"מעולם לא ראיתי דבר כזה. הוא היה חבר של כל יהודי בעיר"

"בלב שבור ובכאב עמוק", כך נפתחה ההודעה שפרסמה חב"ד בגרמניה במוצאי השבת האחרונה, "התבשרנו על פטירתו של חברנו היקר הרב בנימין וולף. הרב בני נלקח מאתנו כשהוא בשיא כוחו ופעילותו. פטירתו היא אבדה נוראה ליהדות גרמניה בכלל ולקהילה היהודית בהנובר במיוחד".

הרב בני וולף, הרב האהוב והנערץ של הקהילה היהודית בהנובר, בירת מדינת סקסוניה בצפון גרמניה, נפטר באופן טרגי זמן לא רב לאחר כניסת השבת שעברה, לאחר מחלה קצרה ופתאומית. בן ארבעים ושלוש בלבד בפטירתו, הותיר אחריו הרב בני את אשתו שטרני ושמונת ילדיהם ועוד אלפי בני משפחה, תלמידים וחברים בכל העולם, כשהם עצובים וכואבים מאד.

הסיפור הטרגי על הרב הצעיר והאהוב שנפטר בפתאומיות עלה לכותרות בגרמניה וזעזע את הקהילה היהודית כולה. המועצה המרכזית של יהודי גרמניה ושגרירות ישראל בברלין פרסמו גם הן הודעות השתתפות בצער, והעיתונות הגרמנית הקדישה לסיפור תשומת לב רבה.

אך הסיפור העצוב התפשט הרבה מעבר לגבולות גרמניה. מאז שנודע שהרב בני אושפז ומצבו הרפואי הידרדר, לפני מספר שבועות, עשרות אלפי אנשים בעולם כולו ביצעו מחוות של מעשים טובים והצטרפו לתפילות לרפואתו. בשבוע שמאז פטירתו זרמו לבני המשפחה אלפי הודעות ניחומים מאנשים ברחבי העולם כולו. בטלפון, בוואטסאפ, בדואר אלקטרוני וברשתות החברתיות – כולם סיפרו את אותו סיפור. על אדם עם לב ענק, עם חיוך נצחי על הפנים ומסירות ללא גבול לכל אדם ולא משנה מיהו.

"מה נעשה עכשיו?"

המכה הכואבת ביותר הורגשה בהנובר עצמה, אליה הגיעו הרב בני ואשתו שטרני לפני חמש עשרה שנה כשליחי חב"ד. בני הזוג המסורים והנלהבים שינו בתוך זמן קצר מאז בואם למקום את הנוף היהודי המקומי ואת חייהם של אינספור אנשים.

הרב בני כיהן כרב יחיד לחמשת אלפי היהודים המתגוררים בעיר בת חצי מיליון התושבים, ומהר מאד הפך לדמות אהובה ונערצת. "זה יום קשה מאד לכולנו", אמר בהתרגשות דוקטור פנחס (פיטר) קמינצקי, אחד מחברי הקהילה היהודית בהנובר. "לפני מספר שנים איבדתי את אבי, והיום איבדתי את אבי השני. הוא אהב באמת את כולם, ואני מתכוון לכולם. הוא חשב שכל יהודי הוא עולם מלא".

"הוא היה כאן עבורנו עשרים וארבע שעות ביממה, זמין ונגיש לכל שאלה ובעיה", הוסיפה אשתו של קמינצקי, רבקה חיה. "מה נעשה עכשיו בלעדיו?".

הרב בני וולף עם אשתו, שטרני, ושמונת ילדיהם

"כל יהודי בעיר היה חבר שלו, לא ראיתי דבר כזה"

בנימין וולף נולד בשכונת חב"ד בקריית מלאכי בשנת 1976, להוריו הרב מני ופייגא, מראשוני המתיישבים בשכונה. בני התחנך בישיבות חב"ד בקריית מלאכי וקריית גת, ואחר כך המשיך ללימודים תורניים גבוהים בכפר חב"ד ובניו יורק. משם המשיך הרב בני ללימודי הסמכה לרבנות במכון לרבנות ביוסטון שבטקסס, שם שילב את הלימודים עם פעילות קהילתית.

"לא היה אחד שבני לא הסתדר אתו", נזכר הרב שמואל גופין, חברו ללימודים של בני וכיום מנהל בית חב"ד במיאמי. "הוא היה אדיב ונעים לכולם, 'מנטש' אמיתי. כולם מדברים על החיוך שלו, וזה נכון. הוא תמיד חייך. קיבל כל אדם במאור פנים".

בשנת 2000 התחתן הרב בני עם שטרני גרינברג, וכעבור זמן קצר יצאו לשליחות הראשונה שלהם באודסה שבאוקראינה. בשנת 2005, עם שלושה ילדים קטנים, עברה משפחת וולף להנובר שבגרמניה. שם הקימו בני הזוג מרכז חב"ד עבור יהודי העיר, שחלקם הגדול מהגרים ממדינות ברית המועצות לשעבר.

