מאי גובה את הכל מנה ומאתים הוא דאית לה
ואלא מדתני רב חייא בר אמי אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה (יבמות עג א, זבחים ק ב) וכן היא לא אוננת ולא מטמאה לו מתה אינו יורשה מת הוא גובה כתובתה
דלמא דכתב לה וכי תימא דכתב לה מאי למימרא מתה אינו יורשה איצטריכא ליה
אלא אביי מגופה דמתני' קא הדר ביה דאי ס"ד במקום שאין כותבין כתובה עסקינן דגט היינו כתובתה אטו גט מנה מאתים כתיב ביה
וכי תימא כיון דתקינו רבנן למגבא לה כמאן דכתיב ביה דמי לטעון ולימא פרעתי
וכי תימא דאמרינן ליה אי פרעתה איבעי לך למיקרעיה אמר לן לא שבקתן אמרה בעינא לאנסובי ביה
וכי תימא אמרינן ליה איבעי לך למיקרעיה ומכתב אגביה גיטא דנן דקרענוהו לא משום דגיטא פסולה הוא אלא כי היכי דלא תגבי ביה זמנא אחריתי אטו כל דמגבי בבי דינא מגבי:
מתני׳ מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים (קידושין כב ב) "דייתיקי מתנה ושוברין הרי זה לא יחזיר שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהן שלא לתנן:
גמ׳ טעמא דנמלך שלא לתנן הא אמר תנו נותנין ואפילו לזמן מרובה
ורמינהו (גיטין כז א) המביא גט ואבד הימנו מצאו לאלתר כשר אם לאו פסול
אמר רבה לא קשיא כאן במקום שהשיירות מצויות כאן במקום שאין השיירות מצויות
ואפי' במקום שהשיירות מצויות והוא שהוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת
דאי לא תימא הכי קשיא דרבה אדרבה דההוא גיטא דאשתכח בי דינא דרב הונא דהוה כתוב ביה בשוירי מתא דעל רכיס נהרא אמר רב הונא