כל שנה כשחג החנוכה מתקרב, ריח הסופגניות הטריות עומד באויר והילדים שרים כל היום "סביבון סוב סוב סוב... נס גדול היה פה", אני מתחילה לצפות לנס.

נס גדול. גלוי. לפחות כמו נס פך השמן שדלק במשך שמונה ימים.

כמו המעטים שניצחו את הרבים.

נס שיביא אור ושמחה ללב של כולנו.

לפני שנתיים, במסגרת "הקרן לקידום מורשת ישראל" בתל אביב, הקמנו חנוכיית ענק בכיכר רבין. את ההדלקה המרכזית הקדשנו למשפחות החטופים. גב' מיקי גולדווסר, אימא של אהוד ז"ל, נשאה נאום מרגש. צבי רגב, אבא של אלדד ז"ל, טיפס על המנוף שנשא אותו אל על והדליק את החנוכיה עם הקהל הרב שבא להזדהות.

זו הייתה אוירה מיוחדת. אוירה של אחדות. ואצלי בלב התחזקה הציפיה לנס חנוכה.

וכשהמנחה הכריז שבשנה הבאה אנו מזמינים את אהוד, אלדד וגלעד שליט לבוא ולהדליק בעצמם את החנוכיה בכיכר, אני חושבת שהוא ביטא את רגשות כולנו!

חלפה שנה. נודע לנו, לצערנו הרב, כי אהוד ואלדד זכרונם לברכה כבר לא יוכלו לבוא ולהדליק את החנוכיה. ואני חשבתי לעצמי שאולי אם נתנהג כמו המכבים, נזכה אף אנו לנס.

המכבים לא נכנעו לגזרותיו של אנטיוכוס. הם לא נרתעו מהחיילים היוונים שביקשו להעביר אותם על דתם. הם לא חיפשו תירוצים או היתרים: הם יצאו במסירות נפש למאבק שנראה חסר סיכוי, ובתמורה הם זכו לנס בעוצמה אדירה שכזו. כשכר על הצלת עם ישראל מאובדן רוחני הם זכו בנס חנוכה.

גם השנה אני מצפה לנס חנוכה, ולכן אני מזמינה את כולם, ובמיוחד את גלעד שליט לבוא ביום רביעי הקרוב לטקס ההדלקה המרכזי בכיכר רבין בשעה 18:30. אני מקווה שגלעד יוכל להשתתף בעצמו, להדליק את חנוכיית הענק עם קהל האלפים, ולברך "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה."

הנס בוא יבוא. אך הבה נשכיל ללכת בדרכי המכבים, דרך של מסירות נפש למען העם כולו ללא חישובים של תועלת אישית.

מי יתן וכבר השנה אור החנוכיות יתאחד יחדיו ויביא עמו את הנס האולטמטיבי: הגאולה השלימה, אז נדליק את הנרות במנורת הזהב בבית המקדש השלישי.