הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן — דְּאִית לֵיהּ גִּידּוּדֵי.
אָמַר רַב יְהוּדָה: מָבוֹי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּתְּפוּ בּוֹ, הִכְשִׁירוֹ בְּלֶחִי, הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ — חַיָּיב, הִכְשִׁירוֹ בְּקוֹרָה — הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ פָּטוּר.
מַתְקֵיף לַהּ רַב שֵׁשֶׁת: טַעְמָא דְּלֹא נִשְׁתַּתְּפוּ בּוֹ, הָא נִשְׁתַּתְּפוּ בּוֹ אֲפִילּוּ הִכְשִׁירוֹ בְּקוֹרָה נָמֵי חַיָּיב?! וְכִי כִּכָּר זוֹ עֹשָׂה אוֹתוֹ רְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ רְשׁוּת הָרַבִּים?
וְהָתַנְיָא: חֲצֵירוֹת שֶׁל רַבִּים וּמְבוֹאוֹת שֶׁאֵינָן מְפוּלָּשִׁין, בֵּין עֵירְבוּ וּבֵין לֹא עֵירְבוּ הַזּוֹרֵק לְתוֹכָן חַיָּיב!
אֶלָּא אִי אִיתְּמַר, הָכִי אִיתְּמַר: אָמַר רַב יְהוּדָה: מָבוֹי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְשִׁיתּוּף, הִכְשִׁירוֹ בְּלֶחִי — הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ חַיָּיב, הִכְשִׁירוֹ בְּקוֹרָה — הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ פָּטוּר.
אַלְמָא קָסָבַר: לֶחִי מִשּׁוּם מְחִיצָה וְקוֹרָה מִשּׁוּם הֶיכֵּר. וְכֵן אָמַר רַבָּה: לֶחִי מִשּׁוּם מְחִיצָה וְקוֹרָה מִשּׁוּם הֶיכֵּר. וְרָבָא אָמַר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה מִשּׁוּם הֶיכֵּר.
אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבָּא לְרָבָא: הַזּוֹרֵק לְמָבוֹי, יֵשׁ לוֹ לֶחִי — חַיָּיב, אֵין לוֹ לֶחִי — פָּטוּר!
הָכִי קָאָמַר: אֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לֶחִי, הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ — חַיָּיב, לֶחִי וְדָבָר אַחֵר — הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ פָּטוּר.
אֵיתִיבֵיהּ, יָתֵר עַל כֵּן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי בָתִּים בִּשְׁנֵי צִידֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים, עוֹשֶׂה לֶחִי מִכָּאן וְלֶחִי מִכָּאן, אוֹ קוֹרָה מִכָּאן וְקוֹרָה מִכָּאן, וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּאֶמְצַע.
אָמְרוּ לוֹ: אֵין מְעָרְבִין רְשׁוּת הָרַבִּים בְּכָךְ!
הָתָם קָסָבַר רַבִּי יְהוּדָה: שְׁתֵּי מְחִיצּוֹת דְּאוֹרָיְיתָא.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מָבוֹי שֶׁאׇרְכּוֹ כְּרׇחְבּוֹ אֵינוֹ נִיתָּר בְּלֶחִי מַשֶּׁהוּ. אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: מָבוֹי שֶׁאׇרְכּוֹ כְּרׇחְבּוֹ אֵינוֹ נִיתָּר בְּקוֹרָה טֶפַח.
אָמַר רַבִּי זֵירָא: כַּמָּה מְכַוְּונָן שְׁמַעְתָּא דְסָבֵי. כֵּיוָן דְּאׇרְכּוֹ כְּרׇחְבּוֹ — הָוֵה לֵיהּ חָצֵר, וְחָצֵר אֵינָהּ נִיתֶּרֶת בְּלֶחִי וְקוֹרָה, אֶלָּא בְּפַס אַרְבָּעָה.
אָמַר רַבִּי זֵירָא: אִי קַשְׁיָא לִי, הָא קַשְׁיָא לִי: לֶיהֱוֵי הַאי לֶחִי כְּפַס מַשֶּׁהוּ, וְנִשְׁתְּרֵי!
אִישְׁתְּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּאָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: פַּסֵּי חָצֵר צְרִיכִין שֶׁיְּהֵא בָּהֶן אַרְבָּעָה.
אָמַר רַב נַחְמָן: נָקְטִינַן, אֵיזֶהוּ מָבוֹי שֶׁנִּיתָּר בְּלֶחִי וְקוֹרָה — כֹּל שֶׁאׇרְכּוֹ יָתֵר עַל רׇחְבּוֹ וּבָתִּים וַחֲצֵרוֹת פְּתוּחִים לְתוֹכוֹ, וְאֵיזוֹ הִיא חָצֵר שֶׁאֵינָהּ נִיתֶּרֶת בְּלֶחִי וְקוֹרָה אֶלָּא בְּפַס אַרְבָּעָה — כֹּל שֶׁמְּרוּבַּעַת.
מְרוּבַּעַת אִין, עֲגוּלָּה לָא?! הָכִי קָאָמַר: אִי אׇרְכָּהּ יָתֵר עַל רׇחְבָּהּ — הָוֵה לֵיהּ מָבוֹי, וּמָבוֹי בְּלֶחִי וְקוֹרָה סַגִּיא, וְאִי לָא — הָוֵה לַהּ חָצֵר.
וְכַמָּה? סָבַר שְׁמוּאֵל לְמֵימַר: עַד דְּאִיכָּא פִּי שְׁנַיִם בְּרׇחְבָּהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב, הָכִי אָמַר חֲבִיבִי: אֲפִילּוּ מַשֶּׁהוּ.
מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר תַּלְמִיד אֶחָד כּוּ׳.