תכופות אני מרגישה שהאירועים בזיכרוני התרחשו כאילו אתמול. עם זאת, איכשהו, הזיכרונות לא משתנים ולא צומחים ביחד אתי. הם פשוט תקועים.

יום אחד, מכרה שלי הזכירה לי דבר-מה שלימדתי אותה לפני שנים. היא הייתה רק נערה מתבגרת ואני אישה צעירה. כאשר הקשבתי לה, נוכחתי לדעת שהעצה שנתתי לה הייתה שגויה. שגויה לחלוטין, למעשה. אך באותו זמן, חשבתי שהיא נכונה. חשבתי שהבנתי את הסיטואציה נכון. וכעת, מקץ שנים, אני מגלה שעשיתי טעות גדולה.

אני עצמי שכחתי מזמן את האירוע הזה, אך עצתי נשארה תקועה אתה כל השנים הללו, והיא ציטטה אותי בלי סוף כמקור לטעות! טבע האדם הוא כזה שכאשר אחרים שומעים זאת בשמי הם לא חושבים על בת ה-23 שאמרה זאת, אלא על מי שאני כיום. ומן האדם שאני כיום אפשר היה לצפות לדעת יותר. אך אני באמת לא ידעתי יותר. זו הייתה טעות תמימה, שלמרבה הצער לא נשארה בעבר.

אני חושבת שכולנו אמרנו ועשינו פעם דברים שבלי ספק איננו רוצים שיגדירו אותנו עשרות שנים מאוחר יותר, אך איכשהו, זה כן קורה. בדומה לכך, אנו מחזיקים בכאב ובפגיעות שנגרמו לנו על ידי אחרים שאמרו או עשו את הדבר הלא נכון לפני שנים, ואנו נושאים זאת עמנו אל-תוך ההווה.

כאשר הייתי צעירה יותר, פגשתי מישהי שהפכה למאוד משפיעה בחיים שלי. הייתה לה השפעה עמוקה עליי בדרכים חיוביות מאוד שהיה בהן כדי לחולל בי תמורות משמעותיות, אך התנהגות לא-רגישה שלה פעם פגעה בי עמוקות. אם לומר את האמת, האירוע הזה הותיר בי צלקת, וכל הזמן הזה, עד היום, חשבתי עליה כעל אישה שהייתה צריכה לדעת יותר ולהתנהג יותר טוב. ככלות הכל, היא הייתה לי דוגמת-חיקוי בוגרת ומבוגרת יותר, והיא אכזבה אותי.

תוכלו לדמיין את הזעזוע שחוויתי כאשר גיליתי לאחרונה שהיא מבוגרת ממני רק בשלוש שנים! תהיתי אם הדבר באמת יכול להיות נכון. יתרה מזאת, פירוש הדבר הוא, שכאשר נפגעתי בשל התנהגותה הלא בוגרת וחסרת הרגישות, היא הייתה למעשה די צעירה! אולי היא לא כל כך איכזבה אותי, אלא אני ציפיתי ממנה ליותר מדי. ציפיותיי ממנה התאימו למישהו הרבה יותר מבוגר ממנה. נתתי לה אחריות שהיא לא הייתה מוכנה או מסוגלת להתמודד עמה. כתוצאה מכך, נפגעתי מחוסר הניסיון שלה וכתוצאה מחוסר הבשלות שלה, שהיה מתאים לאדם צעיר ולא-בוגר, כפי שהייתה אז.

איכשהו, דבר זה מעולם לא עלה על דעתי. במקום זאת, נשאתי בתוכי תחושת בגידה, נטישה ופגיעה כלפי מישהי שהייתה בעצמה רק ילדה בעוד אני נזקקתי לדמות של אם. במשך שנים האשמתי אותה על כך שהיא לא מי שהיא לא הייתה ולא יכלה להיות. אך כעת אני נוכחת לראות איזו אישה מדהימה באמת היא הייתה. היא נתנה לי השראה כשהייתה בעצמה נערה צעירה. היא לימדה אותי, פתחה את ביתה ואת לבה אלי, ובעוד חשבתי עליה כעל הורה, היא הייתה לכל היותר אחות גדולה. ואחיות גדולות אוהבות אותנו, אך איכשהו, הן פוגעות בנו. ככלות הכל, הן אחיות שלנו, לא אמהות שלנו.

אני אסירת תודה על כך שהגעתי לתובנה זו בעודנו בחודש אלול, חודש הסליחה. אותה אישה צעירה, שכיום היא אישה מבוגרת, אינה מודעת לכך שהרגשתי כך לגביה כל אותן שנים. אולי אני עצמי לא הייתי מודעת לזה בצורה ברורה כל כך.

חישבו על המספר הרב של מצבים דומים שכולנו סובלים מהם. האם תוכלו לתאר לכם, כמה קל יותר היה להמשיך קדימה אילו יכולנו להביט בעברנו ולהבין שבדיוק כפי שאנו השתנינו, גדלנו והתפתחנו, כך גם אלה שאכזבו אותנו? אדם שבעבר גרם לנו כאב, הוא כיום אדם שלא היה עושה דבר כזה. אילו יכולנו להתבונן בהם כפי שהיו בעבר, אזי היינו יכולים גם להותיר את כישלונותיהם ושגיאותיהם בעבר. אנו מוצאים את עצמנו תקועים עם הרגשות הללו רק כאשר אנו מביאים את כישלונותיהם של אותם אנשים לתוך ההווה.

באותו אופן, הלוואי שיכולתי להתנצל על כל דבר שעשיתי או אמרתי שהיה לא נכון, מטעה או פוגע. ככלות הכל, הייתי צעירה יותר, פחות משכילה, פחות בוגרת, פחות מנוסה ופחות רגישה. אין רצוני לומר שאינני עושה יותר שגיאות! בהחלט אני עושה שגיאות, אבל לפחות אני כיום יותר מודעת לשגיאותיי ולאחריותי כלפי אחרים. עם פרוס השנה החדשה, הבה נביט קדימה אל עתידנו ונשאיר את המטען מן העבר בדיוק במקום שאליו הוא שייך... בעבר!