למה לחזור על זה שוב?

קריאת ההפטרה לאחר קריאת התורה נועדה להוות השלמה והארה נוספת לרעיונות המסופרים בפרשה1. לכן קשה להבין את בחירת ההפטרה בפרשת שלח. קשה למצוא סיפור הפוך וסותר לתוכן הפרשה יותר מהסיפור שנבחר להפטרה, מתוך ספר יהושע: "וישלח יהושע בן נון שניים אנשים מרגלים חרש לאמור: לכו ראו את הארץ ואת יריחו".

הסיפור המרכזי של הפרשה הוא הכישלון החמור של המרגלים שמשה שלח לתור את הארץ. משלחת של נציגים נבחרים ומובחרים שיצאו לאסוף מודיעין לקראת הכיבוש הקרב, ובמקום להמריץ את העם לעלות ולכבוש את האדמה הם שבו בוכים ונרגנים והפיצו רוח תבוסה מסביב. הפרשה מספרת באריכות על העונש הנורא בו נענשו, עונש שלא היה כמוהו. הקדוש ברוך הוא סיים את הקשר אתם והודיע שכולם ימותו אי שם בין חולות המדבר.

וכאן מגיעה ההפטרה ומספרת שיהושע שב ועשה את אותו הדבר בדיוק. במקום להפיק את הלקח ולהבין שמוטב לדעת פחות ולסמוך יותר על השם שיוביל את עם ישראל באופן נסי, יהושע שוב שלח מרגלים לארץ ישראל, הפעם ליריחו, כדי לבחון האם תושבי הארץ מוכנים למלחמה.

ואי אפשר שלא לתמוה: למה יהושע לא למד מהניסיון של רבו ופעל שוב באותה טקטיקה?

רמז שקוף

למען האמת, השאלה גדולה הרבה יותר. והיא לא על יהושע, אלא על הרב שלו. מה חשב משה כששלח את המרגלים? מדוע הוא עצמו לא סמך על הניסים שליוו אותם מאז יציאת מצרים ובעתיד גם ימשיכו ללוות אותם בכיבוש הארץ?

התמיהה גדולה במיוחד כשיודעים שמשה קיבל אזהרה מקדימה מהקדוש ברוך הוא. רש"י מבאר את הלשון של התורה בתחילת הפרשה, "שלח לך אנשים", ואומר כך: "שלח לך – לדעתך, אני איני מצווה לך". הקדוש ברוך הוא סירב לתת למשה אור ירוק לשילוח המרגלים והשאיר בידיו את הבחירה לעשות מה שהוא חושב. ובמקום להבין את הרמז השקוף המסתתר כאן, משה התעקש לשלוח אותם. אם אלוקים אומר "אין לי דעה בעניין, תעשה מה שנראה לך" – ברור שמשהו כאן לא בסדר.

אז מה קורה כאן עם המרגלים? מדוע פעם ועוד פעם, המנהיגים הגדולים שלנו שולחים את המרגלים, למרות ההשלכות הידועות? – הרבי מליובאוויטש2 מוצא כאן תפיסת עולם שלמה, שאין יסודית וחשובה ממנה בעולמו של יהודי.

כמה גרוע אדם זה!

הגמרא3 מספרת סיפור אגדה מופלא4: אישה יהודייה ילדה בן ונפטרה מיד אחרי הלידה. בעלה היה עני, ולא היה לו כסף למצוא מינקת שתניק את הילד בשכר. הוא התחנן להשם לקבל סיוע מהשמים, ואז אירע דבר מופלא: "נעשה לו נס ונפתחו לו שני דדין כשני דדי אישה והניק את בנו".

הגמרא ממשיכה ומספרת על ההתייחסות של חז"ל לסיפור: "אמר רב יוסף: בוא וראה כמה גדול אדם זה, שנעשה לו נס כזה! אמר לו אביי: אדרבה, כמה גרוע אדם זה – שנשתנו בשבילו סדרי בראשית!".

תגובתו של רב יוסף מובנת. הוא יצא מגדרו מהתפעלות. הוא השתאה לראות אדם שאלוקים מנהל לו את החיים והופך בשבילו את הטבע. אך תגובתו של אביי צריכה הסבר. למה אדם שנעשה לו נס הוא "גרוע"?

