציווי מחדש ד"פרו ורבו" (לך לך); פ' לך לך – "אל הארץ אשר אראך", ענין החידוש (בראשית), "ואגדלה שמך" (נח) (כח)ההוראות מג' פרשיות אלו נוגעות לכל השנה כולה (כט)

ד. 1) הביאור בפרש"י
הורדת המים של כל המ' יום היתה בבת אחת; "גשמי ברכה" – הפירוש ד"גשם"; רש"י מעתיק גם "על הארץ" – להדגיש שגם על הארץ הי' באופן ד"גשם"; הקושיא היא אמנם מהפסוקים שלפנ"ז, ורש"י מביא הפסוק דלהלן כדי לחזקה עוד יותר (ל-לג)

2) הביאור בלקוטי לוי"צ
בדבר שנוגע למעשה בפועל א"א להעלים ענין בלתי-רצוי; בפנימיות זהו ענין חיובי – שעי"ז נפעל התיקון של נח (לד-ה)מכך שהענין האמור מובא גם בפרש"י (וכן הענין בפרש"י הנ"ל – מקורו בזוהר), רואים את הקשר דפרש"י עם חלק הסוד שבתורה (לו)ההוראה בעבודת האדם – אין לאדם להסתפק בעבודתו הנוכחית, שהיא בחי' "גנאי" לגבי העבודה הנדרשת ממנו (לז)

ה. הביאור בפרש"י (המשך)
"יינה של תורה": הפנימיות ד"מבול" הוא "בול", שהוא ענין טוב; גם הענין ד"מבול" בפנימיותו הוא טוב, וענין זה יתגלה בגאולה – הקשורה עם האות מ' ("לםרבה המשרה") (לח-ט)ע"י התעסקות בעניני הגאולה זוכים לגאולה בפועל ממש (מ)

א. 1) כ"ף מרחשון: שנת המאה לנשיאות אדמו"ר מוהרש"ב
הקשר של המספר מאה לענין יום-הולדת: עיקר העילוי דמספר עשר (שתכלית שלימותו הוא המספר מאה) הוא בעבודתם של ישראל – "עשרה הילולים" (שלמעלה מ"עשרה מאמרות", שבהם עצמם עילוי לגבי העשר ספירות), והרי עבודתם של ישראל קשורה דוקא עם ירידתם בגוף הגשמי – ענינו של יום-הולדת (א-ה)ההוראה מכללות הענין דיום-הולדת – העילוי כאשר נולד ילד יהודי נוסף (ו)

2) קביעות השנה: כ"ף מרחשון ביום השבת
המעלה בקביעות שנה זו – שכ' חשון (שקביעותו כקביעות ר"ה) חל ביום השבת, המורה על העבודה מתוך תענוג (ז-ח)

3) כ"ף מרחשון: מזמור קכג בתהלים
דוקא ע"י הקדמת "אליך גו' היושבי בשמים" אפשר לפעול בארץ (וכן מצינו בגאולה – שהיא למטה בארץ דוקא, וביחד עם זה שלימותה היא "עם ענני שמיא"); הקשר לאדמו"ר מוהרש"ב – שאצלו הי' (ע"י ייסוד תו"ת) החיבור דנגלה דתורה ופנימיות התורה, שמים וארץ (ט-י)ביום זה ישנה נתינת-כח מיוחדת להוסיף בענינים הקשורים עם תו"ת, בנוגע לכל מי שלומד בה או למד בה בעבר (שהרי זהו ענין נצחי), החל מלימוד התורה והפצת המעיינות חוצה (יא-ב)הטוען שטוב לו בגלות כיון שביכלתו ללמוד תורה, ואינו זקוק לגאולה – ה"ז היפך פס"ד הרמב"ם "נתאוו כל ישראל כו'" (יג)

4) מבצעים (יד)

ב. כ"ף מרחשון: קכ"ג שנה – "שנותיו של אהרן"
העילוי המיוחד במספר קכ"ג – כדברי הרמב"ם שהיו עונין הללוי' באמירת הלל קכ"ג פעמים, "סימן להם שנותיו של אהרן" (תכלית שלימות עבודתו) (טו)הקשר להל' חנוכה (שבהם מביא הרמב"ם ענין זה): כשהעבודה היא באופן של הוספה מיוחדת (בדוגמת חנוכת ביהמ"ק), ובאופן של שלימות ("שנותיו של אהרן") – נעשה הילול ושבח להקב"ה בתכלית השלימות; גם העבודה עצמה קשורה עם ענינו של חנוכה – להאיר את החושך; הדגשת הענין האמור בקביעות שנה זו, שבה א' דחנוכה חל ביום השבת, כקביעות כ"ף מרחשון (טז-יט)הוראה מעבודתו המיוחדת של אהרן – אהבת ישראל ואחדות ישראל (כ)

ג. כ"ף מרחשון: התחלת הנשיאות – בשנת תרמ"ג
אף שלכאורה התחלת הנשיאות היתה בשנת תרנ"ד (ולא תרמ"ג) – הרי זהו בדוגמת משיחת מלך בן מלך מפני המחלוקת, שהיא רק לבטל ענין צדדי, אבל עצם המלכות היתה גם לפנ"ז (ולא כמשיחת כה"ג שהיא פועלת את הדבר); ואפילו נאמר שגם במלך המשיחה פועלת את המלכות – הרי כבר בתרמ"ג הי' מעין ענין המשיחה, ע"י אמירת דא"ח [מאמר המוסגר – צ"ע שהשמיט הרמב"ם בהל' מלכים טעם המשיחה "להודיע לכל שזהו מלך לבדו"] (כא-ח)

מאמר ד"ה וה' פקד את שרה

ד. 1) פרש"י (וירא כא, א): "וה' פקד את שרה וגו' – סמך פרשה זו ללמדך כו'"
הרי זהו מקומה של הפרשה ע"פ הסדר; מהו החידוש "הוא נענה", והרי זוהי הבטחת הקב"ה; מדוע מעתיק גם "וגו'" (ל)

