הקרב על הנילוס: למה משה ופרעה נאבקים ליד המים?

למה נילוס?

אם משום מה תחליטו שיעד הטיול הבא שלכם הוא מצרים, לא תוכלו לפספס את הנילוס. נהר הנילוס הוא הנהר הארוך בעולם, הוא זורם לאורך יותר מששת אלפים קילומטר ביבשת אפריקה, מאוגנדה דרך קניה ואתיופיה ועד סודן ומצרים.

הנילוס הוא עורק החיים של מצרים. למעשה, המדינה נבנתה על גדות הנהר. עד היום מרבית האוכלוסייה שלה שוכנת על גדות המים. מצרים היא מדינה מדברית, לא יורדים בה גשמים והכלכלה המצרית מתקיימת בזכות ההצפה של מי הנילוס שעולים ומשקים את האדמות.

הנילוס חוצה גם את הפרשיות שמספרות את סיפור עם ישראל במצרים.

זה מתחיל בגזירת 'הפתרון הסופי': פרעה מבוהל מההתעצמות של עם ישראל, חושש "פן תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו" וגוזר כליה על אבותינו. משום מה, פרעה בוחר בסוג המתה מקורי ואכזרי במיוחד: "כל הבן הילוד, היאורה תשליכוהו".

מעניין להבחין בכך שפרעה הוא הצורר היחיד בהיסטוריה שבוחר דווקא בנשק ההמתה הזה. כבר עברנו את כל סוגי ההשמדות, השם ירחם. הנאצים המיתו את אבותינו בחנק, הספרדים העלו את האנוסים על המוקד, והבבלים צרו על ירושלים והרעיבו את תושביה למוות. אולם פרעה בוחר להמית את עם ישראל דווקא באמצעות עורק החיים של מצרים.

מנגד, מתרחש דבר מדהים מהעבר ההפוך: יוכבד, אמו של משה רבינו, עושה הכול כדי להציל את חייו של התינוק. במשך שלושה חודשים היא הטמינה אותו בבית, ועכשיו המצרים פתחו במרדף במטרה ללכוד את הילד ולהשליך אותו למי היאור. באופן מפתיע, יוכבד מחליטה להחביא את הילד דווקא שם, בתוך גיא הצלמוות. היא מכניסה את התינוק לתיבת גומא ומניחה אותה לשוט דווקא בשפת היאור.

גם הפרשה הבאה, וארא, מתנהלת כולה על שפת היאור: פרעה סוגר את דלת הארמון בפני משה ומסרב לפגוש אותו, והקדוש ברוך הוא מגלה למשה איפה ניתן לשוחח עם פרעה בשקט וביחידות: "לך אל פרעה בבוקר, הנה יוצא המימה, וניצבת לקראתו על שפת היאור". ומהעבר הנגדי, המכות הראשונות שמפיל את משה על מצרים מכוונות ישירות כנגד היאור. מי הנהר המתוקים הופכים לדם והם מעלים מתוכם צפרדעים טורדניות על אדמת מצרים.

כך שהכול קורה הפוך על הפוך: פרעה שואב ביטחון ממי היאור, הוא מתפנק ברחצת בוקר במים המתוקים, בהם עצמם הוא מתכוון להטביע למוות את הילדים היהודים. ואילו הקדוש ברוך הוא משתמש במי היאור דווקא כדי להציל את עם ישראל: יוכבד מטמינה את משה ביאור, ומשה עצמו מתחיל את הפורענות של מצרים מתוך מי היאור.

מהו, אם כן, התפקיד הייחודי של הנילוס בעימות בין מצרים וישראל1?

גשם או נילוס

תורת החסידות עוסקת בהרחבה בסמליות העמוקה הטמונה במאבק על המים, וברוח זו מבאר הרבי מליובאוויטש2) את הסיפור כולו.

ארץ ישראל היא מקום שבו קל להאמין בהשגחה עליונה. לא רק בגלל הניסים שלא נגמרים – כמו שהתבטא פעם דוד בן גוריון: "בארץ, מי שלא מאמין בניסים הוא לא ריאלי"... הרבה יותר פשוט: הכלכלה בארץ תלויה ברחמי שמים.

