כיון שאינו אומר לו בפירוש כו'. כ"כ המ"אא ופרי חדשב. והוא מוכרח בדברי הש"ע כאן שפסק ליתן לו דבר מועט, ולפי מה שכתב החק יעקבג דחמץ דמי לשאר חפצים דאפילו דבר מועט אסור, ועיקר ההיתר דאמר לו בפירוש על מנת שלא יוציאנוד, דשרי אפילו בשאר חפצים לשטת החק יעקב, אע"פ שבודאי יוציאנו, א"כ אפילו הרבה נמי שרי. אלא ודאי שדעת הש"ע לפסוק כי"א הב' שבמרדכי פ"ק דשבתה, וכן פסקו רש"ל ורמ"או וט"זז ומ"אח, וכן הוא בהדיא בב"י סי' שכ"הט. ודברי החק יעקב צ"עי:
הערות שוליים
א.
ס"ק ז.
ב.
סעיף ד.
ג.
ס"ק ז.
ד.
שזהו פירוש: על מנת שלא לצאת בו לרה"ר דרך הערמה (שבהגהות מיימוניות פ"ג אות ג ובשו"ע ס"ד).
ה.
רמז רנב (שאף שיודע שיוליכנו לחוץ מותר להשים לפניו והוא יקח).
ו.
סי' שכה ס"ב.
ז.
שם ס"ק א.
ח.
שם ס"ק ג.
ט.
ד"ה ומ"ש מותר.
י.
ראה הגהות על שו"ע הל' פסח (יגדיל תורה ירושלים ט ע' 51).

הוסיפו תגובה