2) פשש"מ (וירא): הפיכת הערים
מה טעם השינויים בהזכרת הערים – סדום לבדה, סדום ועמורה, או כל הארבע; מה הטעם שירד מטר לפני ה"גפרית ואש" (לא)

3) פרש"י (וירא כא, א): "כל המבקש רחמים על חברו הוא נענה תחילה"
ההוראה – גודל הענין דאהבת ישראל, שגם כאשר הוא "צריך לאותו דבר", ה"ה מתפלל לכל לראש על חבירו (ואף אם יודע שעי"ז "הוא נענה תחילה", הרי סו"ס בפועל מתפלל על חבירו) (לב-ג)

ה. 1) לקוטי לוי"צ (בראשית ע' סט): ביטול הגזירה ב"כפר טרשא"
מדוע הי' שינוי השם לאחרי ביטול הגזירה; מהו הקשר ללימוד התורה; מהי ההוראה בעבודת האדם (לד)

2) הביאור בפרש"י
מקומה של פרשת לידת יצחק – לאחרי הבשורה (כדרך התורה לכתוב בכללות ואח"כ לפרט הסדר), וזהו החידוש ד"סמך כו'"; החידוש "הוא נענה" – אף שהבטחת הקב"ה היתה שלושים שנה לפנ"ז, נתקיימה רק לאחרי שהתפלל על אבימלך; וכדי להדגיש ענין זה מעתיק "וגו'" (לה-ז)

3) הביאור בלקוטי לוי"צ
צ"ל ששינוי השם הי' לפנ"ז; ההוראה בעבודה – השינוי מ"כפר" ו"טרשא" (אבן שאינה מצמיחה), ל"עיר" ו"מחסיא" (לשון "חס" שע"י קיום תומ"צ) (לח-ט)

4) סיום
הוספה בלימוד התורה וב"מבצעים"; חלוקת משקה (מ)

א. 1) פתיחה
יש ללמוד הוראה הן מהענין הכללי דשבת מברכים, הן מהענין הפרטי דשבת מבה"ח כסלו, והן מהמיוחד בקביעות שנה זו – שהרי אפילו מעניני העולם יש ללמוד הוראה בעבודת ה' (וכדמצינו סוגיא שלימה במס' ב"ק "מנא הא מילתא דאמרי אינשי"), ועאכו"כ מענינים בתורה (א-ד)

2) שבת מברכים
"יום סגולה" להתוועדות וקבלת החלטות טובות (ה)

3) שבת מבה"ח כסלו: ההכנה לחודש כסלו – בחודש חשון
ההכנה לחודש כסלו (שזהו הענין דשבת מברכים), שהוא חודש נעלה ביותר (מצד הענין דחנוכה) – היא דוקא בחודש חשון, שהוא החודש היחיד בשנה שאין בו שום עילוי מיוחד; ההוראה – מעלתם העצמית של בנ"י, שלכן גם בזמן שאין בו עילוי מיוחד ביכלתם להתכונן לגילויים הנעלים ביותר (ו-ט)ע"י הענין דנרות חנוכה זוכים ל"נרות ציון" – עוד בחודש חשון (י)

ב. 1) כ"ז מרחשון: "יבשה הארץ"
הוראה בקצה הכי תחתון – גם כאשר אדם נמצא ב"מבול" (התעסקות בטרדות הפרנסה יתר על המדה) משך זמן רב, בכחו לצאת ממצב זה, והוראה בקצה הכי עליון – אין להסתפק במצב ד"תיבת נח" (עסק התורה), אלא יש "לצאת מן התיבה" ולפעול בעולם, ודוקא עי"ז נעשה "עולם חדש"; שתי ההוראות שייכות לכאו"א מישראל, כי אצל כאו"א ישנם שני המצבים בזמנים מסויימים (יא-טז)

2) פרשת חיי שרה: "כולן שוין לטובה"
"חיי שרה" האמיתיים היו בג' המצוות המיוחדות לנשי ישראל; וההוראה – שבענינים אלו צ"ל ה"חיים" של כל אחת מבנות ישראל, כולל – השפעה על בת ישראל נוספת לנהוג כך; עי"ז זוכים לענין ד"יצחק" – הגאולה העתידה (יז-כ)

ג. ביאור בענין "אין מושחין מלך בן מלך"
מהפטרת שבת זו – שמדובר בה על הפעולות להבטחת המלכות לשלמה, ואעפ"כ לא מוזכר בה ענין המשיחה בפועל – ראי' לשיטת הרמב"ם, שהמשיחה היא רק לבטל ענין צדדי (ולא כשיטת רש"י, שהיא פועלת את המלוכה) (כא-ג)הרמב"ם לא כ' בהל' מלכים "להודיע לכל שזהו מלך לבדו" – כי מדובר גם במלכי ישראל שאינם "מלך לבדו" (משא"כ בהל' כלי המקדש מיירי בשמן המשחה, שבו נמשחו רק מלכי בית דוד); כדי להדגיש ענין זה מבאר הרמב"ם את משיחת יהוא בסיום דבריו (כד-ה)מחלוקת הרד"ק והרמב"ם אם שאול נמשח בשמן המשחה או בשמן אפרסמון, והפס"ד להלכה – כהרמב"ם (כו)צ"ע אם יהושע נמשח, ואם לא (כיון שלא הוזכר בכתוב) – צריך להבין מדוע (כז)ענין משיחת מלך עוד בחיי המלך הקודם (כאצל שלמה) – מצינו גם אצל אדמו"ר מהר"ש ואדמו"ר מוהרש"ב בחיי הצ"צ (כח-ט)

מאמר ד"ה ויהיו חיי שרה גו'

