דרך כרמלית כו'. כן הוא הסכמת רוב האחרוניםא. והחק יעקבב רוצה לחלוק עליהם בדברים תמוהים, שמפרש מ"ש ב"י ורמ"א סימן שכ"הג להוציא חמץ בפסח היינו בפסח ממש לאחר זמן איסורו דאיכא מצוה, ודבריו סותרים זה את זה, שהוא ז"ל עצמו בסי' תמ"וד פסק דיכפה עליו כלי ולא יבערנו אפילו על ידי נכריה, והוצאה בלא ביעור בודאי אינה כלום לאחר זמן איסורוו שאין בידו למכרו וליתנו במתנה ולהפקירו, דאם לא כן הוה ליה למימר תקנה זו בסי' תמ"ו, ולמה פסק לכפות עליו כלי. גם מ"ש החק יעקב דקודם זמן איסורו ליכא מצוה דבריו תמוהין, דא"כ למה התירו ליתן מתנה בשבת, שאסור אם לא לדבר מצוה כמ"ש הב"י סס"י תקכ"ז בשם המרדכיז, ופסק כן המ"א בסי' ש"וח. וכ"כ הפרי חדשט דהא דשרי לבטל החמץ ולהפקירו בשבת משום דהוה דבר מצוה. ודברי החק יעקב צ"ע:
הערות שוליים
א.
שצוינו בפנים.
ב.
ס"ק ז (שלפני זמן איסורו לא הוי מצוה ואסור אפילו בכרמלית).
ג.
סעיף ב (שמותר לצורך מצוה כגון להוציא חמץ מביתו בפסח).
ד.
ס"ק ג.
ה.
ואילו מה שמפרש שיוציאו מביתו ע"י נכרי בפסח ממש, בודאי הפירוש הוא שהנכרי יוציאו וישרפנו, שהרי הוצאה כו'.
ו.
כדלקמן סי' תמה ס"ג וש"נ.
ז.
ביצה רמז תרעו בשם בה"ג. וכמבואר בפנים ס"ט וש"נ.
ח.
ס"ק טו.
ט.
ראה מ"ש בס"ב. מ"מ לקו"א. כינוס תורה ה ע' עו.

הוסיפו תגובה