מתוך רב המכר "14 כוסות תה בשבוע" - התמודדות מוצלחת עם אתגרי היומיום ברוח חכמת החיים של חב"ד


ברחוב המרכזי בעירנו שוכנים, באותו מדרחוב, שני דוכני פלאפל: "הפלאפל של שלמה" ו"חומוס צ'יפס סלט". ובעוד שדוכן הפלאפל של שלמה מלא אנשים, והתור לעמדת הקפצת הכדורים ארוך כאילו מדובר מינימום בחלוקת לחם בתקופת הצנע והקיצוב, לדוכן השכן נכנס סועד אחד בשעה. מה לא ניסו לעשות שם? הורידו מחירים, חילקו פלַיירים בתיבות הדואר, עברו לשמן קנולה, הביאו יועץ ארגוני וגם מאמן עסקי. אבל דבר לא עזר. אנשים לא נכנסים. ככה זה: לאדם אחד הכסף נדבק, ולשני הוא לא מתקרב.

וכך מיליארדים של אנשים מסתובבים בעולם ומנסים לפלס לעצמם את הדרך אל ההצלחה. כולם רוצים להצליח – לכבוש פסגות, ליזום, לקנות, למכור ולכבוש את המטרות שהציבו לעצמם. ובדרך, כולם משננים את אותם העקרונות, בגרסה זו או אחרת: לנצל את הכישרון שלך, לעבוד קשה ולהזיע, למַשְׁטֵר את עצמך במשמעת עצמית, לדחות סיפוקים, להתגבר על כישלונות ולהשקיע שעות ארוכות באימון מפרך.

הכול נכון וחשוב, אבל בדיוק כמו שיודעים הפלאפליסטים, יש דברים שגם דיפלומה מהטכניון לא מבטיחה בהם הצלחה.

מה עוד אפשר לעשות?

ברכה שווה כפליים

היהדות מדברת על כלי חשוב וחיוני בדרך להצלחה: "ברכה משמים", ובארמית מדוברת: "סייעתא דשמיא". כי כשיש ברכה – יש הכול.

המהר"ל מפראג מציין כי השורש העברי של המילה "ברכה" הוא "ב.ר.כ" – ומצביע על נקודה משותפת מעניינת בערך המספרי (גימטרייה) של כל אחת מהן: האות ב שווה 2, האות ר שווה 200, והאות כ שווה 20 עשרים – כולן כפולות של המספר הראשוני מאותו בסיס עשרוני.

יש כאן רמז מופלא לכלל חשוב בחיים: כשהברכה שורה, היא מכפילה את הערך של כל דבר. ברכה בכסף, למשל, גורמת שנדע לזהות עסקה נהדרת ולקנות במיליון שקל נכס ששווה פי שניים. אם בניהול הזמן שלנו תשרה ברכה, בתוך יום אחד נספיק מה שמצריך יומיים. אם תרצו, ברכה זה לא לוטו, זה דאבל לוטו... אבל כשהברכה חסרה או מסתלקת, חלילה, קורה בדיוק הפוך. ערך הכסף יורד ובקלות אנו עלולים ליפול קרבן לקנוניה אפלה ולהשקיע מיליון שקל בנכס ששווה בקושי חצי, או לבזבז יום שלם כדי לסדר עניין שהיה יכול להיגמר בכמה שעות.

ובכן, איך מביאים הביתה את הברכה? כיצד נגרום לאלוקים להיכנס כשותף בחיים שלנו ולהרעיף עלינו את הברכה משמים?

שותפות עם אלוקים

השאלה הבסיסית יותר היא שאלה 'עסקית', כמו כל שותף טוב שמדבר ביזנס: מה האלוקים רוצה? אם נדע למה הוא מצפה מאתנו, נוכל לגבש אסטרטגיה שתגרום לו להתעניין יותר בשותפות.

חז"ל מספרים לנו (מדרש תנחומא, פרשת נשא) כי האלוקים ברא את העולם ואותנו כי הוא "התאווה להיות לו יתברך דירה בעולם התחתון [הנמוך]". כלומר: אלוקים מצפה שבני האדם יתקנו ויעדנו את העולם הזה ויהפכו אותו למקום שהקדושה יכולה לחוש בו בנוח. הפרטים המדויקים של הפרויקט הגרנדיוזי הזה די פשוטים: אלו הן 613 מצוות התורה. הנה כמה על קצה המזלג: לא לשקר, לא לגנוב ולא לרמות; להיות ישר בעסקים ולהתייחס לעובדים כיאות; להניח תפילין, לשמור שבת ולנהל חיי משפחה טהורים.

ומעל הכול, יש סגולה אחת שהקדוש ברוך הוא עצמו מבטיח שהיא עובדת, שהיא המפתח לקבלת הברכה מן השמים: צדקה, צדקה ושוב צדקה. הנביא מלאכי מתחייב בשמו של הקדוש ברוך הוא (ג, י): " וּבְחָנוּנִי נא בזאת, אמר ה' – אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די". אלוקים כאילו אומר לנו: "בואו תנסו אותי. אני מוכן לעמוד למבחן. תעשו לי בדיקה ותראו שאעמוד בה. רק תתנו צדקה למי שזקוק לה, ואני מבטיח כי תראו ברכה בחיים בכלל ובעסקים בפרט".

