תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעוֹלָה״, וְאָמַר רָבָא: ״הָעוֹלָה״ — הִיא עוֹלָה רִאשׁוֹנָה.
וּמִנְחָה לַחֲבִיתִּין, עוֹלָה וּמִנְחָה.
וַחֲבִיתִּין לִנְסָכִים, שׁוּם מִנְחָה.
וּנְסָכִים לְמוּסָפִין, זֶבַח וּנְסָכִים. וּמוּסָפִין לְבָזִיכִין, וְהָתַנְיָא: בָּזִיכִין קוֹדְמִין לְמוּסָפִין! תַּנָּאֵי הִיא.
אָמַר אַבָּיֵי: מִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר מוּסָפִין קוֹדְמִין לְבָזִיכִין — לָאו מִי אָמְרַתְּ ״בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר״, לְהַקְדִּים? הָכָא נָמֵי: ״בַּיּוֹם״ ״בַּיּוֹם״, לְאַחֵר.
מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר בָּזִיכִין קוֹדְמִין לְמוּסָפִין? גָּמַר ״חוּקָּה״ ״חוּקָּה״ מֵחֲבִיתִּין.
אִי מֵהָתָם גָּמַר, לִיגְמְרַהּ כּוּלַּהּ מִילְּתָא מֵהָתָם? לְהָכִי אַהֲנִי ״בַּיּוֹם״ ״בַּיּוֹם״, לְאַחֵר.
קְטוֹרֶת שֶׁל שַׁחַר הָיְתָה קְרֵיבָה בֵּין דָּם לְאֵיבָרִים וְכוּ׳. מַנִּי? אִי רַבָּנַן, בֵּין דָּם לְנֵרוֹת מִיבְּעֵי לֵיהּ. אִי אַבָּא שָׁאוּל, בֵּין נֵרוֹת לְאֵיבָרִים מִיבְּעֵי לֵיהּ!
לְעוֹלָם רַבָּנַן הִיא, וּבְסִידְרָא לָא קָא מַיְירֵי.
וְשֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם הָיְתָה קְרֵיבָה בֵּין אֵיבָרִים לִנְסָכִים וְכוּ׳. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר קְרָא: ״כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה״, מָה מִנְחַת הַבֹּקֶר — קְטוֹרֶת קוֹדֶמֶת לִנְסָכִים, אַף כָּאן — קְטוֹרֶת קוֹדֶמֶת לִנְסָכִים.
אִי מָה לְהַלָּן קְטוֹרֶת קוֹדֶמֶת לְאֵיבָרִים, אַף כָּאן קְטוֹרֶת קוֹדֶמֶת לְאֵיבָרִים! מִי כְּתִיב ״כְּאֵיבְרֵי הַבֹּקֶר״? ״כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר״ כְּתִיב. כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר, וְלֹא כְּאֵיבְרֵי הַבֹּקֶר.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְנִסְכּוֹ רְבִיעִית הַהִין״ — יִלְמַד שֶׁל שַׁחֲרִית מִשֶּׁל עַרְבִית.