כל שנת בצורת שאנחנו חווים ממחישה זאת היטב. החקלאי בארץ ישראל יכול לעשות את כל ההכנות הדרושות, לחרוש ולזרוע ולדשן את האדמה, אבל אז הוא מוכרח להרים את העיניים לשמים ולבקש גשם. הוא יודע שהפרנסה לא תלויה בו, אלא רק באלוקים3.

מצרים היא המקום ההפוך בדיוק. המים במצרים דפקו כמו שעון, כביכול בלי שום קשר לאלוקים. בכל שנה בין יולי לספטמבר, מי הנילוס גואים ומציפים את האדמות בגשם, ואחר כך האדמה רוויה ופורייה והיבול צומח בשפע. לא צריכים את אלוקים, לא צריכים להתפלל לאף אחד ולבקש מאף אחד. הטבע עושה את עבודתו היטב.

בעוד שמקור הביטחון הישראלי הוא הקדוש ברוך הוא, מקור הביטחון המצרי הוא הטבע. המצרים התרגלו לחשוב שהעולם מתנהל מעצמו.

אחד הצדיקים ראה פעם יהודי מסיים את התפילה במהירות ורץ מבית הכנסת.

הרב התעניין לאן הוא ממהר, והיהודי השיב שהוא רץ לעבודה.

אמר לו הרב: "מי אמר שהפרנסה שלך נמצאת שם? אולי היא נמצאת מאחוריך, בבית הכנסת?"...

בין משה לפרעה

לכן משה רבינו מתייצב בביטחון ובגאווה בפני פרעה ותובע לשחרר את ישראל. משה הוא יהודי שבא במקור מהארץ והתרגל כל חייו להישען על אבינו שבשמים. לכן אצלו אין שאלות ואין ספקות, זה הכי טבעי עבורו לדבר בשם הישות העליונה של אלוקים שיושב בשמים.

אך פרעה מביט בו בזלזול ואומר: "לא ידעתי את השם". ובפשטות: מאיפה המצאת את ה'שטות' הזאת שיש משהו או מישהו בשמים? אני יודע שהכול מתחיל ונגמר בי ובמצליחנות שלי. בשם מי בדיוק באת הנה לדבר אתי?!

תכנית ההטבעה ביאור

פרעה היא 'איש היאור' – הוא לא מתחיל את הבוקר לפני אמבטיה נעימה ביאור, כי זה מקור החיים שלו. השקפת העולם שלו גורסת שאף פעם לא צריך להסתכל למעלה, אלא רק לדאוג לעצמך. אם תעבוד קשה ותנצל הזדמנויות, יהיה לך הכול.

וזאת עומק תכנית ההטבעה הזדונית שהגה פרעה. פרעה אינו מתכוון רק לגזירת השמדה פיזית, רחמנא לצלן, אלא למשהו לא פחות חמור מכך: להשמדה רוחנית. פרעה רוצה להעביר את ילדי ישראל סדרת חינוך מחדש. לעקור מליבם את האמונה הישראלית שהפרנסה באה מהשמיים, ולהחדיר בהם גישה הפוכה שהכול תלוי בכישורים שלך. ככל שתהיה מוכשר, ידען וחרוץ יותר – כך תצליח יותר.

מהעבר השני, יוכבד מצילה את משה דווקא במי היאור, ומשה קם ומלקה את מצרים דווקא בנקודה החזקה שלהם. בכך משה מנפץ את קו הביטחון של המצרים. הוא מראה להם שכל המערכת הטבעית המסודרת היא בסך הכול צינור להולכה של השפע האלוקי, וכאשר הקדוש ברוך הוא רוצה, הכול יתהפך מהקצה אל הקצה: היאור יהפוך להיות דווקא מקור ההצלה של הגואל היהודי, ואילו עבור מצרים הוא יהפוך להיות מקור של הרס וסבל.

הצדיק רבי מאיר אבוחצירא, ה"בבא מאיר", היה בנו הבכור של ה"בבא סאלי". הוא שימש שנים ארוכות כראש ישיבת "תומכי תמימים" חב"ד בעיר מידלת במרוקו, ובסוף חייו עלה לארץ וגר באשדוד.

