(חַיָּיב).
אֶלָּא: יָלֵיף ״שֵׁכָר״ ״שֵׁכָר״ מִנָּזִיר, מָה לְהַלָּן — יַיִן, אַף כָּאן יַיִן.
וְתִירוֹשׁ חַמְרָא הוּא? וְהָתַנְיָא: הַנּוֹדֵר מִן הַתִּירוֹשׁ — אָסוּר בְּכׇל מִינֵי מְתִיקָה וּמוּתָּר בְּיַיִן! וְלָאו חַמְרָא הוּא? וְהָכְתִיב: ״וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתוּלוֹת״, דָּבָר הַבָּא מִן הַתִּירוֹשׁ — יְנוֹבֵב בְּתוּלוֹת.
וְהָכְתִיב: ״וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרוֹצוּ״! דָּבָר הַבָּא מִן הַתִּירוֹשׁ — יְקָבֶיךָ יִפְרוֹצוּ.
וְהָא כְּתִיב ״זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב״! אֶלָּא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא תִּירוֹשׁ חַמְרָא הוּא, וּבִנְדָרִים הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.
וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ יַיִן, וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ תִּירוֹשׁ? יַיִן — שֶׁמֵּבִיא יְלָלָה לְעוֹלָם. תִּירוֹשׁ — שֶׁכׇּל הַמִּתְגָּרֶה בּוֹ נַעֲשָׂה רָשׁ.
רַב כָּהֲנָא רָמֵי: כְּתִיב ״תִּירָשׁ״, וְקָרֵינַן ״תִּירוֹשׁ״. זָכָה — נַעֲשָׂה רֹאשׁ, לֹא זָכָה — נַעֲשָׂה רָשׁ. (וְהַיְינוּ דְּרָבָא דְּרָבָא) רָמֵי, כְּתִיב: ״יְשַׁמַּח״, וְקָרֵינַן יְשַׂמַּח. זָכָה — מְשַׂמְּחוֹ, לֹא זָכָה — מְשַׁמְּמוֹ. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רָבָא: חַמְרָא וְרֵיחָנֵי — פַּקְחֻין.
רְחִיצָה וְסִיכָה, מְנָא לַן דְּאִיקְּרִי עִינּוּי. דִּכְתִיב: ״לֶחֶם חֲמוּדוֹת לֹא אָכַלְתִּי וּבָשָׂר וָיַיִן לֹא בָא אֶל פִּי וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי״. מַאי ״לֶחֶם חֲמוּדוֹת לֹא אָכַלְתִּי״? אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת: אֲפִילּוּ נַהֲמָא דְּחִיטֵּי דַּכְיָיתָא, לָא אֲכַל.
וּמְנָא לַן דַּחֲשִׁיב כְּעִינּוּי — דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל תִּירָא דָנִיֵּאל כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ״. (״כִּי חֲמוּדוֹת אָתָּה״.)
אַשְׁכְּחַן סִיכָה, רְחִיצָה מְנָא לַן? אָמַר רַב זוּטְרָא בְּרַבִּי טוֹבִיָּה, אָמַר קְרָא: ״וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו״. וְאֵימָא כִּשְׁתִיָּה! דּוּמְיָא דְּשֶׁמֶן: מָה שֶׁמֶן מֵאַבָּרַאי, אַף מַיִם מֵאַבָּרַאי.
וְהָא תַּנָּא אִיפְּכָא קָא נָסֵיב לַהּ, דִּתְנַן: מִנַּיִן לְסִיכָה שֶׁהִיא כִּשְׁתִיָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים? אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו״! אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: רְחִיצָה מִגּוּפֵיהּ דִּקְרָא שְׁמִיעַ לֵיהּ, דִּכְתִיב: ״וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי״.
מַאי: ״וַאֲנִי בָּאתִי בִּדְבָרֶיךָ״? הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וְשִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי [בֵית] יִשְׂרָאֵל וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶן שָׁפָן עוֹמֵד בְּתוֹכָם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְאִישׁ מִקְטַרְתּוֹ בְּיָדוֹ וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטוֹרֶת עֹלֶה״. ״וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי וַתִּשָּׂא אוֹתִי רוּחַ בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וַתָּבֵא אוֹתִי יְרוּשָׁלַיְמָה בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים אֶל פֶּתַח שַׁעַר הַפְּנִימִית הַפּוֹנֶה צָפוֹנָה אֲשֶׁר