ד. 1) פשש"מ: "תשב הנערה אתנו גו'"
מדוע לא ביקשו בני משפחתה שרבקה תשאר אתם במשך שבעת ימי האבלות על בתואל (ענין שמצינו כבר אצל מתושלח) (לא)

2) המצב באה"ק
בזהר דפרשתנו מבואר שקיבוץ גלויות יהי' לפני בנין ביהמ"ק; עפ"ז – שלילת הטוענים שתקופתנו היא "אתחלתא דגאולה" היפך פס"ד הרמב"ם, ואדרבה – זהו חושך כפול ומכופל; הדגשת ענין זה במלחמת "שלום הגליל", שלא סיימו מיד את הפעולה בגלל "רגשי נחיתות" כלפי הגוי, ובניגוד להלכה (ובכך חוזרים על הטעות במלחמת יוהכ"פ, שגרמה לקרבנות רבים); הטוענים שזו "אתחלתא דגאולה" – "שמים חושך לאור" (לב-ז)

3) לקוטי לוי"צ (בראשית ע' פד): "יבני בי מקדשא בקדמיתא"
מהי ההוראה בעבודת האדם מהקדמת בנין ביהמ"ק לקיבוץ גליות (לח)

4) רמב"ם: שאול נמשח בשמן המשחה
המקור לדברי הרמב"ם – מדברי הגמרא שהחילוק ביניהם הוא (רק) שדוד נמשח בקרן ושאול בפך (לט-מ)

ה. מבצעים
ההכנות ל"מבצע חנוכה", והוספה ב"מבצעים" בכלל (מא)

ו. 1) הביאור בפרש"י
המענה "וה' הצליח דרכי" (ועד שדרכו של אליעזר ארכה פחות מיום א', כי בודאי לא יצא בהתחלת היום, שהרי ההכנות לנסיעה דרשו זמן) שולל אפילו המתנה של שבוע (מב)

2) פרשת וירא: הפיכת הערים (המשך)
מה שניסו לבאר על השאלה בהתוועדות הקודמת (מדוע המטרת "גפרית ואש" היתה רק על סדום ועמורה) שהערים אדמה וצבויים היו ריקות – מופרך (מג)הביאור בהנ"ל: הטעם שהמטרת "גפרית ואש" היתה רק על סדום ועמורה – מכיון ששם הי' גם "רע לבריות" (כפרש"י על שמות המלכים); הטעם שהמלאכים הלכו רק לסדום – כי היא היתה "מטרפולין", ורק בה הי' מלך (מד-ה)

3) הביאור בלקוטי לוי"צ
הקדמת בנין ביהמ"ק לקיבוץ גליות מורה על המעלה דקיבוץ גליות – מעלתם של ישראל; ההוראה בעבודה – חשיבות אהבת ישראל (מו-ז)

א. ט' ויו"ד כסלו: בימים אלו שייכים כל עניני העבודה לאדמו"ר האמצעי
עניניו של אדהאמ"צ (שאצלו הי' הענין ד"ממלא שנותיהם של צדיקים" בגלוי) שייכים לכל בנ"י שבכל הדורות; מ"ש "דבר אחד לדור" היינו בעניני הנהגת הדור, אבל בשאר ענינים ישנה פעולתו של כל נשיא בישראל, בדוגמת עניניהם של משה רבינו ודוד המלך (א-ב)בימי ט' ויו"ד כסלו שייכים כל הענינים לאדהאמ"צ, כולל הענינים הנעשים באופן שוה בכל ימות השנה – כגון התחלת לימוד התורה בברכת כהנים ובברייתא דפאה, ואח"כ פרק "איזהו מקומן" (שבו מרומזת ההתכללות דנגלה דתורה ופנימיות התורה – בדוגמת התכללות תושב"כ ותושבע"פ – כיון שאין בו מחלוקת, בדוגמת פנימיות התורה) – כיון ש"כל יומא ויומא עביד עבידתי'" (ובדוגמת המיוחד בקרבנות דכאו"א מהנשיאים) (ג-ו)ההוראה בפועל: קבלת החלטות טובות בענינים הקשורים עם אדהאמ"צ, החל מהוספה בלימוד התורה בכלל, ותורת החסידות בפרט, באופן ד"רחובות הנהר" (ז-ח)

ב. שיעורי חומש דימים אלו (ויצא לא, יז ואילך): "ויקם יעקב גו' ויפגעו בו מלאכי אלקים"
חזרתו של יעקב מחרן הו"ע הגאולה (העלי' שלאחרי הירידה לחרן), בדוגמת הגאולה דאדהאמ"צ (ט-יא)הוראה מהפסוק "ויפגעו בו מלאכי אלקים", "מלאכים של א"י" (רש"י): בפסוק זה ניכרת מעלתו של יהודי ("מעשה אבות סימן לבנים"), שהקב"ה שולח אליו מלאכים ללוותו (שהרי לשמירה הי' די במלאכי חו"ל), שזהו עילוי גדול ביותר שאין שייך אפילו לבקש עליו (ולכן נאמר הל' "ויפגעו"), והיינו שגם בזמן הגלות הקב"ה שולח אליו מלאכי א"י (בדוגמת ענין הגאולה); הוראה זו מובנת גם לילדים קטנים, שיודעים שאין להם לחשוש מילדי אוה"ע כו' (יב-טז)שייכות הענין ד"ויפגעו בו מלאכי אלקים" לאדהאמ"צ – שענינו הוא הרחבה, בדוגמת המעלה דמלאכי א"י על חו"ל (יז-ח)

מאמר ד"ה פדה בשלום נפשי

ג. 1) פרש"י (ויצא לא, י): "וברודים – תרגומו כו' ואין לי להביא עד מן המקרא"
הרי בזכרי' נאמר "סוסים ברודים"; מדוע אינו מפרש לשון ברד; "ברודים" מאן דכר שמי' לפנ"ז; מה הצורך בנס המלאכים (כ-כב)

