שולחן ערוך: סימן תא

סימן תא מִי שֶׁיָּשֵׁן בַּדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ קוֹנֶה אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ וּבוֹ ב' סְעִיפִים:

א כָּל אָדָם קוֹנֶה שְׁבִיתָה בְּמָקוֹם שֶׁקִּדֵּשׁ עָלָיו הַיּוֹם, וְיֵשׁ לוֹ מִשָּׁם אַלְפַּיִם לְכָל רוּחַ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר1 "שְׁבִיתָתִי בִּמְקוֹמִי",א שֶׁכֵּיוָן שֶׁאִם הָיָה רוֹצֶה הָיָה אוֹמֵר – הֲרֵי זֶה כְּמוֹ שֶׁאָמַר.ב^,2 וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁיָּשֵׁן בַּדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ – קָנָה שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמוֹ אִם הוּא חוּץ לִתְחוּם הָעִיר,ג^,3 וְיֵשׁ לוֹ מִשָּׁם אַלְפַּיִם לְכָל רוּחַד^,4 אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לִקְנוֹת שְׁבִיתָה כְּלָל, שֶׁהוֹאִיל וְאִם הָיָה נֵעוֹר הָיָה קוֹנֶה – קוֹנֶה גַם כֵּן כְּשֶׁהוּא יָשֵׁן.ה^,5 וְכָל חֲפָצָיו כָּמֹהוּ.ו^,6

אֲבָל חֶפְצֵי הֶפְקֵר, שֶׁאֵין לָהֶם בְּעָלִים שֶׁיּוּכְלוּ לְהַקְנוֹת לָהֶם שְׁבִיתָה – לֹא קָנוּ שְׁבִיתָה מֵאֲלֵיהֶם,ז^,7 אֶלָּא הֲרֵי הֵם כְּרַגְלֵי הַזּוֹכֶה בָּהֶם תְּחִלָּה,ח^,8 שֶׁיָּכוֹל לְהוֹלִיכָם לְמָקוֹם שֶׁיֵּלֵךְ הוּא, וַאֲפִלּוּ חוּץ לִתְחוּם הָעִיר אִם עֵרֵב לְשָׁם.9

אֲבָל חֶפְצֵי הַנָּכְרִי קוֹנִים שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמָן, אַף עַל פִּי שֶׁבַּעֲלֵיהֶם לָאו בְּנֵי שְׁבִיתָה הֵם,10 שֶׁגָּזְרוּ עַל חֶפְצֵי הַנָּכְרִי גְּזֵרָה מִשּׁוּם חֶפְצֵי יִשְׂרָאֵל,ט^,11 וְאִם הוֹצִיאָם הַנָּכְרִי חוּץ לַתְּחוּם12 – אֵין לָהֶם אֶלָּא ד' אַמּוֹת.13 אֶלָּא שֶׁאִם הֱבִיאָם לָעִירי – דִּינָם כְּמוֹ שֶׁהוֹצִיאוּהוּ נָכְרִים חוּץ לַתְּחוּם11 וּנְתָנוּהוּ בָּעִיר, שֶׁכָּל הָעִיר נֶחְשֶׁבֶת לוֹ כְּד' אַמּוֹת,יא הוֹאִיל וְיָצָא בְּאֹנֶס, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ת"ה.יב^,14

וְהוּא שֶׁתְּהֵא הָעִיר מֻקֶּפֶת מְחִצּוֹתיג לְדִירָה,יד שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מֻקָּף לְדִירָה אֵינוֹ נֶחְשָׁב כְּד' אַמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שצ"ו.טו

(וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְשָׁבַת בְּעִיר, שֶׁכֻּלָּהּ נֶחְשֶׁבֶת לוֹ כְּד' אַמּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מֻקֶּפֶת מְחִצּוֹת כְּלָל,טז לְפִי שֶׁאֵין מַתְחִילִין לִמְדּוֹד לוֹ אַלְפַּיִם אֶלָּא מִבַּיִת הַחִיצוֹן, הוֹאִיל וְכָל בָּתֵּי הָעִיר מֻבְלָעִים זֶה בְּתוֹךְ ע' וְשִׁירַיִם שֶׁל זֶה.15 אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אֵין כָּל הָעִיר נֶחְשֶׁבֶת לוֹ כְּד' אַמּוֹת מַמָּשׁ, אֶלָּא בֵּיתוֹ שֶׁקָּנָה בּוֹ שְׁבִיתָה בִּלְבָד, וּשְׁאָר הַבָּתִּים הֵם מֻבְלָעִים זֶה בְּתוֹךְ ע' אַמָּה וְשִׁירַיִם שֶׁל זֶה, וְאֵין מַתְחִילִין הַמְּדִידָה מֵהֶם. אֲבָל לְיוֹצֵא חוּץ לַתְּחוּם אֵין כָּל הָעִיר נֶחְשֶׁבֶת כְּד' אַמּוֹת עַד שֶׁתְּהֵא מֻקֶּפֶת מְחִצּוֹת לְדִירָה).

וּסְתָם עֲיָרוֹת מֻקָּפוֹת לְדִירָה, שֶׁבּוֹנִים בָּתִּים תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מַקִּיפִים אוֹתָם.16 אֲבָל סְתָם מִבְצָרִים17 אֵינָן מֻקָּפִים לְדִירָה:יז

ב וְלָכֵן יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁיִּשְׂרָאֵל שֶׁהִשְׁאִיל כֵּלָיו לְנָכְרִי וְהֶחֱזִירָם לוֹ בְּשַׁבָּת, שֶׁלֹּא לְטַלְטְלָם בָּעִיר חוּץ לד' אַמּוֹת מֵהַמָּקוֹם שֶׁהִנִּיחָם שָׁם הַנָּכְרִייח אִם אֵין הָעִיר מֻקֶּפֶת מְחִצּוֹת,יט כְּגוֹן אִם טִלְטְלָם אֶחָד ב' אַמּוֹת – לֹא יְטַלְטְלֵם הַשֵּׁנִי יוֹתֵר מִב' אַמּוֹת.כ^,18

אֲבָל אִם הִנִּיחָם בְּחָצֵר מֻתָּר לְטַלְטְלָם בְּכֻלָּהּ, שֶׁכֻּלָּה כְּד' אַמּוֹת.כא וְכֵן מְבוֹאוֹת שֶׁלָּנוּ הַמְּתֻקָּנִים בְּצוּרַת פֶּתַח נִקְרָאִים מֻקָּפִים לְדִירָה,כב שֶׁהֲרֵי בּוֹנִים בָּתִּים תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ עוֹשִׂים צוּרַת פֶּתַחכג (וְהוּא הַדִּין אִם מְתֻקָּנִים בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה,כד שֶׁהֵם כְּד' אַמּוֹת לְעִנְיַן יוֹצֵא חוּץ לַתְּחוּם כְּמוֹ שֶׁהֵם כְּד' אַמּוֹת לְעִנְיַן טִלְטוּל, שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּםכה):19