מתוך רב המכר "14 כוסות תה בשבוע" - התמודדות מוצלחת עם אתגרי היומיום ברוח חכמת החיים של חב"ד


הקורס הפופולרי בקרב תלמידי השנה הראשונה באוניברסיטת הרווארד היה, במשך שנים רבות, "מבוא לכלכלה". יש היגיון רב בנתון הזה: הסטודנטים ציפו שהקורס יקדם אותם לקראת הצלחה כלכלית. אולם בשנת 2006 החל להימסר קורס בנושא "פסיכולוגיה חיובית", מאת דוקטור ישראלי לפסיכולוגיה בשם טל בן-שחר – ותוך זמן קצר הפך הקורס לפופולרי ביותר שנלמד אי פעם באוניברסיטה היוקרתית. החוג היה כה מבוקש, עד שמספר הורים וסבים לסטודנטים מן המניין הצטרפו לשיעורים כשומעים חופשיים.

כולם מחפשים שלוות נפש, זאת אחת הסחורות המבוקשות בעולם. על פי מגילת העצמאות האמריקאית, שלוש הזכויות האנושיות הבסיסיות ביותר הן "חיים, חירות והחתירה לאושר". ובין שלושתן, יש הטוענים כי השאיפה לאושר היא מטרת העל. כל המרדף היומיומי אחרי ביטחון, כסף וסביבה רגועה, הוא למעשה ניסיון להשיג בסוף הדרך רוגע ושלווה, אושר.

כולם רוצים אושר, כולם רצים לאושר – אבל איך משיגים את המשאלה הנכספת הזו?

אלוקים לא רוצה אותנו רגועים

נפתח בתיאום ציפיות, ונשאל: מהו אושר? מה אנו מבקשים להשיג כשאנחנו חולמים על הכיף הזה?

תשובה פופולרית אחת מדברת על חיים קלים של נחת ושביעות רצון, ללא דאגות, ללא לחצים וללא מחויבויות. סוג של רוגע על שפת הים של אוטופיה, שיוט על ענן, כששום דבר לא מטריד אותנו, אף בעיה לא מעלה לנו את לחץ הדם ומפלס החרדה, וכלום לא לוחץ במעמקי התודעה.

התיאור נשמע פנטסטי, אך צר לנו לקלקל את החגיגה: מצב כזה אינו מציאותי. חיים ללא דאגות וללא לחצים פשוט אינם אפשריים בעולם שלנו. תכנית הבריאה אינה תומכת באפשרות כזו. האידיליה הזו אף פעם לא תתגשם, לא משום שאיננו ראויים לה או מספיק טובים עבורה, אלא מפני שהעולם שאלוקים ברא הוא פשוט לא כזה; אלוקים לא ברא עולם אוטופי, שמאפשר חיים נטולי דאגות, שקטים ורגועים. סערות החיים שלנו הן לא טעות בניווט; הן חלק מתוכנן ובלתי נפרד מהחיים בעולם הזה.

חייו של יעקב אבינו היו רצף של טרגדיות. הוא אף פעם לא ידע שקט, רק צרות ותלאות, מתוך המשפחה ומבחוץ. בסוף חייו, כשהוא כבר זקן ושבע ימים, יעקב השתוקק לחיות את החיים בלי פרשיות חדשות, בלי דרמות. אבל אלוקים דחה את הבקשה; דווקא בפרק הזה עברה עליו אחת הפרשיות הכואבות ביותר. כפי שמספרים חז"ל (בראשית רבה, פד, ג): "ביקש יעקב לשבת בשלווה, מיד קפץ עליו רוגזו של מכירת יוסף לעבד במצרים. אמר הקדוש ברוך הוא: לא די לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, שהם מבקשים לישב בשלווה גם בעולם הזה?!". צדיקים מקבלים הרבה מתנות מהשמיים, אבל שלווה אינה אחת מהן. בדיוק הפוך: רק טלטלות וסערות.

מדוע זה כך? למה מציאות החיים חייבת להיות מורכבת? נחת וסיפוק הם מעצור בפני ההתקדמות. לא נעים להודות בכך, אך דווקא חוסר הסיפוק והשאיפה להשיג יותר – גורמים לנו לפרוץ קדימה ולעשות יותר ממה שעשינו אתמול. לפי התפיסה היהודית, כל יום של חיים אמור להביא אתו עשייה חדשה, ולכן האלוקים אינו מאפשר קיום רגוע בו נוכל לנוח על זרי הדפנה. כאב לא מופיע סתם כך; הוא סימן שמשהו בחיינו צריך להשתנות. אלוקים אומר לנו: די לשבת רגל על רגל; צריך לקום ולעשות.

