בס"ד. שיחת* יום ד' פ' קרח, א' דר"ח תמוז, ה'תשל"א
– לתלמידות המסיימות ד"בית רבקה",
ולמדריכות דמחנות "אמונה", "גן ישראל" ו"פרדס חנה" תחיינה –
א. ראש-חודש יש לו קשר מיוחד עם בנ"י1 בכלל בתור עם, כדמוכח מהנוסח שתיקנו אנשי כנסת הגדולה בתפלת מוסף ראש-חודש: "ראשי חדשים לעמך נתת"; וביותר יש לראש-חודש שייכות מיוחדת עם נשי ישראל – כמסופר בפרקי דר"א2, שר"ח ניתן לנשים בתור שכר על כך שבשעה שבנ"י היו במדבר, הראו הנשים התקשרות תקיפה להקב"ה, למרות הפיתוי הגדול ששרר אז:
מאורע זה אירע לאחרי מאתיים ועשר שנים של שעבוד בארץ מצרים, ארץ ששלטה על כל העולם3, והיתה חדורה כולה בתועבת עבודה-זרה4 (ולכן אין זו תמיהה כל כך שבהגיעם למדבר, לאחרי כל הנסים שעם ישראל ראה וחווה, היו אנשים אחדים5 שהוטעו לומר על דבר שאינו הקב"ה: "אלה אלקיך ישראל"6 ; ומה גם שהי' זה רק באופן של "שיתוף" – עזר וסיוע – יחד עם הקב"ה7 ).
ואעפ"כ, אפילו במצב של נסיון והטעי' ששרר במדבר – מסופר בפרקי דר"א – סירבו הנשים ליטול חלק בזה; הם אמרו שבשום אופן לא יצייתו להשתתף בעשי' והכרה בדבר מתועב שאין בו שום כח – כיון שהמשען, הבטחון והחוזק היחידי של בנ"י הוא אך ורק הקב"ה.
ולכן חלק הקב"ה שכר מיוחד לנשי ישראל בכל הדורות – שתהיינה "משמרות ראשי-חדשים8 יותר מן האנשים". אצל האנשים מתבטא הקשר לראש-חודש, בחלקו הגדול, בתפלות וברכות מיוחדות וכיו"ב9 ; ואילו אצל הנשים ניתוסף המנהג להמנע מעשיית כמה מלאכות10 ביום ראש-חודש11.
וכיון שענין זה ניתן בתור שכר לכל הדורות, היינו לכל זמן קיומו של עם ישראל הנצחי,
– וכסיום הענין בפרקי דר"א, שמלבד השכר הנצחי הנ"ל שניתן לנשים בעולם הזה, ינתן להם לעתיד לבא – לאחרי ביאת משיח – שכר נוסף: "המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעוריכי"12, שיתחדשו (כמו ראשי-חדשים) בנעורים13 בנוגע לבריאות, שובע וטובה בכל עניניהן –
הרי מובן, שאין זה רק מצד מעלת הנשים שבדור ההוא, שהי' בכחן לעמוד אפילו בנסיון גדול כ"כ שלא כל האנשים עמדו בו; אלא לפי שענין זה הוא (ונעשה) מעלה שמצד התולדה בכל נשי ישראל שבכל הדורות. ולכן, מגיע וניתן שכר זה לכל הנשים בכל הזמנים, עד ביאת משיח צדקנו, וגם לאחרי זה.
ב. מהו הטעם שלנשים יש כח זה ומעלה זו יותר מאשר האנשים?
יובן הדבר ע"פ המבואר בכ"מ, שכל ענין היהדות מיוסד על אמונה טהורה בהקב"ה. הגם שביחד עם זה משתדל יהודי, ככל התלוי בו, להבין את גדלות הקב"ה גם בשכלו14 – הנה תחלת וסוף הדבר, הרי זה אצלו רגש טהור של אמונה, רגש שאינו יכול להפגע ולהזדעזע ע"י קושיות ונסיונות וכו'.
