שלום,

אני יועצת ומוכרת מנשאים. בשבוע שעבר קנתה אצלי אמא דתייה מנשא, ואחרי כמה ימים החזירה עם סיפור מעניין: "הקשירה של המנשא אסורה בשבת".

אני מבקשת לדעת:

א. האם זה נכון?

ב. למה יהיה אסור לקשור בשבת את התינוק במנשא, זה גם נקרא "לעבוד בשבת", רציני?

מוכרת מבולבלת

תשובה

שלך למוכרת המבולבלת,

השאלה שלך מצוינת, התפיסה בציבור ביחס לאיסורי השבת איננה מדויקת – ומתוך כך היא יוצרת בלבול וחוסר הבנה. אבל ידע זה כוח, אנסה קצת להסביר את הרציונל של איסורי השבת, ובתוכו את איסור הקשירה (כן, יש כזה איסור). בסוף דבריי אתייחס גם למקרה הספציפי של מנשא תינוקות.

הסיבה שבשבת לא עושים מלאכה איננה (רק) כדי שנוכל לנוח להנאתינו בסלון. וכך כתוב בפירוש בעשרת הדיברות:

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה... כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.

אלוקים ברא את העולם בששה ימים וחדל מהעשייה הזו ביום השביעי, ואנחנו נדרשים לשחזר את הרעיון הזה באמצעות שביתה בכל יום שביעי מכל מלאכה – אבל שימי לב למשפט הבא – שמבטאת יצירה חדשה. כשם שה' חדל לברוא כך גם אנו חדלים מליצור. בצורה הזו אנחנו מחדירים בתודעתנו את הזיכרון התמידי שה' ברא את העולם ויש בעל הבית לבירה.

רוב העבודות האסורות בשבת, מהסיבה הזו, הן רק עבודות של יצירה חדשה. בתורה שבעל פה נמסרו לנו שלושים ותשעה סוגי עבודות (המוכרות גם בשם ל"ט מלאכות), שהמשותף לכולן שהם היו חלק ממלאכת בניית המשכן במדבר. הקשירה וההתרה הן שתי עבודות מתוך אותה רשימה.

נחשוב רגע על שני גופים שונים לחלוטין שבאמצעות קשירה מקצועית הופכים להיות אחד, האם אין זה סוג של "יצירה חדשה" (וכך גם להיפך, שני גופים הקשורים זה לזה בקשירה מקצועית, וכעת התרנו אותם והפרדנו בחזרה לשניים – זוהי גם מלאכה חדשה). ניקח למשל קשירה של רשת דיג, זוהי קשירה המחייבת מיומנות מקצועית, אי אפשר להתייחס אליה כאל "סתם קשר" – זהו חיבור בין שני דברים בצורה אמיתית. ואכן, זוהי מלאכת הקשירה האסורה מן התורה.

יחד עם זאת, יש הרבה קשרים שאינם נחשבים ל"קשר" כיון שה"קשר" לא רציני. כך למשל כאשר אנו קושרים שרוכים בקשר פרפר (לקשר הזה קוראים בהלכה בשם "קשר עניבה"). זהו קשר זמני, שתפקידו איננו לחבר שני דברים, אלא רק להחזיק את הנעל צמודה לרגל בצורה זמנית. ברגע אחד אפשר לפתוח את הקשר הזה והוא איננו דומה בשום צורה לקשר מקצועי, כמו לרשת הדיג שהוזכרה.

כעת שהסברנו את נושא האיסורים בשבת, וגם את נושא הקשרים בשבת, נעבור לאישה שרכשה אצלך מנשא, ותוך כדי נוכל גם ללמוד על רובד נוסף הקיים בהלכה – האיסורים שהוסיפו חז"ל.

האיסורים שהם הוסיפו מכונים בשם 'סייג' וגדר, כי הם עשו זאת לא כדי להקשות לנו על החיים חלילה, אלא כדי לשמור עלינו. תחשבי על אתר בניה: מציבים סביבה גדר עם שילוט באותיות גדולות כדי לוודא שאף אחד בטעות לא ייכנס ויסכן את חייו. גם חז"ל רצו שלא ניכשל חלילה באיסור התורה, ולפיכך הם הוסיפו איסורים בדברים שעלולים לגרום לנו לטעות ולהיכשל.

אז מה הקשר למנשא? מנשא דומה הרבה יותר לקשר בנעליים מאשר לקשר של רשת דייג. קודם כל הוא לא מקצועי. ובנוסף לכך, ברור שאת המנשא קושרים כדי להתיר זמן קצר לאחר מכן – לכן, באמת הקשר הזה איננו נחשב מן התורה למלאכה.

אבל יתכן שיש כאן איסור חזל"י.

חז"ל קבעו בכל סוגית הקשרים, שיש להימנע מקשירת קשר כפול (בשונה מקשר פרפר על גבי קשר רגיל, המותר) שכן יש בו דמיון לקשר מקצועי. הקשר של המנשא הוא קשר כפול, מה שעלול לעורר בעיה.

עם זאת, מכיוון שזה קשר של מנשא, ברור שזהו קשר זמני בלבד (עוד לא ראיתי הורה שלובש את המנשא לתקופת זמן ארוכה...). לפיכך, רוב פוסקי ההלכה מתירים לכתחילה לעשות קשר כזה, וגם אלו המחמירים יותר מקלים במקרה של צער וצורך רב. האישה שבחרה להחזיר את המנשא לחנות, הייתה ככל הנראה מחמירה מאוד שבחרה להימנע גם מקשר של מנשא.

אני מקווה שתשובתי הועילה להבין גם את מעשה הלקוחה אבל בעיקר את הזהירות הרבה שלנו בשמירת השבת שניתנה לעם ישראל.

אסיים בפתגם של הרבי מליובאוויטש:

"המתבונן בשכל הבריא בדברי ימי ישראל במשך גלותו הכי מגוון והכי רב, נוכח לדעת גודל שמירת השבת, כוונתי איך ששמירתו שמרה על קיום בני ישראל במובן הרוחני, ומקום לומר גם במובן הגשמי."

בהצלחה ושבת שלום

הרב שמואל רסקין

מקורות:

שולחן ערוך סימן שיז. שערי תשובה שם סעיף קטן א