עין עץ חיים שער הנקדות שער ח פרק ו, שאין החזרת פנים בפנים כי אם על ידי מצות מעשיות דוקא. -

שם ב"עץ חיים", הוא אומר לפני זה, שהספירות "ז"א" ו"מלכות" שב"אצילות" ("ז"א" נקרא "דכר", זכר ומשפיע, ו"מלכות" נקראת "נוקבא", נקבה ומקבל, וכשנעשה היחוד בין שניהם - זה נקרא "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתי'", שכן "ז"א" הוא "קדוש" ו"מובדל", למעלה מעולם (הקדוש ברוך הוא), ו"מלכות" נקראת "שכינה" ששוכנת בעולם - הרי היחוד של ז"א ומלכות פועלת שתומשך התגלות אלקות בעולם), הרי בשעה שהם נאצלו ונתגלו ממקורם (ספירות חכמה ובינה), הנה כיוון שאדם הראשון לא היה נברא אז ולא היה עדיין ענין קיום המצוות, הרי אם ז"א ומלכות היו ביחוד של פנים בפנים, שהיתה נמשכת המשכה פנימית מז"א במלכות - היו הקליפות יכולות לקבל אז יניקה יותר מאשר נקבע להן (לינוק מקדושה), לכן הם היו אז ביחוד של "אחור באחור" בלבד, כלומר, שנמשכה רק החיצוניות של ז"א ומלכות, כדי שלא תהיה יניקה לקליפות. אלא, אחרי שנברא אדם הראשון והוא קיים מצוות - דבר הפועל "כיסוח וקיצוץ הקוצים" (מפסיק את יניקת החיצונים), היה יכול להיות אז שז"א ומלכות יהיו שוב ביחוד של "פנים בפנים". בלשון אחרת, היינו, שכדי שתהיה התגלות אלקות בעולם (ושהקליפות לא תוכלנה לקבל יניקה ממנה) הרי זה דוקא כשמקיימים מצוות מעשיות. וטעם הדבר, -

אומר ב"עץ חיים", שם, כי על ידי מעשים טובים גורם -

האדם, זווג העליון וכו'. -

ונעשה ההחזרה של "פנים בפנים" בז"א ומלכות. ולהבין, אמאי "מעשיות" דוקא? -

מדוע על ידי מצוות מעשיות דוקא גורמים את הזיווג העליון והחזרה של "פנים בפנים", ולא על ידי מצוות אחרות? יובן ממה שכתוב ב -

"עץ חיים" שער מ"ן ומ"ד, כי צריך תחלה להעלות "מין נוקבין דנוקבא דזעיר אנפין", -

לפני הזיווג העליון - מן ההכרח שתהיה לפני זה העלאת מ"ן מנוקבא דז"א, ו"מין נוקבין דנוקבא" הן בחינת עשיה, כמו שכתוב שם פרק א. -

כלומר, שמן ההכרח שתהיה לפני זה "העלאת מ"ן" מעניני העולם, שהענינים של "עולם" (ששרשם מ"מלכות" (נוקבא דז"א)) יתעלו למעלה בקדושה - שזאת, על ידי מצוות מעשיות הנעשות בדברים גשמיים של העולם, ורק אז יכול להיות הזיווג העליון ושתימשך התגלות אלקות בעולם. להלן יסביר רבנו הזקן, כיצד מבטיחים, שבשעה שישנה התגלות אלקות בעולם לא תוכלנה הקליפות לינוק תוספת יניקה מקדושה: והנה, המעשים טובים -

של המצוות המעשיות, נקראים -

ב"עץ חיים", "כסוח וקצוץ הקוצים", -

שבכרם, הנאחזים ב -

בבחינת אחורים, שהן בחינת עשיה, כמו שכתוב ב -

"עץ חיים" שער מז פרק ה, -

הרי שעל ידי המעשים טובים, נעשה "כיסוח וקיצוץ" של ענינים אלה שיש בכוחם לתת יניקה לחיצונים - על דרך משל מזמירת הקוצים שבכרם שלא יפריעו לצמחים שבכרם, והיינו על ידי העלאת הטוב הגנוז בהם -

בענינים של עשיה, המלבש במצות מעשיות - למקורו, -

של הטוב, שהוא לקדשת האצילות שכבר הבררה. -

יכול דבר זה להביא לבירור הדברים הגשמיים הדורשים בירור ותיקון, להוציא את הטוב ולהעלותו לקדושה. ומה שכתוב שם -

ב"עץ חיים", שאדם הראשון תקן גם כן על ידי תפלה, -

הרי, שלא רק על ידי מצוות מעשיות יכולים לפעול זאת, כי אם גם על ידי תפלה? - היינו על ידי אותיות הדבור, -