2) לקוטי לוי"צ (ע' קיח): "רבי שמעון נפק לקרייתא כו'"
מהי ההוראה בעבודת האדם (כג)

3) ביאור באגה"ק: "שחרית ערבית ומנחה וכו'"
מענה למה שכתבו לבאר הל' באגה"ק "שחרית ערבית ומנחה וכו'" שרומז למוסף ונעילה: א"צ לרמוז להם (דא"כ הי' מפרט), כי קדיש בתרא דשחרית ומנחה הוא אחרי מוסף ונעילה; ביאור הסדר – כי במנחה הוא חידוש (כי בלאה"כ מפסיקים מהק"ש דשחרית); תיבת "וכו'" מרמזת לענינים נוספים, או שהיא טעות (כד-ו)פתגם הרד"ץ (שנק' בליובאוויטש "דוד הירשל" – כי א"א לתת תוארים כשחשים שהרבי עומד לפניהם) ע"ד המעלה כשיש טעויות – שעי"ז מתייגעים יותר (כז)

4) הוספה בלימוד התורה
הוספה בלימוד התורה באופן של הרחבה, ולא כיווץ וצמצום (כח)

ד. 1) פרש"י (ויצא לא, י): "וברודים" (המשך)
בחסידות מבואר ש"ברודים" הו"ע נעלה ביותר, ואיך יתאים זה עם פרש"י (כט)

2) הביאור בפרש"י
א"א לפרש לשון ברד, דהיינו "טלואים"; מ"ש "אין לי להביא עד" – כי הכתוב אינו ראי' לפירושו; הטעם שמוסיף "חוט של לבן" – כי הענין ד"לבן" הודגש במיוחד במעשה המקלות (ל-לא)"יינה של תורה": ה"חוט" הו"ע הקו, השייך במיוחד ל"ברודים" – אצילות; ובעבודה – העבודה הקשורה עם פשיטות, שעי"ז נעשה "חברבורות" – חיבור העולם ואלקות (לב)הלימוד בכ"ז צריך להביא למעשה בפועל – השלמת העבודה דעולם התיקון, ולא כאלו המעדיפים להישאר בגלות (וקוראים לזה "אתחלתא דגאולה") (לג)

ה. מעשה בפועל
התוועדויות בי"ט כסלו; מבצע חנוכה ושאר המבצעים (לד)

ו. 1) הביאור בלקוטי לוי"צ
פי' האוה"ח בזוהר ש"קרייתא" היינו "אחוזתו" תמוה, כי רשב"י ענינו "תורתו אומנתו"; ולכן צ"ל ש"קרייתא" הוא ל' קרי' ועיר (לה)ג' השבחים הם ענינים השייכים במיוחד לגילוי פנימיות התורה (שע"י אמירתם) – אברם (דרגא נעלית ביותר – בדוגמת אדה"ז), יעקב (המשכה בפרטים עד לבחי' עקב – אדהאמ"צ), לאה (מעשה הלידה בפועל – הצ"צ); ולאח"ז צ"ל ענין ההודאה והביטול, "שלא נדעך", שעי"ז נעשה "נדעך"; זהו הטעם שי"ט כסלו נקרא "חג החגים" – כי אז נעשה "נדעך", ע"י ה"לא נדעך" שלפנ"ז (לו-מב)

2) חלוקת משקה (מג)

א. 1) שבת ערב י"ט כסלו: התוועדות וקבלת החלטות טובות בענין הפצת המעיינות
שייכות ענין ההתוועדות לשבת – שבה ישנו הענין ד"הקהלת קהילות", ולי"ט כסלו – שענינו הפצת המעיינות חוצה, אסיפת וקיבוץ כל המדריגות עד ל"חוצה" (א)בשבת זו צ"ל התחלת ההחלטות די"ט כסלו בנוגע ללימוד תורת החסידות והפצת המעיינות חוצה (ב)

2) קביעות השנה: ערב י"ט כסלו ביום השבת
למרות כל העילויים דיום השבת (ענין התענוג ושלילת כל דבר בלתי-רצוי, עליית העולמות, "כל מלאכתך עשוי'") – אין זה אלא בחי' ערב והכנה לגבי העילוי (בענין הפצת המעיינות) די"ט כסלו, ועד שהעילוי די"ט כסלו לגבי ש"ק הוא בדוגמת גאולה לגבי מאסר; ענין זה מודגש בשמו של י"ט כסלו – "חג החגים" (ג-ו)ההוראה בפועל: על כאו"א לעשות חשבון נפש ממעמדו ומצבו בלימוד החסידות והפצת המעיינות, ועפ"ז קבלת החלטות טובות להוספה בכ"ז, ובפועל ממש – החל מלימוד חסידות בש"ק (ז-ח)"מבצעים" (ט)

ב. הפטרת היום: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו"
ביאור הפסוק האחרון בהפטרה (הסמוך לברכות, שבהן מודגשת מעלת ההפטרה לגבי הפרשה): "ועלו גו' לשפוט את הר עשו" (שבהפטרה הוא בגלוי – כיון שנאמרה ע"י "גר אדומי", ובפרשה מרומז ב"עד אשר אבוא אל אדוני שעירה", וכפרש"י) – הו"ע אתכפיא, ו"והיתה לה' המלוכה" הו"ע אתהפכא; ובדוגמת ב' הפירושים ב"וישקהו" – "לא נשקו בכל לבו" (אתכפיא) ואח"כ "נשקו בכל לבו" (אתהפכא, מצד מעלת רשב"י שביכלתו לפעול זיכוך העולם ללא צורך ב"דין") (י-יז)ההוראה בעבודה: אין להסתפק בבירור "עשו" שבתורה, אלא יש לצאת ולפעול הבירור דעשו בעולם; הדגשת ענין זה כבר בתחילת הפרשה – "וישלח יעקב גו' אל עשו אחיו" מיד בהגיעו לא"י, ובמיוחד בהפטרה (יח-יט)ההוראה בפועל – על כאו"א להתעסק ב"מבצעים" ובהפצת המעיינות חוצה (כ-כא)

