שֶׁלֹּא לְרָצוֹן, שֶׁדַּם מַגֵּפָתָהּ טָהוֹר?! אָמַר לָהֶן: מַחְמִיר אֲנִי בֶּחָלָב מִבַּדָּם, שֶׁהַחוֹלֵב לִרְפוּאָה — טָמֵא, וְהַמַּקִּיז לִרְפוּאָה — טָהוֹר. אָמְרוּ לוֹ: סַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים יוֹכִיחוּ, שֶׁהַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן לְרָצוֹן — טְמֵאִין, שֶׁלֹּא לְרָצוֹן — טְהוֹרִים.
מַאי לָאו ״לְרָצוֹן״ — דְּנִיחָא לֵיהּ, ״שֶׁלֹּא לְרָצוֹן״ — בִּסְתָמָא. וּמָה זֵיתִים וַעֲנָבִים דִּבְנֵי סְחִיטָה נִינְהוּ, שֶׁלֹּא לְרָצוֹן — וְלֹא כְלוּם, תּוּתִים וְרִמּוֹנִים, דְּלָאו בְּנֵי סְחִיטָה נִינְהוּ, לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?
לֹא: ״לְרָצוֹן״ — בִּסְתָמָא, ״שֶׁלֹּא לְרָצוֹן״ — דְּגַלִּי אַדַּעְתֵּיהּ, דְּאָמַר: ״לָא נִיחָא לִי״. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: שָׁאנֵי סַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים, כֵּיוָן דִּלְאִיבּוּד קָיְימִי, מֵעִיקָּרָא אַפְקוֹרֵי מַפְקַר לְהוּ.
אַשְׁכְּחַן רַבִּי יְהוּדָה דְּמוֹדֵי לְרַבָּנַן בְּזֵיתִים וּבַעֲנָבִים. רַבָּנַן דְּמוֹדוּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה בִּשְׁאָר פֵּירוֹת מְנָלַן? דְּתַנְיָא: סוֹחֲטִין