שאלה:

כפי שוודאי שמת לב, הפסקתי לבוא לבית הכנסת שלכם לתפילת ליל שבת. אין כאן שום דבר אישי, כולם היו נחמדים ומסבירי פנים, אלא שאני פשוט מרגיש לא נוח לומר את התפילות אם אני לא בטוח שאני מאמין בהן. אני מרגיש צבוע. איך אני יכול לומר "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך" אם אני לא ממש מרגיש כך?

תשובה:

אתה נשוי מזה שנתיים. אני יודע שאתה אוהב את אשתך מאד. אך האם קרה שהתעוררת יום אחד והרגשת שאיבדת את אותה הרגשת אהבה? יתכן שהיה מתח ביניכם (דבר נורמלי בהחלט בכל מערכת יחסים טובה), או שאולי מצב רוחך היה קצת ירוד בגלל סיבות אחרות או בלי שום סיבה נראית לעין; אתה פשוט מרגיש שלבך הפך אבן, והחום והאהבה שפעם הרגשת נעלמו פתאום.

מה היה קורה, אם בדיוק באותו רגע אשתך היתה שואלת אותך: "אתה אוהב אותי?" האם יהיה זה שקר לומר לה שאתה אוהב אותה באותו זמן? האם עדיף לך להיות הוגן ולומר לה: "יקירתי, ברגע זה אני לא ממש בטוח"?

כמובן שלא! עליך לומר לה בביטחון "ודאי שאני אוהב אותך!" (והיא תאמר "אני יודעת, רציתי רק לשמוע זאת"). וזה לא שקר. משום שאתה אוהב אותה, זה רק שהאהבה לא בדיוק ברורה ומפורשת בלבך באותו רגע. היא שם, היא לא נעלמה, אך לבך כרגע חסום ואינו מאפשר לך לחוות את תחושת האהבה. רק מפני שאינך מרגיש את האהבה אין זה אומר שאתה כבר לא מאוהב. אתה פשוט לא נמצא במצב הרוח המתאים, כפי שקורה לכולנו מזמן לזמן, אך האהבה עדיין נמצאת כפי שתמיד היתה.

לכן זה לגמרי הוגן לומר "אני אוהב אותך", גם ברגע שאינך מרגיש זאת. ואז קורה משהו מוזר. לבך מתחיל להינמס. על ידי אמירת המילים "אני אוהב אותך", לא משום שאתה מרגיש שאתה רוצה לומר אותן, אלא משום שהיא היתה זקוקה לשמוע אותן, אתה יוצא אל מחוץ לעצמך, כשאתה פורץ דרך הקליפה שחסמה את לבך. עכשיו אתה שוב פתוח להרגיש. לא יארך זמן ואהבתך תחזור שוב להציף אותך, ואפילו באופן חזק ונלהב יותר מאשר אי פעם.

אותו הדבר חל לגבי היחסים שלנו עם הקב"ה. הנשמה שלנו כבר אוהבת את השם, משום שהיא חלק ממנו. אך לעיתים קרובות אין אנו מרגישים את האהבה בליבנו. אנחנו חסומים רוחנית, הלבבות שלנו חסומים בפני נשמתנו ורגשותיה. האהבה נמצאת שם, כמו שהנשמה נמצאת שם, היא פשוט לא מורגשת, לא גלויה.

אנחנו לא צריכים לחכות שליבנו יתמלא רגשות כדי להתפלל. לפעמים הסדר הוא הפוך – על ידי אמירת מילותיה של התפילה, אפילו בלי להרגיש את מה שהן אומרות, שכבות הציניות והספקנות מתחילות להינמס ונשמתנו מתחילה שוב להאיר.

למעשה, אין תפילה יותר עמוקה מזו. כשאתה אומר לאשתך שאתה אוהב אותה, לא מפני שאתה מרגיש כך באותו רגע, אלא מפני שהיא זקוקה לשמוע זאת, ואתה יודע שזה בעצם נכון, האם יכול להיות ביטוי עמוק יותר לאהבתך? באותו אופן, כשאתה אומר את התפילה לא משום שאתה מרגיש כך אלא משום שהשם רוצה לשמוע אותה, אז אתה באמת אומר אותה בשבילו יתברך.