מאמר ד"ה וישלח יעקב מלאכים גו'

ג. 1) פרש"י (וישלח לג, יז-ח): "שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו", "ויבן לו בית"
"שלם בגופו כו' בממונו כו' בתורתו כו'" – ההכרח בפשש"מ הוא דאל"כ ל"ל "שלם", אבל קשה דהול"ל מיד בבואו לסוכות (שהי' אחרי שנתרפא) י"ח חדשים לפנ"ז; "ויבן לו בית – שהה שם י"ח חודש כו'" – מה ההכרח בפשש"מ, ומדוע מעתיק התיבות דאמצע הענין ולא התיבות שבהתחלתו (כג-ה)

2) לקוטי לוי"צ (בראשית ע' קל): "יעקב הוה לי' לאתקיימא בעלמא כיומי דאברהם"
מהי ההוראה בעבודת האדם (כו)

3) מענה לשאלה: משיחת יהושע ע"י משה
מענה לשאלה (על משנ"ת בש"פ חיי שרה) – דמצינו במכילתא שיהושע נמשח ע"י משה: עכצ"ל שאין זו משיחה למלכות (אלא לגדולה סתם), שהרי עדיין לא היו סנהדרין, והראי' שאח"כ חשב שבניו יטלו את גדולתו; ואף שיצא אז למלחמת עמלק – הרי הי' שלוחו של משה שהי' מלך (כז-לא)

ד. 1) הביאור בפרש"י
קשה מדוע בנה יעקב בית באמצע הדרך, ולכן מפרש שנשתהה זמן ארוך כו' (ולכן מדגיש המנין די"ח חודש); הענין ד"שלם" הי' רק אח"כ, כי במשך י"ח חודש אלו נתרפא (ומ"ש רש"י לפנ"ז שנתרפא מיד ה"ה "מדרש אגדה"), ונתרבה מקנהו עד שנשלם החסרון שע"י הדורון, ומצד ה"שלם בתורתו" לבד אין שייך לומר "שלם" (לב-ו)ההוראה בעבודה: בכחו של כל יהודי להשלים את עבודתו בעולם באופן ד"שלם" (לז)

2) הוספה בלימוד החסידות ובהפצת המעיינות
הוראה בפועל – הוספה בלימוד החסידות ובהפצת המעיינות; ולמי שטוען שאין לו פנאי ללימוד החסידות ואינו ראוי לעסוק בהפצה – הרי נשיא הדור יודע כ"ז ומ"מ תובע ממנו זאת, כי עתה צ"ל "חטוף ואכול כו'"; ומה שצ"ל ראוי – ה"ז הוראה נוספת שעליו להשתדל להיות ראוי (ובדוגמת נט"י ג"פ, שהכל מקפידים ע"ז אף שאדמו"ר מוהריי"צ אמר שצ"ל ראוי לזה) (לח-ט)

3) "מלוה מלכה" לגמר ושכלול המקוה (מ-מא)

ה. הביאור בלקוטי לוי"צ
בנוגע לתפארת (יעקב) ומלכות (דוד) נאמר "בעלמא" – כי כדי לפעול בעולם צ"ל הביטול דמלכות, ודוקא עי"ז ה"ה בתכלית התוקף כיון שזהו כל מציאותו, וכפי שמצינו בלימוד התורה (תפארת) שצ"ל בביטול, ולאידך ה"ה בעה"ב על העולם; ההוראה בפועל – אין להתפעל ממציאות העולם (מב-ו)

פדה בשלום קאי על העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הציבור – ג' העמודים שעליהם העולם עומד, ועי"ז זוכים לגאולה השלישית וביהמ"ק השלישי; והשייכות דשלש לענין השלום.

חילוקי הדרגות בפדה בשלום: אצל דוד – הי' צורך במלחמה; שלמה – באופן של שלום, והשלימות בזה – במשיח.

וענינם בעבודת האדם: מלחמה – נהמא אפום חרבא ליכול, בחרבי ובקשתי – בצלותי ובבעותי, אתכפיא; ואח"כ אתהפכא, בכל לבבך בשני יצריך, ועד כמ"ש באברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך, שעשה יצרו הרע – טוב.

וכל זה שייך לכל אחד מישראל, שהרי התחלת העבודה דק"ש (בכל לבבך) היא "בערבין", ואח"כ באים לק"ש "בשחרית".

ועי"ז באים לגאולה האמיתית והשלימה, הקשורה עם העבודה שמצד בחי' היחידה, והו"ע "יחיד" שלמעלה מ"יום אחד".

א. פתיחה וחתימה בשלום
ביאור מנהג ישראל שבשעה שנפגשים מברכים בברכה הפותחת בשלום וחותמת בשלום (שהוא "שמו של הקב"ה", דהיינו המשכת עצמותו בעולם): כללות עבודת האדם היא שבכחו של "שמו של הקב"ה" ה"ה עושה שלום בעולם; הכח לזה ניתן ע"י התורה – הניתנת בכל יום מחדש – שעל ידה בנ"י הם "עם אחד" אף שמורכבים מפרטים רבים (ועד"ז בתורה עצמה) (א-ו)ביצוע השליחות לעשות שלום בעולם צ"ל באופן ד"ה' עוז לעמו יתן" – בתוקף של "גאון יעקב" (ז)שייכות ענין השלום לי"ט כסלו, הקשור עם הפסוק "פדה בשלום" (ח-ט)

