די קשה להבין אל נכון את האפקט ההרסני של רעידת אדמה בעוצמה של 7.0 בסולם ריכטר על איזור מיושב בצפיפות. קשה אף יותר לדמיין מה זה אומר כאשר רוב האנשים שהושפעו מרעידת האדמה חיו בתת-תנאים בין כה וכה.

האיטי נחשבת למדינה הענייה ביותר באמריקה. כשליש מהכנסתה מתקבל מסיוע זר. היא סבלה ממחלות, מלחמות, סופות הוריקן וכעת– רעידת אדמה. זה לא יאומן. כל מי שאומר שהוא יכול להבין זאת, ברור שהוא בכלל לא מבין.

רובנו נגיב בחמלה. נחוש סימפטיה למיליוני האנשים שאיבדו את בתיהם ומחפשים קרובי משפחה אבודים ונותרו ללא גישה לצרכים הבסיסיים ביותר. יהיו בינינו כאלה שימצאו מהר דרך לתרום למאמצי הסיוע.

ויהיו בינינו כאלה – מספר קטן ביותר, למעשה – שייקחו על עצמם את משימת הפרשנות של משמעות האסון. הם ינסו להפיק ממה שקרה לקחים מוסריים. אולי הם ימצאו איזו סיבה מדוע לבני העם בהאיטי הגיע מזל גרוע שכזה. הם עשו זאת אחרי הצונאמי ואחרי סופת ההוריקן קתרינה. הם מהירים כברק למציאת הסיבה שבגללה אנשים סובלים ומזדרזים להציג את הקורבנות כדוגמא מבעיתה מה יקרה חלילה אם אנו לא נאזין לדבריו של האלוקים.

אנא, אל תקשיבו לאנשים המנצלים את הסבל האנושי כדי לנאום נאומים חוצבי להבות.

הם יגידו לכם שאלוקים רוצה לספר לנו משהו, ושאם לא נלמד לקח, יתרחשו אסונות נוספים, חלילה.

אני יודע שהם יעשו זאת, כיוון שזה האופן בו הם מגיבים לכל טרגדיה המושכת אליה תשומת לב בכל רחבי העולם.

מה שהם שונאים להודות הוא, שאין לנו מושג מדוע האסון התרחש. אין לנו כל מושג מדוע אלוקים עשה זאת. אין תשובות שאותן נוכל להבין.

כיצד אם כן עלינו להגיב, כאנשים מאמינים? כלומר, בנוסף להצעת עזרה וסימפטיה – איזו נקודת השקפה אמורה להיות לנו על אירוע שכזה?

בדיוק לפני שבועיים קראנו בפרשת השבוע את הפרשה הראשונה בספר שמות – פרשה המסתיימת בתלונתו של משה לאלוקים: "ה', למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני..." (שמות ה, כב).

התשובה לכך באה בתחילת פרשת השבוע שעבר, פרשת וארא, שבה אלוקים משיב באופן בסיסי כי גם לאבותינו – לאברהם, ליצחק וליעקב – הייתה סיבה לחלוק עליו, אך הם מעולם לא עשו זאת. במלים אחרות, אלוקים לא משיב על השאלה, אלא הוא אומר למשה שמנקודת מבט אחרת – מנקודת מבטם של אבותינו – אפילו לא יעלה על הדעת לשאול שאלה כזו.

למעשה, זה די מדהים. אלוקים אף פעם לא ענה על השאלה. אני תוהה אם זה מפני שאלוקים ידע שמשה לא יהיה מסוגל להבין את התשובה... או מפני שהוא ידע שהוא כן יבין אותה...?

אל לנו לחוש בנוח נוכח סבל אנושי. אין ספק שאסור לנו למצוא לו צידוקים הגיוניים, או גרוע מזאת, להשתמש באדיקות מזויפת כדי להסביר בחוצפה את הבלתי-ניתן-להסבר.

האם יש לאלוקים תוכנית? האם הוא יודע מה שהוא עושה? כן.

האם אנו מסוגלים להסביר מהי תוכנית זו? אם כן, נראה שלא זו בלבד שאיבדנו את לבנו, אלא שאיבדנו גם את שכלנו.