בס"ד. חג השבועות, ה'תשכ"ג.

בלתי מוגה

א. בליל ב' דחג השבועות, לאחרי שחזרו מה"תהלוכה", הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א (ע"י הרב חדקוב שי') שכל הקהל ילכו לאכול סעודת יו"ט, ומסר ברכתו: "אַ פריילעכן יו"ט", ולהמשיך מהליכה זו על כל השנה כולה.

*

ב. בעת הסעודות, שאל א' המסובים, מהו הטעם לקביעות השיעור תניא דיום ב' דחג השבועות – הן בשנה פשוטה והן בשנה מעוברת – באופן שנזכר שם "פי' הבעש"ט", בה בשעה שההסתלקות של הבעש"ט היתה ביום א' דחג השבועות?

והשיב כ"ק אדמו"ר שליט"א, שזהו לפי שהבעש"ט הי' מחבב ביותר את יום ב' דחג השבועות1.

ג. הרש"ג שי' הזכיר אודות המאמר ד"ה וכל העם רואים את הקולות שנאמר בליל א' דחג השבועות, בביאור פרטי האופנים שבענין ההתכללות, שההתכללות דעושה שלום במרומיו היא נעלית יותר מהתכללות שתי מדות הפכיים שפועלים כאחד2, באמרו, שה"חוזרים" העירו ודייקו, שבד"ה אחרי תרמ"ט3 מביא דוגמא לענין התכללות שתי מדות הפכיים שפועלים כאחד מהענין דעושה שלום במרומיו.

ובין הדברים בענין זה4, אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א – בסגנון של התפעלות – לא ידעתי שמדייקים כל כך בדברי.

וכאשר א' המסובים אמר, שלתועלת הדיוק באותיות הרב הי' דבר נכון אם החוזרים היו נכנסים לכ"ק אדמו"ר שליט"א לערוך "חזרה"5 – אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א (בבת שחוק): הם מדייקים באותיות, ולא אני6.

וכאשר הרש"ג שי' הציע שיכנסו לכל-הפחות בשביל לחזור ("איבער-רעדן") כללות הענינים – אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שבשביל זה מזכיר-מציין במאמרים מראה-מקומות, כדי שהשומעים יוכלו לעיין בעצמם.