הכניסה
לפנינו פרוכת; אם נגלול אותה, נגלה פרוכת נוספת. כשנגלול גם אותה, קודש הקודשים יתגלה לפנינו במלוא הדרו.
בזמן בית המקדש הראשון עמד כאן קיר גבוה בעובי אמה. בית המקדש השני היה גבוה יותר, וקיר דק כל-כך לא היה מחזיק מעמד. לפיכך נתלו כאן שתי פרוכות שהפרידו בין הקודש לקודש הקודשים.
את הפרוכות גוללים רק בחגים: אז יכולים עולי הרגל לראות גילופי מלאכים מחובקים, סמל לאהבת הבורא לעם ישראל, בניו.
קודש הקודשים
הגענו, איפוא, אל המקום הקדוש ביותר, וכשמו כן הוא: קודש הקודשים.
רק פעם אחת בשנה, ביום הקדוש ביותר, היה נכנס הכהן הגדול בקדושה ובטהרה כדי לעשות את עבודת היום, ולכפר על חטאי עם ישראל.
מידות קודש הקודשים הם עשרים אמות רבועות, וארבעים אמה גובה. הקירות והרצפה מצופים זהב.
כאן נמצאת "אבן השתיה", שהתגלתה בימי שמואל הנביא ודוד המלך. לפי אחד הפירושים, על אבן זו ייסד והשתית בורא העולם את עולמו.
בבית המקדש הראשון היה מונח על "אבן השתיה" ארון הקודש עשוי זהב, ובו לוחות הברית שניתנו למשה רבינו על הר סיני. גם שברי הלוחות הראשונות היו מונחים בארון.
מה קרה לארון? מצאנו חילוקי דיעות בין חכמינו זכרונם לברכה:
ישנם האומרים שהארון נלקח בשבי על-ידי נבוכדנצאר מלך בבל, שכבש את ישראל והגלה את העם מארצו;
ישנם האומרים שהארון נטמן תחת אבן השתיה, במערה נסתרת;
וישנם האומרים כי הארון נגנז תחת "לשכת העצים".
ולדברי כולם, הארון יתגלה שוב בבית המקדש השלישי, שיבנה בקרוב על-ידי משיח צדקנו.
הבה נישא תפילה לאבינו שבשמים:
"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ותן חלקנו בתורתך".
נהניתם? ספרו לחבריכם, וגם לנו.