ההתחלה בהנובר לא הייתה מרופדת בשושנים. לא כולם קיבלו בעין יפה את הזוג הצעיר, והיו שהתנגדו לו בקול. אבל בצניעות האופיינית לו, עם החום האנושי והקסם הטבעי שלו, הפיל הרב בני את כל החומות.

הדלקת נרות חנוכה במרכז העיר הנובר

דוקטור קמינצקי נזכר בתחילתו של הקשר בינו לבין הרב בני, כשאשתו התקשרה אליו וסיפרה לו על רב צעיר שפגשה בעיר. שני בני הזוג קמינצקי נולדו וגדלו בברית המועצות הקומוניסטית, ולא ידעו דבר על המורשת היהודית. הם היגרו לגרמניה לאחר התפרקות ברית המועצות בשנות התשעים, וגם שם שאלת הזהות היהודית לא העסיקה אותם יותר מדי. "הרעיון להיפגש עם רב היה מוזר מאד בשבילי", אמר קמינצקי.

אך כאשר הרב בני הזמין את השניים לביתו, הם נענו להזמנה ומיד הרגישו בנוח ומצאו את מקומם באווירה החמימה והמקבלת. "הוא מעולם לא דרש ולא לחץ על אנשים לשנות את אורח חייהם", אמר קמינצקי. "הוא ידע בדיוק מתי להתקדם והרגיש כשהיינו בשלים לשינוי. הוא פשוט הוביל, ותמיד בחום ובסבלנות ללא סוף".

בגיל ארבעים ושלוש החליט קמינצקי לעבור ברית מילה, ובחר לעצמו את השם היהודי "פנחס". השלב הבא היה להפוך למבקר קבוע בבית הכנסת, וכעבור שנה העלה הרב בני בעדינות את נושא שמירת השבת. "עכשיו אני לא חושב שאתה צריך לנסוע בשבת, כך הוא אמר לי", מספר קמינצקי. "וחשבתי: אתה יודע מה? הוא צודק". שנה וחצי לאחר ברית המילה של פנחס, ערך הרב בני לשני בני הזוג חופה וטקס חתונה יהודי.

"אני יכול לומר בכנות", מסכם קמינצקי, "שהוא לא היה רק ​​הרב שלי. הוא היה חבר שלי, חבר אמיתי".

כך עם הזמן נוצר קשר קרוב בין הרב בני לקהילה היהודית המקומית הוותיקה, והוא התקבל באהדה על ידי כל הקבוצות בקהילה המגוונת. "במגע האנושי הנדיר שלו, בני פירק את כל המוקשים ובנה בהצלחה גשרים ללבבות של כל האנשים בעיר", מתאר זאת הרב יהודה טייכטל, מנהל הקהילה היהודית בברלין, "כך הוא ושטרני הצליחו לחולל שינויים עצומים. זה בדיוק מי שהיה בני. הוא לא השפיע על העיר רק 'בגדול'. הסוד של המהפכה בהנובר היה הקשר הישיר שלו עם כל אדם באופן אישי".

הרב ברל לזר, שליח חב"ד והרב הראשי של רוסיה, נזכר בטקס הכנסת ספר תורה לבית הכנסת בהנובר, שבו השתתף בהזמנתו של הרב בני. "נדהמתי מלוח הזמנים הדינמי של הרב הצעיר הזה. נפגשנו עם ראש העיר וראש הקהילה, נפגשנו עם קבוצה של יהודים דוברי רוסית, אחר כך עם יהודים בוכרים ואחר כך עם יהודים ממוצא גרמני. ואז פגישות אישיות, עם עוד ועוד אנשים. וכל זה עוד לפני הטקס הפומבי. האופן שבו הוא תקשר עם אנשים עורר בי השתאות. הוא קיבל כל אחד כאילו הוא החבר הטוב ביותר שלו שלא התראה אתו כבר עשור... מעולם לא ראיתי דבר כזה, רב כל כך צעיר שמצליח למצוא שפה משותפת עם כולם. וזו לא הייתה הצגה, כל יהודי בעיר היה באמת חבר שלו".

ההתמסרות והדאגה של הרב בני ליהודי הנובר לא נתחמה בגבולות הרשמיים של רב הקהילה. הוא דאג באותה מידה, בלב החם והגדול שלו, גם לכל תייר ולכל אורח מזדמן. "במסגרת נסיעה במשלחת צבאית, מצאנו את עצמנו בערב שבת בבסיס צבאי גרמני", סיפר אליסף סבג. "זה נודע לרב בני, והוא שלח לנו מונית שתביא אותנו אליו, כדי שנעשה את השבת אצלו בבית ועם הקהילה הנפלאה שלו". הבית הפרטי של משפחת וולף נפתח לרווחה לכל מי ששהה בעיר והיה זקוק לכך.