הרעיון הוא פשוט: אלוקים עוזר לאלו שעוזרים לו לממש את המטרות שהוא הציב בבסיס הבריאה – ומתן צדקה הוא אחת המטרות החשובות ביותר. אין כמו נתינה לאחרים כדי להפוך את העולם הזה למקום שנעים לחיות בו, וחשוב הרבה יותר – ל"דירה" ומשכן לאלוקות. במקום לנצל את הכסף לטובת בניית האגו האישי ולטיפוח הנאות ומותרות, אנו מגלים רגישות למצוקתו של הזולת ונהנים לשמח אותו.

כמובן, לא קל להכניס את היד לכיס ולפזר את מה ששייך לנו ולילדינו. בעברית, למילה "דמים" יש משמעות כפולה: גם כסף וגם דם, משום שבכל מטבע שצברנו בארנק השקענו המון, ירקנו דם כדי להשיג אותו, גם יזע ודמעות. אבל החשיבה הנכונה היא: מתן צדקה איננו בא על חשבוננו, גם לא על חשבון דמי הכיס של ילדינו או החופשה המשפחתית המתוכננת בקפריסין. משום שהנתינה חוזרת אלינו בגדול, ופי כמה וכמה. מי שחולק את ההצלחה שלו עם אחרים, גורם לכך שהאלוקים רק יגדיל את ההצלחה שלו, כדי שבמעגל חוזר ואינסופי הוא יוכל להמשיך ולחלוק את הצלחתו עם אחרים, ולעשות זאת עוד יותר, הרבה יותר.

כשאנחנו משתפים, אנחנו שותפים. הענקה ונתינה לאחרים זו הדרך הכי טובה להכניס את אלוקים כשותף אסטרטגי פעיל בתוך חיינו ולקבל ברכה בעמלנו – ומי לא רוצה את השותף הכי טוב בעולם?

תכל'ס: קבלו על עצמכם לבצע לפחות מצווה אחת, שתיצור ממשק ביניכם ובין האלוקים. זה יכול להיות מתן צדקה באופן קבוע, השתתפות בשיעור תורה, הקפדה על תפילה, הנחת תפילין בבוקר, הדלקת נרות בערב שבת או כל מעשה טוב אחר.

השראה: קמעונאי שכונתי, תקראו לו חנווני, ניהל את חנות המכולת שלו, הרוויח יפה כדי לפרנס את משפחתו ולהניח לחם על השולחן, וכל הזמן הקפיד מאד להפריש עשירית מרווחיו לצדקה.

הסבלנות השתלמה, ובסוף גם האקזיט הגיע. מסוחר קטן הוא הפך לטייקון. הוא רכש חנויות שכנות, בלע את המתחרים, הפך לרשת ענקית, והתיאבון רק גדל: הוא השתלט על חברת תקשורת, רכש נכסי נדל"ן וחברות אחזקות, וגם קבוצת ספורט, שיהיה.

בשלב הזה, כשהוא אחד מעשירי הארץ, הפרשת המעשר לצדקה כבר לא הייתה כל כך קלה. הסכומים הלכו ותפחו, והוא התקשה להיפרד מהם. הוא שכר 'יועצי צדקה' והחל לבצע 'תכנוני מעשר' שונים כדי להוריד את הסכום ולהיפטר משומת הצדקה הגבוהה.

חלף עוד זמן, ובאופן מוזר הוא חש פתאום כי מגע הזהב שלו נעלם. אם קודם כל דבר שהוא נגע בו הפך זהב, כעת התרחש ההיפך הגמור. כישלון רדף כישלון, הוא נכנס לעסקאות גרועות, והאימפריה הכלכלית שלו נקלעה לסחרור. הוא הלך להתייעץ עם הרב שלו וביקש להבין את העניין.

"אסביר לך את הסוד של אלוקים לניהול העולם", הסביר הרב. "הקדוש ברוך הוא מחפש בנקאים. הוא דואג לכל הברואים בעולמו ומפרנס אותם, והוא מחפש אנשים שיוכלו להעביר בשמו את הכסף לעניים ולנזקקים – להם הוא נותן ברכה והצלחה בעסקים. אתה מצאת חן בעיניו. בתחילת הדרך העברת את המעשר מהרווחים שעשית לעניים, והוא החליט לבחור בך כבנקאי מהימן. הוא נתן לך עוד ועוד, כדי שתוכל אתה לתת עוד ועוד. אך בשלב מסוים התחלת למעול באמון שלו, אז גם הוא המשיך לחפש בנקאים טובים יותר"...

מקורות עיקריים: אגרות קודש, ז, קעג.