ידיד שלח לי את האימייל הבא:

בחמישי ביוני, בשעה 2 לפנות בוקר, 3 דקות ו-4 שניות, התאריך והשעה שיופיעו יחדיו יהיו: 05/06/07 02:03:04. מאורע זה לעולם לא ישוב על עצמו!

אם הראש שלכם עובד כמוני, בטח קראתם את המכתב הזה בהלם (סתם, לא ממש בהלם, אבל קצת בהתפעלות). המאורע הזה יארך שניה אחת בלבד!

"אהממממ..." אתם חושבים לעצמכם. "לא בדיוק. זה יקרה שוב בחמישי ביוני שנת 2107". אבל מי יודע מה יהיה עד אז. אולי ישנו את לוח-השנה; אולי אני לא יאריך ימים כל-כך. האם עליי לקום לפנות בוקר כדי לא לפספס הזדמנות של פעם בחיים?

לפתע אני שם לב משהו מעניין: בעצם, גם השניה לאחר מכן - 05/06/07 02:03:05, תופיע רק פעם אחת בחיי. וגם כאשר אתעורר בבוקר, בערך בשעה 05/06/07 06:09:14, גם הרצף הזה לא ישוב על עצמו בחיי.

לו רק ידענו להסתכל על החיים באור כזה. לו רק היינו מסתכלים על כל שניה כעל מתנה מיוחדת, כעל הזדמנות חד-פעמית.

האימייל ששלח לי ידידי הזכיר לי דברים שציטט הרבי:

חסידיו של אדמו"ר הזקן היו נוהגים תמיד לספור. רבי שלום דובער, האדמו"ר החמישי מליובאוויטש, חיבב מאוד את הרעיון ואמר: כך צריכה להיות העבודה. על השעות להיות ספורות, ואזי גם הימים ספורים; כאשר חולף לו יום, עלינו לדעת מה פעלנו במשך היום ומה עלינו לפעול למחרת... בכלל יש לוודאות כי יום המחר יהיה הרבה יותר טוב מהיום".

כך עלינו להביט על "ניהול זמן". כל רגע, כל שניה הם הזדמנות פז שלעולם לא תשוב. אם ננצל את הרגע כראוי, נהפוך את המתנה האלוקית למועילה ושימושית.

תחגגו כל רגע; שמחו על כל שניה; אך חשוב מכל – נצלו אותם. כי כעת הוא הזמן.