על הכניסה אל החלק הפנימי יותר ב"היכל" הכולל את הקודש וקודש הקודשים, תלויה נברשת זהב יפהפיה בצורת מנורה. את הנברשת תרמה מלכה בבלית בשם הילני, שהתגיירה באחרית ימיה.
הנברשת היא כלי עזר חשוב עבור הכהנים, שכן לא ניתן להתחיל בעבודות היום עד זריחת השמש. בית המקדש מוקף בחומות גבוהות החוסמות את הראיה, ובימים עברו היה נשלח כהן אל מחוץ לחומות כדי לדווח על מצב הזריחה. עם תרומת המנורה, יכלו הכהנים להתבונן בה וכאשר ניצנצה המברשת ידעו כי השמש זרחה ברקיע.
לכניסה זו 2 סטים של דלתות: סט אחד נפתח כלפי פנים, השני כלפי חוץ. בנוסף, פרוכת רקומה הניתנת לגלילה מעניקה לכהן הגדול פרטיות כאשר הכהן הגדול נכנס אל הקודש.
כמה פרטים על ההיכל
אורכו של ההיכל 40 אמה, ורוחבו 20. על הקירות לוחות עץ מצופים זהב, ועליהם גילופים מרהיבי עין: עצי דקל, גפנים, פרחים ומלאכים.
הוא מבנה גבוה ביותר, רחב בשטחו הקדמי וצר בשטחו האחורי. חכמינו זכרונם לברכה המשילו זאת לאריה שאף הוא צר מאחוריו ורחב מלפניו.
החלונות בו בנויים בצורה מעניינת: צרים מבפנים ורחבים מבחוץ. הדבר מסמל שההיכל הוא מקור האור, וממנו אורה יוצאת לעולם כולו.
קומה שניה
מעל להיכל ישנה קומה נוספת ובה פתחים כלפי מטה. אנשי תחזוקה מיומנים נכנסים מפעם לפעם אל ההיכל כדי לתקן את הדורש תיקון. את האומנים משלשלים בקופסאות מיוחדות, סגורות משלשה צדדים, כדי למנוע מהם מלהביט סביב ולהזין את עיניהם ביופי ההיכל.
בליטות קטנות בקומה השניה ציינו את השטח שמעל קודש הקודשים.