כח ורגש זה נטוע ומושרש אמנם בלב כל איש ישראל, הן אנשים והן נשים, כיון שכולם בני אברהם יצחק ויעקב ובנות שרה רבקה רחל ולאה; אבל לפעמים עלול לקרות, שהגם שרגש זה נשאר בשלימותו ובתקפו, הרי הוא מתכסה ומתעלם, היינו שבגלל סיבות שונות לא תהא ניכרת בגלוי השפעתו בחיי היום-יום.
ובפרט זה יש לאשה תוקף מיוחד – שלא להניח שרגש זה יתעלם; לא זו בלבד שרגש זה גופא לא יפגע חלילה, אלא שגם השפעתו בפעולות שונות תשאר ללא פגיעה.
ולכן מצינו שבכל הזמנים (גם בשעה שהעמידו אותם בנסיון) מתארים את בנ"י בתור "מאמינים בני מאמינים"15, ואעפ"כ לא הגיעה השפעת רגש האמונה לדרגא כזו שתשמור את האנשים מלהשתתף בנתינת זהב עבור ה"עגל" (חטא של עבודה-זרה), אע"פ שבפנימיותם ובעצמותם נשאר רגש האמונה בתוקפו כמקודם16 ; אבל אצל הנשים17 נשארה גם השפעת רגש האמונה במלוא התוקף וההחלטיות, ולכן סירבו לתת זהב לעגל18.
ג. ענין זה מורה, כאמור לעיל, על התכונה מצד התולדה שישנה בכל בנות ישראל בכל זמן ודור – גם בדורנו זה כמו בדורות שלפנינו ושלאחרינו – כולל גם כל אחת מבנות ישראל בכל מקום:
לא זו בלבד שרגש האמונה שלהן גופא נשאר שלם ובמלוא תקפו, באופן שאינו ניתן לחלישות, אלא אותו תוקף של אמונה מתבטא וחודר במידה שוה בכל פעולותיהם ומשתקף באופנים שונים בחיי היום-יום שלהם – שלא להתפעל מקושיות והפרעות מצד אלו שהדבר אינו מוצא חן בעיניהם או שלועגים19 מההנהגה הקדושה של היהדות וכיו"ב, אלא לילך בעוז ובגאון בכח האמונה, שנעשה מורה-דרך שמאיר בכל זמני היום, בכל ימות השבוע, בכל השבועות שבשנה, ובכל השנים שבחיי האדם.
* * *
ד. ישנו עוד פרט בראש חודש שיש לו שייכות עיקרית לנשים, שגם הוא נלמד מנוסח התפלה של ראש-חודש:
לאחרי שאומרים בתפלה "ראשי חדשים לעמך נתת", ממשיכים: "זמן כפרה לכל תולדותם". כלומר, מלבד זאת שראש-חודש הוא זמן כפרה בכללות – שאז מבקשים סליחה מהקב"ה על המעשים הבלתי-רצויים ("די ניט געוואונטשענע") של כל בנ"י, כפי שאומרים "וראשי חדשים לכפרה" – הרי זה זמן מיוחד לכפרה ששייכת לילדים: "זמן כפרה לכל תולדותם"20.
כלומר, שביחד עם הכפרה הכללית דראש-חודש בנוגע לכל בנ"י, יש גם כפרה מיוחדת עבור הילדים.
ומובן, שהדרך לפעול כפרה זו עבור הילדים היא – עי"ז שהילדים גדלים ומתחנכים לפי הרוח האמיתית של תורה ומצוות, והולכים אח"כ בדרך המתאימה לרצון ה'.
והרי החינוך של הילדים תלוי במדה רבה באשה21, עקרת הבית, שיש לה את האפשרות להעמיד ולהנהיג כראוי את כל הבית בכלל, ואת יסוד ואופן חינוך הילדים בפרט22.
ועי"ז נעשים כלי ראוי לפעול ולקבל את ה"כפרה לכל תולדותם" – עבור ילדי ישראל: חיים אנו בעולם "גדול", שבו בנ"י הם מיעוט בכמות23. ולכן עלולים לידבק בהם מהעולם החיצון עניינים בלתי-רצויים24, ובפרט אצל ילדים שעדיין אין בהם התוקף הדרוש כדי לעמוד בנסיונות25 ; עבורם דרושה תמיכה וכפרה מיוחדים, שנפעלים בראש-חודש באופן מיוחד.
