על החטא ועל הטיפשות

המילה "חטא" מעוררת אסוציאציות שונות אצל אנשים שונים.

לטיפוסי האש וגופרית המילה הזו היא מזכירה תחושה של בושה ובשר חרוך בגיהנם. לנהנתנים זה נשמע משהו כיפי במיוחד. ישנם החושבים שזהו מושג נוצרי לחלוטין בעוד אחרים מייחסים אותו לעברים העתיקים. לפי חכמי התלמוד, חטא הוא בראש וראשונה פעולה של טפשות.

"אין אדם חוטא עד שנכנס בו רוח שטות".

לפני שהתחלתי במשרה שבה אני כיום, הייתי כותב הוראות הפעלה למכשירים ביתיים. אלה החוברות הקטנות המגיעות בקופסה יחד עם מקדחות, מיקרוגלים וכו'. היתה זו עבודה די משעממת, אבל הרווחתי טוב, וסגנון הכתיבה היה כזה שניתן היה לכתבו כששני ילדים ישובים לי על ברכיי. הכי טוב היה שלא הייתי צריך לחתום את שמי על מה שכתבתי.

מכל מקום, יום אחד מחלקת הצרכנות של אחת החברות שעבורם כתבתי כתבה לי מכתב, שבהיותו התגובה הראשונה שאי פעם קיבלתי מבין קוראי עבודתי, קראתי אותו בעניין.

"אדוני הנכבד", כך מתחיל המכתב, "יש בידי חוברת שכתבת שהגיעה בקופסה יחד עם מצלמת הוידאו שלי, שעבורה שילמתי ממיטב כספי. למצלמה יש הרבה כפתורים, מתגים ומנורות סימון – וכולם הם כפתורים שלי, מתגים שלי ומנורות סימון שלי. איך אתה מעיז לומר לי מה לעשות איתם! אני אלחץ על כל אחד מהכפתורים וארים כל אחד מהמתגים איך שנראה לי. לגבי מנורות הסימון, אני, ולא אתה, אחליט עבור עצמי מה הם מסמנים; למעשה, אם ארצה, אתעלם מהם לגמרי. בכבוד רב, לקוח טיפש ביותר".

הוא כמובן לא חתם כך, אך היה יכול בשקט לחתום כך. מיותר לומר שלא טרחתי להשיב.

חכמי התלמוד לא ראו הבדל רב בין הלקוח הטיפש שלי לבין החוטא הסטנדרטי. כפי שהם ראו זאת, כשאדם פועל בניגוד להוראות הבורא לגבי הדרך שבה צריך לחיות, יתכן שהוא עושה משהו רע, מושחת, אנוכי, הרסני, נהנתני, בז או פחדני – כל מקרה לגופו. אך קודם כל, הוא עושה מעשה אווילי מאוד.