לפסול האבנים וכו'. כןא דעת התוס' והרא"שג וסמ"גד והגהות מיימוניותה וטור ושו"ע,ו ודעתם לאסור אף כשאינו מפורסם שהוא של ישראל כמ"ש לקמן, והכלבוז יחיד הוא כנגדם, ולא הביאו רמ"אח אלא לסמוך עליו בדיעבד במקום הפסד מרובה ובשעת הדחק, דכהאי גוונא סמכינן איחיד במקום רבים בדרבנן.ט וכיון דאנן קי"ל כמ"ש הב"חי והט"זיא ומ"איב דבדיעבד סמכינן על ר"ת,יג אין לנו נ"מ כלל מזה (הילכך לא העתקתיו). ובפרט שמהלבושיד משמע שאף רמ"א לא התיר אלא בדיעבד. ואף שבדרכי משהטו משמע קצת דהכלבו לא פליג כלל על הרא"ש וסיעתו, מכל מקום בהגהותיו חזר בו וכתב בלשון יש אומרים, שברוב הפעמים אין דרכו לכתוב יש אומרים כשאפשר לעמוס בשו"ע דלא פליגי אף דבאמת פליגי אהדדי כמ"ש האחרונים בכמה מקומות.טז אלא ודאי דכאן אי אפשר לומר שטעם האיסור משום פרסום, שהרי כתב הב"י סי' רנ"ביז דבביתו של נכרי מותר אף שמפורסם.יח ועוד שהרי הרא"ש והטור והש"ע אסרו אף בדיעבד לשקעם בבנין (וחילוק התוספת שבתיט אין לו שחר דהרי יפסיד האבנים לגמרי ולפעמים הוא הפסד מרובה), ואם נבנה בית באיסור אין איסור מדינא אלא שנכון להחמיר כו' (ואין לומר משום דהבית אין כולו איסור אלא מקצתו שנבנה בשבת, דלא משמע הכי מדברי הפוסקים, ובט"זכ כתב הטעם משום דלא אשכחן בגמרא איסור דיעבד עיין שם אם כן הוא הדין לאבנים, ובהדיא מבואר הטעם במ"אכא משום דקצץ ע"ש). וע"כ צריך לומר דהכא עיקר האיסור משום שאח"כ כשישקעם בבנין יתפרסם למפרע שהן של ישראל.כב וכה"ג מצינו חשד למפרע גבי שכירות שדה כמ"ש הר"ןכ גומגיד משנהכד עיין במ"א סק"ה.כה לכן לא ישקעם ולא יתפרסם שהן של ישראל, שעכשיו עדיין אין הדבר מפורסם שהן של ישראל שהוא עושה רחוק מהחומה או בביתו, שהרי אף מלאכת מחובר ממש אינו מפורסם שהוא של ישראל אלא מפני שהוא בקרקע הישראל כמו שכתבו התוס'כו והר"ןכז בסוף פ"ק דשבת ע"ש:

1