ובזה חוזרת ומודגשת השייכות המיוחדת של ראשי חדשים עם נשי ובנות ישראל.
ה. ובכדי שאשה בישראל תוכל להתנהג באופן המתאים – כאמור לעיל – ותהא ראוי' לשאת את השם "בת שרה רבקה רחל ולאה", צריכים ההורים להכשירה לכך, ע"י החינוך המתאים, שתדע ותעריך הן הזכות הגדולה שנתן לה הקב"ה והן את האחריות הגדולה שהוטלה בכך עלי' – אחריות לא רק על עצמה, אלא גם על סביבתה, על ריבוי ילדי ישראל מקרוב ומרחוק.
וכפי שרואים בפועל כשמשפיעים על אדם לטובה, שהמושפע נפגש אח"כ באיזה שהוא מקום עם אדם נוסף26 שמושפע ממנו לטובה, וכן הלאה, עד שנעשה המשך לדבר, ומאדם אחד שקירב ליהדות באים לאח"ז פירות ופירי-פירות.
וכן הוא, ובעיקר, בהשפעה של נשי ובנות ישראל: מבלי הבט על כך שלפעמים נראה לפי החשבון שהשפיעו (לעת-עתה) רק על מספר מועט – הנה ברוב המקרים הרי זה מביא אח"כ לידי המשך מבורך, כיון שגם אלו שקירבו אותם להקב"ה נעשים אח"כ משפיעים בעצמם, ופועלים על החוג שלהם לילך בכיוון הרצוי בקיום תורה ומצוות.
ענין זה מדגיש ביתר תוקף את גודל החשיבות שבנות ישראל יקבלו חינוך על טהרת הקודש, מיוסד על הקדושה הטהורה של יהודים ויהדות, כפי שבאים לידי ביטוי בתורתנו הקדושה.
חינוך תורני קדוש זה מורה להן הן את דרכן בחיים בתור אדם יחיד, והן את דרכן ופעולותיהן בכללות סדר החיים, בתור חלק מחיי כלל ישראל, שתהיינה השלוחות הטובות של הקב"ה "לעשות לו (יתברך27 ) דירה בתחתונים"28 – לעשות מכל העולם בית-מקדש גדול להקב"ה ולקדושתו.
* * *
ו. האמור לעיל שייך לכל ראש-חודש מכל חדשי השנה. אבל יש גם שייכות מיוחדת לראש-חודש תמוז, בפרט להנאספות כאן, וכן לכל הנמצאים תחת השפעת נשיא דורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר29 :
ראש-חודש תמוז הוא התחלת החודש30 שבו היתה גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר.
כידוע, בא כל ענין המאסר מצד התעסקותו בהפצת היהדות וחינוך בנ"י בדרך המתאימה לרצון ה', מבלי להתחשב בכל הקשיים והסכנות. ולאחרי כן נחל נצחון – למרות שניצבה כנגדו מלוכה אדירה – והשתחרר ממאסרו בחודש תמוז.
וכפי שביאר לאח"ז31 – היתה זו לא רק גאולה שלו, גאולה של אדם, אלא הגאולה של השיטה שלו: בנוגע לתורה ויהדות, אסור ליהודי להתחשב בחשבונות, ולא להביט על קשיים. עליו לילך לבטח דרכו, לילך בכל התוקף בדרך שהראה לו הקב"ה בתורתו, ולהפיץ יהדות בכל מקום שידו מגעת.
ז. וגם בכל הנ"ל היתה הדגשה מיוחדת בשייכות לנשי ובנות ישראל:
עוד בהיותו ברוסיא – ובהרחבה יתירה לאחרי יציאתו משם – לא הפסיק כ"ק מו"ח אדמו"ר להשתדל שמספר גדול יותר של עניני יהדות ותורה יתורגמו32 ללשונות שמובנים למספר גדול יותר של נשי ישראל; להפיץ אותם באופן הכי רחב שניתן בכדי שיגיעו למספר גדול יותר של בנות ישראל.
