מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: יָפָה שְׁתִיקָה לַחֲכָמִים, קַל וָחוֹמֶר לַטִּפְּשִׁים. שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב״.
שְׁנַיִם שֶׁנִּתְעָרְבוּ פִּסְחֵיהֶם וְכוּ׳. לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה. דְּתַנְיָא: ״וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה״, מְלַמֵּד שֶׁמִּתְמַעֲטִין וְהוֹלְכִין, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא אֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה קַיָּים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַנִּיחוּ אֶת הַפֶּסַח כְּמוֹת שֶׁהוּא!
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה, כֵּיוָן דְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד, מֵעִיקָּרָא לְאַמְנוֹיֵי אַחֲרִינָא בַּהֲדֵיהּ קָאֵי, וּכְאֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה דָּמֵי.
אָמַר רַב אָשֵׁי: מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְיקָא, דְּקָתָנֵי: וְכֵן חָמֵשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁל חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה. שֶׁל חֲמִשָּׁה — אִין, אֲבָל שֶׁל חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעָה — לָא, לָאו מִשּׁוּם דְּלָא פָּיֵישׁ חַד מִבְּנֵי חֲבוּרָה גַּבֵּיהּ? שְׁמַע מִינַּהּ.