בהיותו עוד במרוקו, נכנס אליו יהודי וסיפר שהוא רוצה לעלות לארץ, אך הוא חושש מעתידו כאן. הוא אינו יודע קרוא וכתוב ודואג שלא יוכל להשיג משרה ופרנסה.

רבי מאיר הרגיע אותו ואמר שייסע לארץ בלי לחשוש. חז"ל אמרו שהקדוש ברוך הוא מפרנס "מביצי כינים ועד קרני ראמים" – וכי הם יודעים קרוא וכתוב?! השם דואג לכולם, הוא ידאג גם לך!

רבי מאיר ראה שהיהודי מתקשה להתעודד, והוסיף: "דע לך. העובדה שאתה לא יודע קרוא וכתוב לא תפריע לך. להיפך, היא דווקא תסייע לך למצוא פרנסה בארץ ישראל".

אחרי מילים כאלו, היהודי צרר את מטלטליו ועלה לארץ בשמחה.

הוא קיבל דירה בשיכון עולים והלך ללשכת התעסוקה לבקש עבודה. הוא הציג את עצמו כמי שעלה עכשיו ארצה ואז ברח לו מהפה: "אבל אני לא יודע קרוא וכתוב".

אחרי רגע הוא תפס מה אמר והחל להלקות את עצמו. "איזה טיפש הייתי! מי מגלה חולשות כאלו בראיון עבודה?". אבל הוא חיזק את עצמו באמונת צדיקים ושב הביתה.

אחרי כמה שעות מתקשרים אליו ומזמינים אותו להתייצב למחרת בבוקר במשרד הביטחון בתל אביב.

בשבע וחצי בבוקר הוא התייצב ב"קריה" ולא ידע מה לחשוב. הוא היה ראשון בתור, אך איש לא קרא לו. אנשים נכנסו ויצאו ואיש לא התעניין בו. הוא כבר השתכנע שמישהו חמד לו לצון, אבל לקראת צהריים קרא לו הפקיד, ראיין אותו שעה ארוכה ואז הודיע לו כי התקבל לעבודה חשובה במיוחד.

"באחד ממפעלי הייצור של מערכות הנשק המתקדמות במדינה הצעירה שלנו, מצטברת ניירת רבה ואנו זקוקים לגרוס הכול. אך זאת יכול לעשות רק עובד נאמן שלא יתפתה לקרוא את הניירת. בכל השעות שהמתנת מחוץ למשרד, עקבנו אחריך לראות אם אינך יודע לקרוא. בשולחן על ידך היו מגזינים יוקרתיים וציפינו לראות אם תיטול אותם לידך. למעשה, ברגע של שעמום נטלת לידך את אחד העיתונים, אבל החזקת אותו הפוך"...

אותו יהודי עבד שנים רבות במשרד הביטחון, וגם כשהגיע לגיל פנסיה המשיכו להחזיק אותו, משום שלא מצאו אדם מוכשר כמותו, שאינו יודע לקרוא.

ארץ ישראל בכל מקום

יהודי חסיד שהתגורר בחוץ לארץ בא לבקש מהאדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש ברכה לעלות ארצה.

הרבי היה סבור מסיבות שונות כי טוב שהחסיד יישאר במקום מושבו, ואמר לו: "תעשה כאן ארץ ישראל. כל עוד אינך יכול לעלות לארץ הקודש, תביא את ארץ הקודש לכאן".

אפשר לגור בארץ ישראל ולהישאר בגלות, ואפשר לגור בחוץ לארץ ובמובן מסוים להיות בארץ ישראל. ההבדל בין הארץ לחוץ לארץ הוא לא רק גיאוגרפי, אלא בעיקר תודעתי. "ארץ ישראל" היא מקום בו הקדושה האלוקית ניכרת, ואילו "חוץ לארץ" הוא מקום בו השפע האלוקי עובר דרך הידיים של פוטין וטראמפ.

העבודה הנדרשת מיהודי היא להיות תמיד בארץ ישראל. להקיף את עצמו באווירה כזו בה הוא בוטח בסייעתא דשמיא והופך את מקומו לסביבה קדושה יותר. ובפשטות: הוא מתפלל ברצינות, לומד תורה ומזכך את סביבתו – וכך מכין את העולם כולו לאותו ייעוד מופלא של "עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות", בקרוב ממש.