כוונת כ"ק מו"ח אדמו"ר היתה שגם הנשים יטלו חלק פעיל בהפצת מעיינות התורה והחסידות, ויקרבו את עצמן ועוד נשים בישראל להקב"ה; ויעשו זאת בחיות באופן ד"מוסיף והולך ואור", ועד להאיר את כל העולם ולילך לקראת משיח צדקנו.
* * *
ח. הקב"ה יצליח אתכן, שתקחו מהענינים שראש-חודש בכלל ור"ח תמוז במיוחד מבטא עבור בנ"י בכלל ונשי ישראל בפרט, בנוגע לימי הקיץ – שאע"פ שנקראים זמן ה"חופש" ("וואַקיישאָן"), הרי בודאי הכוונה בזה אינה אלא לחופש מענינים שאינם קשורים עם תורה ויהדות,
דכיון שהתורה היא "חיינו ואורך ימינו" – הרי לא שייך לומר שלוקחים "חופש" ח"ו מענין החיים33,
אדרבה: בחדשי הקיץ, שבהם פנויים מכל מיני התעסקויות, יש יותר זמן ואנרגי' כדי להתמסר להפצת היהדות בכלל וחינוך תורני לילדי ישראל בפרט. כיון שנקבע הסדר שיש יותר זמן פנוי בחדשי הקיץ, צריך לנצל זאת – ככל הענינים והמאורעות שבעולם – עבור עניני תורה ומצוות, כדברי הבעש"ט34, שכל דבר שיהודי רואה או שומע יש בו הוראה בתפקידו ושליחותו בעבודת ה'.
והוראה בנוגע לחדשי הקיץ צריכה להיות – שמתוך כחות ומרץ מחודשים, וביתר שמחה חיות ואורה, תקבלו על עצמכן את השליחות המיוחדת לנצל את החדשים והשבועות הבאים להפצת יהדות בכל מקום שידכן מגעת, ובמיוחד בין הילדים שיהיו תחת השפעתכן.
ובודאי יביא הדבר ברכה והצלחה מהקב"ה, שיהי' קיץ בריא ומוצלח,
ובקיץ זה תקויים ההבטחה ש"יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה"35 – שגם ימי חודש תמוז שעד עתה לא היו זמן ששון ושמחה, יהפכו גם הם לימי שמחה, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו,
שיבוא במהרה בימינו ויוציא36 מן הגלות את כל אחד מאיתנו בפרטיות וכולם יחד37 בתוך כלל ישראל, ויוליכנו קוממיות לארצנו, בקומה זקופה38, "ושמחת עולם על ראשם"39, שמחה נצחית, בארצנו הקדושה,
הארץ שעלי' אמר הקב"ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים "לזרעך (עד סוף כל הדורות) נתתי את הארץ הזאת"40, ואף אחד אינו בעל-הבית על זה. וכיון שארץ זו היא שלי – אומר הקב"ה – הנני נוטלה ממי שנתתי' לו לפי שעה, ונותנה לכם41.
ואין לכם לפחד מזה שאח"כ בא הזמן ד"מפני חטאינו גלינו מארצנו" ל"רגע קטן"42 (שמפני סיבות שונות נמשך מאות שנים) – כי, גם בשעה ש"גלינו", הרי היא נשארת גם אז "ארצנו.", ואף אחד אינו יכול לומר לנו דעות בזה. והעיקר – לקבל החלטה תקיפה ולהתנהג באופן שיבטל את הענין ד"חטאינו", הענינים שאינם לפי רצון הקב"ה, ואז יתבטל בדרך ממילא הענין ד"גלינו", ונלך – כאמור לעיל – קוממיות לארצנו ובקרוב ממש43.
שיהי' לכן קיץ מוצלח ובריא, ונשמע מכן בשורות טובות תמיד כל הימים.
הוסיפו תגובה