לא על ידי הכוונה הרוחנית שבתפלה, כי אם על ידי אותיות הדיבור, דעקימת שפתיו הוי -

היא, מעשה, -

הרי שגם בזה ישנו ענין של עשיה, כי הן -

אותיות הדיבור הן מנפש החיונית שבגוף ודמו אשר שרשן -

וחיותן, מנוגה. -

כפי שמוסבר בחלק ראשון של ספר ה"תניא", בפרק ל"ז, שאין בכוח הנפש האלקית לבטא מלות התורה או התפלה (שיש לבטא בשפתיים, פה, לשון ושניים גשמיות) - רק על ידי הנפש החיונית המלובשת באברי הגוף ממש. על כל פנים, יש כאן הרי גם "העלאת מ"ן" של "נוקבא דעשי"', כפי שהדבר במצוות מעשיות. והנה, הברורים דעשיה -

שמבררים על ידי מצוות מעשיות, עולין ליצירה על ידי שם ב"ן, ומיצירה לבריאה ולאצילות, כמו שכתוב ב -

"עץ חיים" שער מ"ן דרוש יא סימן ז. ובזה יובן -

הנאמר בזוהר (חלק ג' קה, א), כנזכר בסימן הקודם ב"קונטרס אחרון", דהרהור -

מחשבה בלבד, מבלי לבטא בדיבור, לא עביד מידי, -

אינו פועל שום דבר, כי בלי העלאת "מין נוקבין" מה"מלכים" שב"נוגה", -

"העלאת מ"ן" זו היא דוקא מענינים של עשיה, כנזכר לעיל, אי אפשר להמשיך טפין מלמעלה לזווג זו"נ, -

כדי שיהיה יחוד וזיווג זו"נ, "ז"א ו"מלכות", הוא על ידי ההמשכה שנמשך אור עליון שלמעלה משניהם, על דרך כמו שהוא ביחוד "דכר" (זכר) ו"נוקבא" (נקבה) למטה הרי כתוב: "זכר ונקבה ברא אותם ויברך אותם אלקים ויאמר להם פרו ורבו", שצריכה להיות ברכה והמשכה מכוח עליון בשביל היחוד והתולדות הבאים מהיחוד - ואי אפשר להמשיך את ה"טיפין" - ההמשכה מלמעלה - אם אין "העלאת מ"ן" של הבירורים מ"נוגה", כי -

ז"א", רוצה לינוק מאמו -

מ"בינה", ולא להשפיע למטה, -

ז"א" רוצה לקבל מ"בינה", - שממנה היא באה - ולא להשפיע ב"מלכות". רק על ידי "העלאת מ"ן" מ"נוגה" דוקא, ממשיכים מלמעלה אור עליון, דבר שפועל ש"ז"א" תעמוד בהמשכה וירידה ולהתייחד ולהזדווג עם "מלכות", כמו שכתוב ב -

"עץ חיים" שער מ"ן דרוש ב. ועין זהר פרשת פקודי דף רמד עמוד ב: דאית סדורא כו' לאסתכלא כו', -

שקיים סדר (של תפלה ודיבור, וקיים גם סדר של תפלה על ידי כוונה ו)הסתכלות, עד למעלה מעלה ב"אין סוף", והן -

מפרש רבנו הזקן, כונות התפלה ויחודים עליונים ליודעים ומשיגים לאסתכלא כו', -

למסתכלים, עד "אין סוף", בהם יכול להיות הענין של לפעול ב עולם על ידי כוונות בלבד - בלי דיבור, כי נפש-רוח-נשמה שלהם עצמן הן -

העלאת "מין נוקבין", במסירת נפשם על התורה, ובנפילת אפים, -

של תחנון, בו אומרים "אליך ה' נפשי אשא", שהוא ענין של מסירות נפש, כנודע: -

הרי כיוון שהנפש, רוח ונשמה שלהם, הן לכשעצמן, על ידי מסירות נפשם, "העלאת מ"ן" - יש בכוחם "לפעול" גם כשחסר ענין הדיבור (והעלאת המ"ן הנעשה על ידי דיבור), אך, דבר זה אמור ביחידי סגולה, ואילו הסדר בכל בני ישראל הוא - שעל ידי "העלאת מ"ן" של עשיה הנעשה על ידי מצוות מעשיות או על ידי דיבור - דוקא על ידי כך ממשיכים היחוד "פנים בפנים" של ז"א ומלכות, היחוד של קודשא בריך הוא ושכינתי', וזה ממשיך התגלות אלקות בעולם.