סימן תו מִי שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם שֶׁלֹּא לָדַעַת וּבוֹ ג' סְעִיפִים:

א מִי שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם, שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא ד' אַמּוֹת, וְהֻצְרַךְ לִנְקָבָיו – יָכוֹל לָצֵאת מֵהֶן עַד שֶׁיִּמְצָא מָקוֹם צָנוּעַ לִפָּנוֹת, שֶׁגָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת.א, וְעֵצָה טוֹבָה לוֹ שֶׁיִּתְקָרֵב לְצַד תְּחוּמוֹ שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ, שֶׁאִם לֹא יִמְצָא מָקוֹם צָנוּעַ עַד תְּחוּמוֹ – יָכוֹל לִכְנוֹס, וּלְאַחַר שֶׁנִּכְנַס הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ לֹא יָצָא, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס בִּרְשׁוּת.ב, אֲבָל אִם מָצָא מָקוֹם צָנוּעַ קֹדֶם – לֹא יִכְנוֹס, אֶלָּא יִפָּנֶה שָׁם וְיִתְרַחֵק מִמָּקוֹם שֶׁנִּפְנֶה עַד שֶׁיִּכְלֶה הָרֵיחַ, וְשָׁם יֵשׁ לוֹ ד' אַמּוֹת. וְאִם נִתְרַחֵק מֵהָרֵיחַ וְנִכְנַס בִּתְחוּמוֹ – כְּאִלּוּ לֹא יָצָא, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס בִּרְשׁוּת חֲכָמִים, שֶׁחָסוּ עַל כְּבוֹדוֹ וְלֹא הִצְרִיכוּהוּ לַעֲמוֹד בְּמָקוֹם מְטֻנָּף אוֹ רֵיחַ רָע.ג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיָּצָא שֶׁלֹּא לָדַעַת.ד, אֲבָל אִם יָצָא לָדַעַת, אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנַס בִּרְשׁוּת לְתוֹךְ תְּחוּם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ – אֵין לוֹ שָׁם אֶלָּא ד' אַמּוֹת,ה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס לָעִיר שֶׁשָּׁבַת בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ת"ה:ו

ב זֶה שֶׁאָמַרְנוּ בְּהֻצְרַךְ לִנְקָבָיו – יֵשׁ אוֹמְרִיםז אֲפִלּוּ לִקְטַנִּים, וְיֵשׁ אוֹמְרִיםח שֶׁלֹּא הֵקֵלּוּ מִשּׁוּם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת לָצֵאת חוּץ לְד' אַמּוֹת אֶלָּא בִּגְדוֹלִים, אֲבָל בִּקְטַנִּים אֵין כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת כָּל כָּךְ, שֶׁהֲרֵי מַשְׁתִּינִים מַיִם בִּפְנֵי רַבִּים,ט, וְגַם אֵין לָחוּשׁ שֶׁיַּעֲמוֹד בְּמָקוֹם מְטֻנָּף, מִפְּנֵי שֶׁבְּמֵי רַגְלַיִם אֵין כָּל כָּךְ טִנּוּף, שֶׁנִּבְלָעִים בִּמְקוֹמָם.י, (וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵיהֶםיא) דְּבַתְרָאִי נִינְהוּ:

ג לֹא בְּהֻצְרַךְ לִנְקָבָיו בִּלְבָד הֵקֵלּוּ כֵּן, אֶלָּא אֲפִלּוּ אִם גְּשָׁמִים יוֹרְדִים עָלָיו אוֹ שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת עָלָיו וּמְצַעַרְתּוֹ,יב כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ת"ד:יג