ב. 1) מעלת המאורע
הקשר לחג הגאולה (הקשורה עם ענין השלום); השתתפות רבים מישראל (ש"אכל בי עשרה שכינתא שריא" – כי אחדות ישראל פועלת שמחה אצל הקב"ה); היא קשורה עם הענינים דתורה עבודה וגמ"ח (י-יג)

2) י"ט כסלו: "יפוצו מעיינותיך חוצה"
גם המעיינות שבתורה צריכים להגיע (באופן ד"יפוצו") עד לאוה"ע, בדוגמת פעולת המשיח באוה"ע (וכמרומז באגה"ק "הפליא והגדיל ה' לעשות בארץ") (יד-טז)

3) קביעות השנה: יום א' לפרשת וישב
יש ללמוד הוראה מקביעות שנה זו (שהרי מכל דבר שיהודי רואה עליו לקחת הוראה בעבודתו); ובנדו"ד – קביעות י"ט כסלו ביום א' בשבוע, ושיעור חומש היומי – "וישב יעקב גו'" (וע"פ פשש"מ, באופן המובן לכאו"א) (יז-כ)ההוראה מהקביעות ביום א' בשבוע: גם כשיהודי נמצא במצב של "שבת" עליו לשאוף למצב של "גאולה", "ילכו מחיל אל חיל" (ששלימותו במצב של גאולה, כהמשך הפסוק "יראה אל אלקים בציון") (כא-ד)ההוראה משיעור חומש היומי "וישב יעקב גו'", ובפרש"י "יעקב ראה כו' והי' בית יעקב לאש ובית יוסף כו'": אין להתפעל מהגלות, ואדרבה – ע"י שריפת הענינים הבלתי רצויים (עבודת התשובה, "יוסף גו' בן אחר") מביאים את הגאולה (כה-ל)

ג. 1) פרשת וישב: הפעולה על אומות העולם
הטעם שהתורה מאריכה בפירוט אלופי עשו – כי עשו נמשל לקש, שלעת"ל יהי' מציאות שיש בה תועלת (שעושים ממנו לבנים לבנין) אלא שיהי' בטל לגבי ישראל; יש להתכונן למצב זה עתה ע"י השפעה על אוה"ע (אפילו בנוגע לאלו שבסוג ד"יששכר", ועאכו"כ באלו שבסוג ד"זבולון", שבלאה"כ יש להם עמהם קשרים של פרקמטיא כו') לקיים ז' מצוות בני נח (כפסק הרמב"ם), ובמיוחד במדינה זו (לא-ט)גם כאשר יהודי זקוק לעזרת האומות עליו לעמוד בקומה זקופה ולדעת שאינו נחות מהגוי ח"ו; שלילת ההנהגה ההפוכה באה"ק, שהקימו "ועדת חקירה" כדי להאשים את בנ"י, בזמן שהאשם האמיתי זוכה לכבוד כו' (מ-מא)כו"כ תוצאות חיוביות מפעולה על אוה"ע: הנהגת העולם באופן ד"לשבת יצרה"; ניצול הכחות שנתן לו הקב"ה; תשלום למדינת החסד כגמולה; קידוש שם שמים (מב-ה)הטעם שאדה"ז מדגיש שגאולתו היתה באופן שגם העמים והשרים ידעו שהי' זה נס – כי סוג כזה של נס (שגם הם רואים אותו) פועל בהם הכרה בבורא העולם; ובפרט שגם המאסר הי' כתוצאה מההתעסקות בהפצת המעיינות חוצה – עד לאוה"ע (מו-ט)מטרת הפעולה על אוה"ע – כדי שע"י הנהגתם כדבעי יוכלו בנ"י לקיים תומ"צ בשלימות (כדברי הרמב"ם), וכנ"ל שעשו נמשל לקש שיש בו תועלת כו' (נ-נא)

2) המצב באה"ק
שלום אמיתי הוא רק ע"י הנהגה ע"פ שו"ע; אי סיום המלחמה במהירות (כדעת אנשי הצבא) הוא חזרה על הטעות שנעשתה במלחמת יוהכ"פ; שלילת "ועדת החקירה"; אלו המסוגלים להשפיע בזה מעדיפים לעסוק בענינים מפלגתיים; הסיוע לבטחון בנ"י – הן בעניני בטחון כפשוטם, והן ע"י סיוע ללומדי תורה; הסכם "קעמפּ דייוויד" גרם להסתננות מחבלים, וה"פתרון" שמצאו – להשתיק את המעשה; ויה"ר שמכאן ולהבא ישתפר המצב (נב-ח)

