פרק ג'

פרק ג.

לעיל הסביר רבנו הזקן, שהכוח האלקי שברא את הנברא, חייב להתקיים תמיד בנברא לבראו ולהחיותו מחדש, ושאלה הן האותיות שלמעלה, הבאות מ"מוצא פי ה'", המתלבשות בנברא ומחיות אותו באופן של התהוות "יש מאין".

והנה, אחרי הדברים והאמת האלה, -

שהוסברו לעיל, שהכוח האלקי מוכרח "לעמוד" תמיד בנברא ולברוא אותו בלי הפסק מ"אין ליש". כל משכיל על דבר יבין לאשורו, איך שכל נברא ויש

– למרות שהנברא נראה ל"מציאות", ל"יש", הרי הוא באמת נחשב לאין ואפס ממש לגבי כח הפועל ורוח פיו

– של הקב"ה, שבנפעל, -

בדבר הנברא, המהוה אותו תמיד ומוציאו

– בלי הפסק, מאין ממש ליש.

– שבמקום שיהיה "אין" – דבר שאינו בנמצא – כפי שהיה לפני שנברא – יהיה "יש", דבר קיים. – כיוון שהכוח האלקי צריך תמיד לברוא את הנברא מ"אין" ל"יש", ובלעדי כוח זה, היה הנברא הופך ל"אין ואפס", הרי שהכוח האלקי הוא כל מציאותו של הנברא, וממילא הנברא הוא כלא כלום לגבי הכוח האלקי הבורא בלי הפסק את מציאותו של הנברא. ומה שכל נברא ונפעל נראה לנו ליש וממשות, -

כדבר מציאותי וממשי, ולא ככוח אלקי רוחני בלבד, זהו מחמת

– מפני, שאין אנו משיגים ורואים בעיני בשר את כח ה' ורוח פיו שבנברא, אבל אלו נתנה רשות לעין לראות ולהשיג את החיות ורוחניות שבכל נברא, השופע בו ממוצא פי ה' ורוח פיו –

אילו היינו רואים בעיני בשר ומבחינים באותו כוח אלקי רוחני השופע בכל נברא, שהן האותיות מ"מוצא פי ה"'. לא היה גשמיות הנברא וחמרו וממשו נראה כלל לעינינו, כי הוא

– החומר והממשות של הנברא, בטל במציאות ממש

– נחשב כאפס, לגבי החיות והרוחניות שבו, מאחר

– כיוון, שמבלעדי הרוחניות

– שבנברא, היה

– הנברא, אין ואפס ממש, כמו קדם ששת ימי בראשית ממש, -

שאז היה "אין ואפס" ממש; והרוחניות השופע עליו

– על הנברא, ממוצא פי ה' ורוח פיו, הוא לבדו המוציאו תמיד מאפס ואין ליש, ומהוה אותו –

החיות האלקית בוראת את הנברא ועושה אותו לדבר ממשי, אם כן אפס בלעדו באמת.

והמשל לזה

– שאנו אומרים, שהנבראים, למרות שהם נראים בעינינו כ"יש" ו"מציאות", אין הם לאמיתו של דבר, מציאות אמיתית, כיוון שכל מציאותם הוא הכוח האלקי שבהם, המשל לכך הוא, אור השמש המאיר לארץ ולדרים -

עליה, כלומר, קרני השמש, שהוא זיו ואור המתפשט מגוף השמש ונראה

– אור זה, לעין כל, -

כפי שהוא מאיר על הארץ ובחלל העולם. והנה, זה פשוט, -

ודאי הדבר, שאור וזיו הזה ישנו

– אותו זיו, הקרנים שמגיעים לארץ, נמצאים, גם כן בגוף וחמר כדור השמש עצמו שבשמים, שאם

– שהרי אם אור זה, מתפשט ומאיר למרחוק כל כך, -

עד לארץ, כל שכן שיוכל להאיר במקומו ממש, -

כלומר, בכדור השמש עצמו; רק ששם במקומו ממש

– בכדור השמש עצמו, נחשב הזיו הזה לאין ואפס ממש, כי

– הוא, בטל ממש במציאות לגבי גוף כדור השמש, שהוא

– כדור השמש, מהווה מקור האור והזיו הזה, שהזיו והאור הזה אינו רק הארה מאירה מגוף ועצם כדור השמש; -

ומכיוון שאור השמש אינו רק זיו מגוף השמש, לכן בהיותו במקורו, בגוף השמש, בטלה הארה זו במציאות לגבי גוף השמש שהוא ה"עצם" שלה, ואין כל מקום לומר שבגוף השמש מאיר אור השמש, אלא – שם קיימת ומאירה השמש עצמה בלבד, רק בחלל העולם, -

בלבד, תחת כל השמים ועל הארץ, שאין כאן גוף כדור השמש במציאות –

קיים כאן זיו השמש בלבד, נראה כאן האור והזיו הזה

– של השמש, ליש ממש לעין כל, ונופל עליו כאן שם "יש" באמת.

