מלבד הרחבה הגדולה בעזרת הנשים, ארבעת הפינות נוצלו לבניית ארבעה חדרים שהכילו לשכות.
כך נקראות הלשכות:
הנזירים, העצים, המצורעים והשמנים.
לשכת הנזירים
אל לשכת הנזירים באים – ניחשתם נכון! – הנזירים.
נזיר הוא אדם שנדר לא לספר את שערותיו ולא לשתות יין או לאכול ענבים במשך תקופה מסויימת.
כשהסתיימה התקופה, הנזיר מביא קורבנות לבית המקדש, ולשכת הנזירים היא עבורו תחנה חשובה: כאן הוא יבשל את קורבן ה'שלמים' שהביא, ולתוך התנור הוא ישליך את שערותיו, לאחר שגילחם.
לשכת העצים
קל לנחש גם את מטרת הלשכה הזו, לשכת העצים.
כאן מאוחסנים העצים לאספקת צרכי בית המקדש השוטפים (כמו: העצים בהם משתמשים במזבח לשריפת הקורבנות, וכדומה).
ניתן להשתמש רק בעצים נקיים מתולעים; קבוצת כהנים בעלי מום, הפסולים להקריב קורבנות על-גבי המזבח, יושבים בחדר הזה ובודקים עץ אחר עץ.
והנה סיפור מעניין שמובא בתלמוד:
בתקופת בית המקדש השני, ישבו להם שני כהנים ובדקו עצים. לפתע הבחין אחד מהם במרצפת שהיתה רעועה במקצת.
הוא סיפר על כך לחברו והתרגשות אחזה בהם: הם גילו את מקום הארון!
כדי שנבין על מה ההתרגשות נקדים ונספר שבסוף ימי הבית הראשון גנז המלך יאשיה את ארון הקודש במחילה נסתרת, מחשש לכיבוש אוייב. כאשר בני-ישראל שבו ובנו את הבית השני, הם לא הצליחו לגלות את המחילה בה הוטמן הארון.
הכהנים הנרגשים לא בזבזו זמן: אחד מהם נטל גרזן וניסה להרחיב את הסדק במרצפת. אך אויה! אש פרצה מן המרצפת ושרפה את הכהן.
היה זה סימן מלמעלה כי עדיין לא הגיעה השעה.
לשכת השמנים
בלשכת השמנים מאוחסן היין – אך גם השמן. ליין ולשמן שימושים רבים בבית המקדש: את היין מנסכים על-גבי המזבח, בשמן משתמשים כדי להדליק את המנורה, עבור המנחות ועוד.
בימי חול אנשי לשכת השמנים עסוקים למדי. על האדם הרוצה להקריב קורבן בבית-המקדש, ומעוניין להצטייד ביין או בשמן, להגיע ללשכה זו כדי להשיג אותם. הוא לא יוכל לשלם במזומן; יהיה עליו להביא "חותמות", אסימונים מיוחדים בשימוש פנימי של בית-המקדש. את האסימונים הוא יכול לרכוש ב"לשכת החותמות".
לשכת המצורעים
הצרעת היא נגע עתיק (הדומה למחלת הצרעת של ימינו), הבאה כעונש אלוקי על התנהגות לא רצויה.
לאחר שנגע הצרעת סר מהמצורע, עליו להגיע ללשכה זו ולטבול במקווה טהרה (בית טבילה) מיוחד. לאחר-מכן הוא יביא קורבן, ובכך ישלים את תהליך הטהרה.