ד. סיום הש"ס
בסיום הש"ס (בקשר עם חלוקת הש"ס די"ט כסלו) מקשרים את הסיום להתחלה; וקדימה – לעשות זאת ע"פ פרש"י ותוס' (נט-סא)ביאור השייכות דב' הפירושים ד"הליכות" ו"הלכות" (ששניהם קיימים, אלא שלהפי' הב' "עולם" הוא עוה"ב – דהיינו שניכר על כל יהודי שהוא "עוה"ב איד"): "הליכות" הוא גמ"ח, ו"הלכות" הוא לימוד התורה; ועבודתו של יהודי צ"ל בב' הענינים – לכל לראש "הליכות" (פי' הפשוט) ואח"כ "הלכות" (סב-ו)שייכות נוספת בין ב' הפירושים: דוקא ע"י לימוד חלק ההלכות שבתורה נעשה ענין ה"הליכות" – הפעולה בעולם; ולכן נקראות ההלכות "כתרה של תורה", כי על ידם נפעל גילוי רצון העליון (שלמע' מחכמתו של הקב"ה) בעולם, ע"י קיום המצוות בפועל (סז-ט)מאמר המוסגר: הטעם שהרמב"ם פותח הלכות ת"ת באלו הפטורים מת"ת – כיון שעל עצם החיוב כתב כבר במנין המצוות שב"כותרת" (ע)הטעם שרש"י מפרש דוקא כאן תיבת "הלכות" – כיון שמדובר על זמן המשנה ("תנא"), ולכן מפרש שכבר אז היו כמה סוגי הלכות (עא)הטעם שרש"י כותב "הלכה למשה מסיני" לבסוף – כדי להדגיש שגם לימוד משנה וברייתא צ"ל בביטול (משה – "עניו מאד", סיני – "מכיך מכל טוריא"), וכאשר ישנה ענוה וביטול מדברים באופן של "שבח ותנחומין" (כדברי התוס', אף שמצד השקו"ט דתוס' יש מקום לאופן אחר כו'); השייכות לתוכן המאמר ע"ד מעלת "הלכות" – כי דוקא בענין ההלכות (קיום המצוות בפועל), שבזה שוים כל בנ"י, מודגש ענין הביטול (עב-ו)שייכות הענין האמור להתחלת הש"ס "מאימתי קורין את שמע בערבין": בק"ש מודגשת פעולתו של יהודי בעולם – "אמליכתי' למעלה ולמטה", כענין ההלכות (עז)כאשר לימוד התורה הוא באופן ד"מתכיפין התחלה להשלמה", דהיינו שהלימוד קשור עם הביטול דק"ש – אזי "לא ירגל בעם זו לשקרה", שאינו מדבר דברים קשים על בנ"י, אלא אדרבה – דברי שבח ותנחומין, עד לנחמה דלעת"ל (עח-ט)

מאמר ד"ה פדה בשלום נפשי

ה. מעשה בפועל
ה"מגבית" די"ט כסלו; מבצע חנוכה ושאר ה"מבצעים" (פא)

ו. חלוקת הש"ס (פב)

ז. 1) המשכת ההתוועדות על כל השנה (פג)

2) אהבת ישראל
השתדלות מיוחדת בענין שלום ואהבת ישראל (כמודגש באגה"ק שכתב אדה"ז מיד בבואו מפטרבורג) (פד)

ח. סיום
חלוקת שטרות לצדקה ע"י ה"טנקיסטים" (פה)

התגלות ואהבת הקב"ה לבנ"י (שהיא בעצמותו ית', למעלה מכל הגילויים) היא לפי אופן עבודת בנ"י: ע"י העבודה במעשה המצוות בעוה"ז הגשמי, מתגלה האהבה דבחי' "בתי" (בחי' מקבל, כי עוה"ז התחתון הוא רק מקבל ולא משפיע). ע"י לימוד התורה מתגלה האהבה ד"אחותי". וע"י העבודה דמס"נ בתפלה (שהיא משפיעה בכחות הגלויים), מתגלה האהבה שלמעלה מסדר ההשתלשלות, בחי' "אמי". אך מ"מ "רני ושמחי" נעשה ע"י "בת ציון" (מעשה המצוות), כי שלימות הרצון בא לידי גילוי במעשה דוקא.

"רני ושמחי": "רננא ברמשא" – התחלת העבודה בערבין, בחושך; ואח"כ באים ל"שמחה בצפרא", בחי' שחרית ואור. אך דוקא ע"י העבודה בבחי' ערבין מגיעים בעצמותו ית' (ועד"ז בערבין שבתורה – בחי' אותיות התורה, שמקורם בעצם הנפש).

וזהו הקשר לחנוכה – שענינו להאיר את החושך ע"י הדלקת המנורה "על פתח ביתו מבחוץ", שעי"ז מגיעים בעצמותו ית', שזהו"ע "והוי' יגי' חשכי".

א. 1) חנוכה: נצחיות
העילוי המיוחד דשבת מברכים חודש טבת – שהוא מברך את ר"ח טבת, שיש בו ענין הנצחיות, כיון שלעולם הוא חל בימי חנוכה (א)הקשר של הנצחיות דחנוכה לסיום הש"ס "בדברי שבח ותנחומין" (בדברי התוס' – ר"ת שהוא נכדו של רש"י מבתו, שבזה מודגשת שייכותו אליו כו'): הנצחיות דחנוכה היא מכיון שבחנוכה ישנו "יתרון האור מן החושך", וזהו ג"כ המעלה ד"תנחומין" על "טוב" סתם (ב-ה)ענינו של חנוכה הוא חידוש לאחרי הפסק למשך זמן, שהוא נעלה יותר ממה שהי' לפנ"ז; ועד"ז בכללות ענין החינוך – מכיון שהילד למד את כל התורה במעי אמו, אין זה דבר חדש לגביו, ועד שהתורה שייכת לו (וענין זה מתקבל אצלו בפשטות, עד שמבין שזוהי זכות למלאך מיכאל לזרוק לו סוכריות...), ודוקא בלימוד שלאחרי ההפסק יש מעלה על הלימוד שלפנ"ז (ו-ח)

2) קביעות השנה: התחלת וסיום חנוכה בשבת
ענין השבת הוא מנוחה ושלום (וכשם פרשתנו – "וישב"); וכן בש"ס – הפתיחה "מאימתי" (שעי"ז נעשה ענין השלום), והסיום במשנה "בשלום" ובגמרא "בדברי שבח ותנחומין"; הענין האמור מובן לכאו"א מישראל, גם לפשוט שבפשוטים (ט-יא)ההוראה בפועל: הוספה בעניני הפצת היהדות, ובפרט במבצע חנוכה (יב)

ב. 1) סיום הש"ס (המשך)
האפשרות ל"ירגל בעם זו לשקרה" – רק כאשר חסר ב"מתכיפין התחלה להשלמה", שאינו לומד באופן ד"מאימתי" – ביטול וקבלת עול ("בערבין" – בתחלת העבודה), ועי"ז אינו מסיים הש"ס ב"דברי שבח ותנחומין"; זהו הענין ד"פותח בשלום ומסיים בשלום"; ועד"ז בסיום מס' ברכות בפ"ע – "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" (יג-טו)

