בלילה לפני חג הפסח (במידה וערב פסח חל בשבת, יש לעשות זאת ביום חמישי בלילה) יש לערוך חיפוש לאור הנר, כדי למצוא את החמץ אותו לא מצאתם תוך כדי נקיון הבית.
לפני החיפוש יש להצטייד ב: נר (בעזרתו תוכלו להאיר גם פינות נסתרו וחשוכות), נוצה (עמה תוכלו לנקות פירורי חמץ שתמצאו), כף מעץ (בה תניחו את החמץ שתמצאו), ושקית נייר (עבור כל מצרכים אלו).
בזמן זה הבית אמור להיות נקי ומצוחצח לפסח, ואנו מקווים שלא תמצאו כל חמץ בחיפוש זה. על-מנת לקיים את מנהג חיפוש וביעור החמץ, נהוג להכין 10 פתיתי חמץ עטופים בזהירות, אותם תחביאו ברחבי הבית (מנהג אהוב מאוד על הילדים...), אותם ימצא האדם העורך את החיפוש.
אספו את כל בני המשפחה, הדליקו את הנר, ואמרו את הברכה הבאה:
"ברוך אתה א-דני א-להינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו, וצונו על ביעור חמץ".
כעת, חפשו בזהירות בכל רחבי הבית אחרי החמץ, ואספו את פתיתי החמץ המוחבאים. הניחו את החמץ, הנוצה, כף העץ ושאריות הנר בתוך שקית הנייר, קשרו היטב והניחו במקום בטוח. כעת אמרו את "הכרזת הביטול" בה הינכם מפקירים כל חמץ שלא מצאתם במהלך החיפוש:
יש לומר את נוסח הביטול בשפה המובנת לכם.
נוסח הביטול בארמית:
"כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי, דלא חמיתיה ודלא בערתיה ודלא ידענא ליה, לבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא".
נוסח הביטול בעברית:
"כל חמץ ושאור הנמצא ברשותי, שלא ראיתי ושלא בערתיו, יתבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ".
בתרגום נוסח הביטול צריך להפוך את הסדר: כל שאור ("חמירא") וכל חמץ ("חמיעא"), [וכן בביטול הבוקר, שלב 6]
לנועם למרות שחמירא הוא שאור וחמיעה - חמץ, בנוסח הביטול בלשון הקודש מקדימים את החמץ לשאור ובארמית מקדימים את השאור לחמץ - ראה שולחן ערוך הרב סימן תלד סעיף ט.
לא נתפרשה הסיבה לכך, אולם נראה שבלשון הקודש עוקבים אחר לשון הפסוק, ואילו בארמית נצמדים לנוסח המקורי ומקדימים את העיקר לתוספת.