– מתאים באמת לומר, שהזיו הוא כאן דבר ממשי, שהרי השמש עצמה איננה נמצאת כאן, רק אורה וזיווה. מה שאין כן כשהוא

– הזיו, במקורו בגוף השמש - אין נופל עליו שם

– אינו מוגדר בתואר "יש" כלל, רק שם

– של, "אין" ו"אפס", כי באמת הוא

– הזיו, שם

– בתוך גוף כדור השמש, לאין ואפס ממש, שאין מאיר שם רק מקורו לבדו, שהוא גוף השמש המאיר, ואפס בלעדו.

וכדברים האלה ממש, בדמותם כצלמם, הם כל הברואים לגבי שפע האלהי מרוח פיו, השופע עליהם ומהוה אותם, והוא

– "רוח פיו" של הקב"ה, מקורם, והם עצמם

– הנבראים, אינם רק כמו אור וזיו מתפשט מן השפע ורוח ה' השופע ומתלבש בתוכם

– בתוך הנבראים, ומוציאם מאין ליש, ולכן הם

– הנבראים, בטלים במציאות לגבי מקורם, כמו אור השמש שבטל במציאות ונחשב לאין ואפס ממש, ואינו נקרא בשם "יש" כלל כשהוא במקורו, -

גוף כדור השמש, רק תחת השמים שאין שם מקורו, -

שם נקרא האור והזיו בשם "יש", ואילו בתוך גוף כדור השמש, אין הוא נקרא בשם "יש" כלל. כך כל הברואים אין נופל עליהם שם "יש" כלל, אלא לעיני בשר שלנו, -

נראים הנבראים כ"יש". מדוע? מפני שאין אנו רואים ומשיגים כלל את המקור, -

של הנבראים שהוא רוח ה' המהוה אותם, ולכן

– מפני שאין אנו רואים ומשיגים את מקורם של הנבראים, נראה לעינינו גשמיות הנבראים וחמרם וממשם שהם יש גמור, כמו שנראה אור השמש יש גמור כשאינו במקורו.

– אלא נמצא בחלל העולם או על הארץ. כך, שרק לגבי עיני הבשר שלנו, מכיוון שאין הן רואות את מקור הנבראים, הרי לגביהן הנבראים הם כאילו היו מחוץ למקורם (כמו אור השמש כשהוא נמצא מחוץ לשמש שהיא מקורו). האמת היא, אבל, שהמקור נמצא בהם, למרות שאין אנו רואים אותו, ולכן אין הם באמת מציאות כלל, אלא הם בטלים במציאות למקורם. רק שבזה אין המשל דומה לנמשל לגמרי לכאורה, -

יש, לכאורה, הבדל בין המשל לבין הנמשל, שבמשל

– של אור השמש לגבי השמש, אין המקור

– השמש, נמצא במציאות כלל בחלל העולם ועל הארץ שנראה שם אורו ליש גמור, -

הרי כיוון שהשמש המקור, איננה נמצאת שם כלל, לכן אור השמש הוא שם בבחינת מציאות, ומובן מדוע הוא נראה כמציאות. מה שאין כן כל הברואים הם במקורם תמיד, -

שהרי המקור, הכוח האלקי, נמצא תמיד בתוך הנברא ויוצר אותו תמיד מחדש מ"אין" ל"יש", רק שאין המקור נראה לעיני בשר.

– אך, באמת הם נמצאים תמיד במקורם, ואם כך - ולמה אינן בטלים במציאות למקורם?

– מדוע אין ביטולם במציאות של הנבראים, באופן שייראה איך הם בטלים במציאות, וממילא לא לתת מקום לראות את הנבראים כ"יש" וכ"מציאות"? אך להבין זה - צריך להקדים: -