זאת לא מסקנה מנחמת או מרגיעה, אך היא יוצרת תיאום ציפיות חיוני לפני שפותחים בכלל את הדיון על אושר.

אושר שווה ערך

מהו כן אושר? מהי השאיפה המקסימלית לחוויית הטוב?

אושר הוא תחושה של ערך, הוא ביטוי לכך שהחיים ראויים ובעלי משמעות, שמוצדק לחיות אותם. אדם מאושר הוא זה שמצליח לבטא את עצמו ויודע בביטחון כי העשייה שלו מביאה תועלת. אנשים מתחילים להרגיש טוב עם עצמם ברגע שהם מזהים מטרה חשובה לחייהם, מטרה עבורה כדאי להיאבק ולשרוד גם חוויות מורכבות. הסיפוק מהתפקיד ומהמידה שבה אנו מצליחים לממש את המטרה – הוא זה שנותן את הכוח לעבור כל מסלול מכשולים.

הביטוי הכי ממשי של אושר הוא מצב של 'זרימה' חזקה, כשאנו כל כך שקועים בפעילות, עד שאנחנו שוכחים לגמרי את עצמנו. אדם מאושר מונע מדחף כה עמוק ליצור, עד שהוא לא שם לב למחוגי הזמן שרצים ואפילו לא לאישיות שלו עצמו.

הקצה השני על משרעת המטוטלת של האושר הוא הרגשה של חוסר הגשמה, העדר מימוש עצמי, כשאדם חש שהוא לא מביא לידי ביטוי את הייחודיות שבו. התחושה הקשה הזו מובילה לכך שהוא מרגיש מיותר, חסר חשיבות. הוא כבוי, נעדר אנרגיה והוא לא מעריך את מה שהוא עצמו עושה. במקום להוביל, הוא מובל, נגרר ונסחב אחרי החיים.

אושר לא בא לבד

הבשורה הטובה היא כי האושר איננו שייך לעשירים או למוצלחים, והזכויות עליו אינן רשומות על שם אף אחד. האושר הוא נרכש; אין מי שלא יכול להשיג אושר, כי החיים הטובים תלויים בבחירה של האדם. במקום להאשים את המכשולים שניצבים בדרכנו, את הסביבה שלא מבינה אותנו, ולהניח שאילו רק היינו מתגוררים במקום אחר הכול היה קל יותר – מוטב לזכור כי האחריות לאושר נמצאת בידיים שלנו. במקום לחפש את האדם הנכון – מוטב להיות בעצמנו האדם הנכון. עלינו לרכוש את הידע ואת ההכוונה שיובילו אותנו לפסגות של אושר, לתחושה שהחיים ראויים את המאמץ שכרוך בהם.

אך, כמובן, הדרך לכל הישג גדול מתחילה תמיד בצעד ראשון: מחויבות והתמסרות. עלינו ליצור מחויבות כלפי השגת חיים בעלי משמעות, ולהיות מוכנים לפעול למענם. בעוד שכאב בא מעצמו, אושר לא קורה לבד. עלינו לקום מהכורסה, להפשיל שרוולים ולהפוך את החיים לכאלו הראויים לחיות אותם.

תכל'ס: האמינו באמת ובתמים כי האושר אינו מולד, הוא נרכש. קבלו על עצמכם מחויבות לחיות חיים בעלי משמעות ובעלי תועלת.

השראה: סטודנטים צעירים נפגשו עם הרבי מליובאוויטש. הם ביקשו להציג בפניו שאלות פילוסופיות ולשמוע את משנתו על בעיות החיים.

לפני יציאתם מן החדר, ביקש סטודנט צעיר לשאול שאלה מסוג אחר לגמרי. "אתה משתמש לפעמים במחק?", שאל הבחור. "החסידים מייחסים לך גדלות רוחנית ואומרים כי לעולם אינך טועה. אתה באמת אף פעם לא טועה? אף פעם לא כתבת משהו שנאלצת למחוק?".

"אני בהחלט משתמש במחק", השיב הרבי. "בכל יום שעובר אני מביט אחורה וחושב כי לפי ההתקדמות שלי היום, המעשים שעשיתי אתמול לא היו מספיק מושלמים. אני מעביר מחק על האתמול ועושה את היום הבא למוצלח הרבה יותר מזה שהיה לפניו".

מקורות עיקריים: תניא, לג. ליקוטי שיחות, ל, 178. מורה לדור נבוך, א, 21.