2) פתיחה וחתימה בשלום
המשכת ענין הפתיחה והחתימה בשלום בעולם; הכח לזה – ע"י גילוי פנימיות התורה (שבדורות האחרונים ניתן הכח לגלותה), שעי"ז נעשה "דירה בתחתונים" והגילוי ד"כתר מלכות" בשלימות (למע' מכפי שהי' בהתחלת הבריאה – הן מצד האדם והן מצד העולם, כי ב"דירה" יש כו"כ דרגות); זוהי ההוראה דנרות חנוכה – להאיר "על פתח ביתו מבחוץ"; ניתן לבאר ענינים בחסידות באותיות המובנות לכאו"א (כגון שעבוד הלב והמוח) – שעי"ז פועלים כיו"ב אצל הקב"ה (טז-כא)

3) הפצת המעיינות חוצה
לא רק ב"חוצה" שבו, אלא ב"חוצה" שבעולם (ועי"ז נעשית הצלחה גם ב"חוצה" שבו) (כב)

4) מבצע חנוכה (כג)

מאמר ד"ה רני ושמחי בת ציון

ג. 1) פרש"י (ויצא לא, י): "עקודים נקודים וברודים" (המשך)
מה שכתבו לבאר ש"ברודים" הי' הדב"ט שבחלום יעקב – אינו: ענין זה נתבאר ברש"י רק לאח"ז; אינו מסתבר בנוגע לענין שנכפל, והוזכר בדברי המלאך; א"כ איך הוכיח מזה לרחל וללאה (כו)

2) פרש"י (וישב לז, טו; מ, כג): "וימצאהו איש – זה גבריאל", "ולא זכר גו'"
"וימצאהו איש – זה גבריאל כו'" – מה ההכרח בפשש"מ, מדוע מעתיק "וימצאהו", ומדוע נאמר "איש" כמ"פ; "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו – מפני שתלה בו יוסף כו'" – ה"ז בסתירה לפרש"י לפנ"ז "שתבוא הרווחה לצדיק על ידיהם" (כז-ח)

3) לקוטי לוי"צ (בראשית ע' קנז): "דא אשתדל באורייתא לשמה כו'"
מהי ההוראה בעבודת האדם (כט)

4) בניית המקוה
כדי לתקן החסרון שהי' ע"ע – על כאו"א להוסיף ב"כפלים לתושי'" בסיוע בממונו לבניית ושכלול המקוה (ל-לא)

5) "מלוה מלכה" בקשר למבצע נש"ק
שייכות הענינים דטה"מ ונש"ק – שניהם קשורים עם "בנים ת"ח", ולימוד עניני טה"מ הוא בצנעא, לאור הנר (הקשור עם נש"ק); בהמשך לזה – ע"ד ה"מלוה מלכה" בקשר למבצע נש"ק (לב-ג)

6) חנוכה: מחלוקת בית שמאי ובית הלל
נפ"מ בין ב' הטעמים בדעות ב"ש וב"ה בהדלקת נרות – מה יעשה אם יש לו פחות מכמות הנרות; הענין בפנימיות – הטעמים דימים הנכנסין והיוצאים קשור עם מציאות העולם, והטעמים דפרי החג ומעלין בקודש קשורים עם ענין הקדושה (לד-ו)

ד. 1) הביאור בפרש"י: "וימצאהו איש – זה גבריאל"
ההכרח שהי' גבריאל – ממ"ש "וימצאהו", דמשמע שחיפשו; הטעם שהי' צריך לשלחו – כדי לגלות לו ש"הסיעו עצמן כו'"; הטעם שהתורה מספרת כ"ז – כדי לגלות גדלות יוסף, שאע"פ ששליחותו נסתיימה וידע שהוא סכנה כו' המשיך ללכת; לכן נאמר תיבת "איש" ג"פ – שהם ג' פרטים בשליחות גבריאל להערים קשיים על יוסף; אף ש"אין מלאך אחד עושה שתי שליחות" – ה"ז דוקא כשהשליחויות אינן קשורות זל"ז (לז-מב)

2) הביאור בלקוטי לוי"צ
בהנהגתו של ר' חייא מצינו שהתעסק בעצמו בצידת צביים כו' כדי ללמד תינוקות, והטעם – כדי להראות את חשיבות הענין; וכן בסיפור הזהר – שהתפלל על התלמיד שלא למד לשמה, ואפילו על זה שלמד שלא לשמה; ההוראה – הרבצת תורה לכאו"א (מג-ה)

3) הביאור בפרש"י: "ולא זכר גו'"
הטעם שנענש – כיון ש"תלה בו"; ב' שנים – כי הג' ימים (המרומזים בהג' שריגים) נשתנו לג' שנים, והיינו ב' שנים ומשהו (מו-ז)

4) המצב באה"ק
הוראה מהאמור בנוגע לימינו אלו: ח"ו לבנ"י לתלות הצלתם באוה"ע (אף שיש צורך בסיוע כו'); שלילת "ועדת החקירה" שהוקמה לחקור את "חלקם" של בנ"י, בזמן שמבצע המעשה עצמו זוכה לכבוד כו'; כאו"א מבנ"י הוא כיוסף הצדיק ביחס לאלו המבצעים מעשים אלו (מח-נ)הוראה מהמשך פרש"י "לא בטח על מצרים כו'": לאחרי שבטחו על מצרים (בהסכם "קעמפּ דייוויד") נעשה מיד "ולא זכר גו' וישכחהו" – הפרת ההסכמים ע"י מצרים, ואעפ"כ ממשיכים לנהוג כן; ההנהגה צ"ל באופן ד"נראית לו דמות דיוקנו של אביו" – כהנהגת אברהם אבינו, שלא התפעל מפרעה מלך מצרים (נא-ג)