כשאנחנו רוצים משהו שחסר לנו אנו מתפללים לבורא העולם. אבל אחד הרעיונות היותר מפתיעים הוא שלפעמים בורא העולם יצר את החוסר הזה כדי שנתפלל אליו, כי הוא פשוט רוצה את התפילות שלנו.

אנחנו מוצאים את הרעיון הזה במדרש תנחומא1 , שם נשאלת השאלה: מדוע נתעקרו האמהות? מדוע שלוש מתוך ארבעת האמהות של עם ישראל – שרה, רבקה ורחל – היו עקרות וסבלו רבות עד שהם נפקדו בילדים?

רבי לוי ורבי חלבו הסבירו זאת כך: "שהיה הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתם". בורא העולם אהב לשמוע את תפילותיהן של האמהות, ולכן הוא לא בירך אותן בילדים כדי להכריח אותן כביכול להתפלל.

מדרש אחר2 מתאר רגע דרמטי ומכונן בהיסטוריה של עם ישראל, שאירע זמן קצר אחרי יציאת מצרים. פרעה רודף אחרי בני ישראל בנסיון ללכוד אותם ולהשיב אותם מצרימה, ובני-ישראל חוששים ומתחילים להתפלל.

"למה עשה הקדוש ברוך הוא להם כך?" שואל המדרש, ומשיב: "שהיה הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתן."

למה הדבר דומה? רבי יהושע בן לוי מביא על כך משל.

מלך אחד הלך בדרך ולפתע הוא פגש נסיכה שצעקה אליו: בבקשה, תציל אותי מידי השודדים שמנסים לשדוד אותי! המלך הציל אותה והביא אותה למקום יישוב.

חלפו ימים והמלך המציל ביקש להתחתן עם הנסיכה, אבל היא סירבה אפילו לדבר איתו. מה עשה המלך? שלח שודדים אל הנסיכה ואז היא התחילה שוב לצעוק ולקרוא לו שיבוא לעזרתה. כשהוא שמע את קולה הוא אמר לה: התאוויתי לשמוע את קולך...

כך גם כשעם ישראל סבל במצרים תחת עינויי פרעה, הוא היה מתפלל לבורא העולם. אבל כשהוא השתחרר מהעבדות ויצא לחירות הם הפסיקו להתפלל, ולפיכך הוא גרם לפרעה לרדוף אחריהם כדי שעם ישראל יתפלל אליו שוב. ועל כך אומר הפסוק3 : "יונתי בחגווי הסלע השמיעני את קולך!"

מעניין למצוא רעיון דומה כבר בבריאת העולם. בתלמוד4 מובאת סתירה לכאורה בין שני פסוקים. פסוק אחד מספר לנו שכבר ביום השלישי לבריאת העולם הארץ הוציאה דשא, אבל ביום השישי נאמר ש"כל שיח השדה טרם יהיה בארץ"? כדי ליישב בין שני הפסוקים מביא האמורא רב אסי את ההסבר הבא: העשבים צצו ביום השלישי אבל לא גדלו עד שביום השישי הגיע אדם הראשון והתפלל עליהם. "ללמדך שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתן של צדיקים".

ראינו אם כן את האמהות שחיכו שנים לפרי בטן, את עם ישראל שברח מבוהל מפני פרעה, ואת הדשאים שחיכו בקוצר רוח; כל אלו קרו למטרה אחת בלבד – בורא העולם חפץ לשמוע את תפילת ילדיו.

אבל למה, באמת? מדוע זה כל-כך חשוב לו?

אולי הדבר קשור על ביטוי נוסף עליו נאמר כי הקדוש ברוך התאווה5 : "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם, נתאווה שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש בעליונים". התאווה הזו של בורא העולם להפוך את הקשר בינו לבין ברואיו למערכת יחסים, לתת גם ליצורי אנוש מוגבלים את היכולת האמיתית לתת לו להרגיש בבית. זו המתנה הגדולה ביותר שהוא יכל להעניק להם.

זו המתנה של התפילה. בכוחה, אנחנו יכולים להביא לעולם כוחות חדשים; הקדוש ברוך הוא אוהב ומתענג לראות אותנו עושים את זה.

באחת משיחותיו6 הרבי דיבר על הגאולה, ואמר: כאשר יהודים מתפללים לבורא העולם שישלח את המשיח, הם לא עושים משהו שמנוגד לרצונו שכן גם הוא חפץ לגאול אותם. הסיבה היחידה שהדבר מתעכב היא בגלל שהוא מחכה לתפילותינו, שנצעק "עד מתי" ומיד הוא ייענה. הוא רוצה, אנחנו רוצים, אבל הוא מחכה להזמנה שלנו.

מי יתן וזה יקרה תיכף ומיד ממש.