שולחן ערוך: סימן מט

סימן מט שֶׁיָכוֹל לוֹמַר קְרִיאַת שְׁמַע בְּעַל פֶּה וּבוֹ סָעִיף אֶחָד:

א נָהֲגוּ לִקְרוֹת פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹתא וְכֵן שְׁאָר פְּסוּקִים, כְּגוֹן זְמִירוֹת וְשִׁירַת הַיָּםב וּקְרִיאַת שְׁמַעג וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, הַכֹּל בְּעַל פֶּה.ד וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ חז"ל:ה^,1 דְּבָרִים שֶׁבִּכְתַב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם בְּעַל פֶּה, מִכָּל מָקוֹם כָּל דָּבָר שֶׁהוּא שָּׁגוּר וְרָגִיל בְּפִי הַכֹּל כְּגוֹן אֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ – מֻתָּר.ו^,2 אֲבָל אִם לֹא שָּׁגוּר בְּפִי הַכֹּל אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁגוּר בְּפִיו – אָסוּר.ז וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁטַּעַם הַמִּנְהָג הוּא,ח שֶׁלֹּא אָסְרוּ לוֹמַר דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב בְּעַל פֶּה אֶלָּא שֶׁאוֹמֵר כְּדֵי לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָםט^,3 (אֲבָל כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ – מֻתָּר. וְיֵשׁ לִזָּהֵר כִּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.י אֲבָל הַמֵקִיל כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה – אֵין צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ).יא וְסוּמָא מֻתָּר לִקְרוֹת בְּעַל פֶּה לְדִבְרֵי הַכֹּל,יב מִשּׁוּם4 "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ":יג