אבא שהוא מודל חינוכי

לרב בני הייתה מחויבות עמוקה לאחריות הקהילתית, אבל לא פחות מכך הוא היה מסור למשפחתו. "הוא היה איש משפחה למופת", סיפר טייכטל. "מספיק היה לראות איך הוא שר עם הילדים, לומד איתם, וכמה תשומת לב הוא מעניק להם. זה אמר עליו הכול".

זווית מיוחדת נוספת מעניק הרב ישראל רבינוביץ, גיסו של הרב בני ושליח חב"ד באשקלון. "אחרי החתונה, נסענו אני ואשתי מירי – אחותו של בני – לחגוג את חג הפסח בהנובר, ולסייע בשליחות. חג הפסח הוא אחת התקופות העמוסות ביותר עבור כל שליח חב"ד, ובמיוחד אצל בני. סדר היום שלו היה בלתי נתפס, בלי זמן לנשום. תפילות, שיעורים, הרצאות, פגישות, אירוח קבוצות ותיירים, ביקורי בית, ביקור בבתי אבות, התארגנות לוגיסטית וגיוס כספים למימון הפעילות. בקיצור, סביב השעון.

"אבל בתוך כל זה, בני מצא את הפניות הנפשית להיות רק עם הילדים. לצאת אתם לטיול בגן חיות ובמצפה תת ימי, לרכוב על אופניים ולהרכיב אותם על הכתפיים... בעיניי, בני הוא מודל חינוכי לכל הורה. חבר לחיים בשביל הילדים, ובאותה מידה אבא עם סמכות טבעית שהילדים סמכו עליו והעריצו אותו. בני היה אבא שהעניק לילדים שמחת חיים, אהבה לזולת וגאווה יהודית".

ממשיכים את השליחות של הרב בני

מה שהניע את הרב בני והטעין אותו במאגרים בלתי נגמרים של אנרגיה ומסירות, היה מה שהוא ראה כזכות להיות שליחו של הרבי מליובאוויטש. הרב זלמן וישצקי, שליח חב"ד בבאזל שבשוויץ, אומר: "בני עבד כל הזמן, מעולם לא התפנה לחופשה. כאילו הוא לא רצה להפסיד אף יום בשליחות".

אין פלא שגם בפטירתו הרב בני לא עזב את השליחות שלו ואת הקהילה שאליה היה קשור כל כך. "בני", אומרת משפחתו, "הגיע להנובר בכוונה להישאר בה עד מילוי המשימה. הוא לא עוזב לפני שמשיח מגיע".

במאמצים עצומים ובסיוע של הרשויות, התקיימה ביום ראשון אחר הצהריים הלווייתו של הרב בני והוא נקבר בבית העלמין היהודי בהנובר. פיזית נכחו במקום לא יותר מעשרים מלווים, אבל עשרות אלפים דמעו מרחוק והשתתפו בלוויה בשידור חי. למרבה הצער, אפילו בני משפחתו הקרובים נותרו בישראל ולא יכלו להשתתף בטקס הפרידה. התמונות של האישה הצעירה והילדים הקטנים קורעים את בגדיהם וקוראים קדיש על הקבר הטרי של האבא האהוב, קרעו כל כך הרבה לבבות.

עכשיו עברה המשימה לאשתו וילדיו של הרב בני, שלקחו אותה על עצמם בגבורה שאי אפשר לתאר. אחת השאלות הראשונות שנשאלו בחשש בהנובר הייתה: האם הם נשארים? והתשובה האמיצה של המשפחה הייתה חד משמעית: "אנחנו כאן כדי להישאר". שטרני והילדים מתכוונים להישאר בהנובר ולהמשיך את הפעילות של אביהם, שלא עומדת להיגדע בגלל האסון.

מסיבת פורים בקהילה היהודית בהנובר

"הקהילה צריכה להמשיך לחיות ולשגשג", אומרים חברי הקהילה. "זה יהיה קשה ולא פשוט, אבל זו חובה שלנו והכרת התודה שלנו עבור הרב שלנו. כולנו מרגישים שאנחנו חייבים להישאר כאן ולהמשיך. אלה היו חייו, ואנחנו נמשיך אותם ולא משנה מה".

אין די מילים לתאר את הכאב והאבדה, ולעולם לא יהיה הסבר לטרגדיה הנוראה של רב צעיר שהקדיש את כולו למשימת קודש ונלקח כך, מוקדם מדי. "מה שאנחנו יכולים לעשות", אומר הרב טייכטל, "זה לחבק את המשפחה ולחזק אותה, ולהעניק להם את הכוח להמשיך. החיים היהודיים בהנובר צריכים להכפיל ולשלש את עצמם. אין לי שום ספק שהרב בני היה אומר לא לוותר לעולם".

אם הסיפור של הרב בני נגע לליבכם, ואתם רוצים לתת את חלקכם להמשך מפעל חייו – כאן תוכלו לתרום ולהיות שותפים.