באגרת שכתב הרבי מליובאוויטש5, הוא מוצא כאן יסוד גדול: אדם צריך להתייגע ולקחת אחריות על חייו. הוא לא אמור לסמוך על הקדוש ברוך הוא שינהל לו את החיים, אלא להתבגר ולבחור בעצמו את הבחירות הנכונות. הבחירות שלנו הן שהופכות את החיים למשמעותיים ומלאי ערך. ולכן אותו אדם שזרק את גורלו על השם הוא "גרוע", הוא לא עשה נכון.

הגיע הזמן להתבגר

כאשר משה שמע מהשם את המילים "שלח לך, לדעתך", הוא שמע אותן באינטונציה אחרת לגמרי. זאת לא הייתה אמירה נרגזת, כביכול "תעזוב אותי, תעשה מה בא לך בראש"; זאת הייתה אמירה הפוכה: "הגיע הזמן להתבגר, לקחת אחריות ולהחליט". עד עכשיו סחבתי אתכם על הידיים, "כאשר יישא האומן את היונק"; לחמתי בפרעה, קרעתי לכם את הים, סיפקתי לכם מים מהבאר ולחם מהשמיים – עכשיו הגיע הזמן ללכת לשלב הבא והאמיתי: לכבוש את ארץ ישראל מדעתכם.

כמובן, השם עוזר, אבל הוא עוזר לאלו שעוזרים לעצמם. ולכן משה מבין, ויהושע מבין כך בדור הבא, שכיבוש הארץ צריך להתבצע בעיקרו בכוח העשייה הטבעי שלנו. לכן הם שולחים מרגלים כדי לאסוף מודיעין ולתכנן את עצמם טוב יותר לקראת הכיבוש.

הרב צבי הירש וויינרב היה סגן נשיא של האיחוד האורתודוקסי (OU). בהיותו בן שלושים הוא השלים תואר שני בפסיכולוגיה וגם לימד שיעורי תורה בקהילה. הוא אמנם היה צעיר בשביל משבר אמצע החיים, אבל שאלות שונות החלו להציק לו. איך עליו לחלק את הזמן בין המקצוע הכללי ללימוד התורה? איזה חינוך הוא אמור לתת לילדים? ולצד שאלות פילוסופיות ניקרו בו ספקות באמונה.

הוא התקשר למזכירות של הרבי מליובאוויטש וסיפר למזכיר על הבלבול שתקף אותו ועל הרצון לקבל הדרכה מסודרת מהרבי. לפתע הוא שמע את קולו של הרבי על הקו. הרבי אמר למזכיר: "אמור לו שיש יהודי המתגורר במרילנד והוא יוכל לשוחח עמו. שמו הוא ויינרב".

הוא לא האמין למשמע אוזניו! בשיחה הוא לא הזדהה בשמו ולא היה יכול להאמין שהרבי באמת נקב בשם "ויינרב", מכל השמות בעולם.

המזכיר חזר על דברי הרבי, ושוב הרבי דיבר: "עליו לדעת שלפעמים על האדם לדבר אל עצמו"...

הרבי היה יכול לענות על שאלותיו, אבל אז הוא היה נשאר ילד – ולא בשביל זה הגענו לכאן. האתגר של החיים הוא לבחור באופן חופשי את הבחירות הנכונות וכך לעשות להשם דירה ראויה בעולם הזה.

הטעות שלהם

אם כך, מה בכל זאת הייתה הטעות של המרגלים? אם משה ויהושע צדקו, למה במקרה של משה זה נגמר רע מאד?

המרגלים טעו בדבר עקרוני שכולנו עלולים להיכשל בו: הבחירה של האדם היא איך לעשות ולא האם לעשות. הקדוש ברוך הוא נתן לנו את הבחירה למצוא את הדרך כיצד לעבוד אותו, אך לא לקבוע שהמשימה היא חסרת סיכוי. העובדה שהשם נתן לנו את המשימה מלמדת כי אנו בוודאי מסוגלים לעמוד בה, וכל שנותר הוא למצוא בכוחותינו את המסלול הנכון, בו תבוא המשימה העליונה לידי ביצוע, עד השלמת המשמה בגאולה השלמה בקרוב ממש.