שולחן ערוך: סימן יט

סימן יט זְמַן בִּרְכַּת צִיצִית, וּבוֹ ג סְעִפִים:

א אֵין חַיָּב לְהָטִיל צִיצִית אֶלָּא בְּטַלִּית שֶׁרוֹצֶה לְלָבְשָׁהּ,א שֶׁנֶּאֱמַר:ב^,1 "אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ", אֲבָל אִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְלָבְשָׁהּ – אֵינוֹ חַיָּב לְהָטִיל בָּהּ צִיצִית, וּלְפִיכָךְ הָעוֹשֶׂה צִיצִית בְּטַלִּית שֶׁרוֹצֶה לְלָבְשׁוֹג – לֹא יְבָרֵךְ כְּלוּם בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה,ד^,2 לְפִי שֶׁאֵין גְּמַר הַמִּצְוָה בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה אֶלָּא בִּלְבִישַׁת הַטַּלִּית.ה^,3

ב עָשָׂה טַלִּית לְצֹרֶךְ תַּכְרִיכִים,ו אַף־עַל־פִּי שֶׁלּוֹבְשָׁהּ לִפְעָמִים בְּחַיָּיוז – אֵין צָרִיךְ לְהָטִיל בָּהּ צִיצִית,4 כֵּיוָן שֶׁעִקָּרָהּ אֵינָהּ עֲשׂוּיָה אֶלָּא לְהִתְכַּסּוֹת בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁפָּטוּר מִן הַצִּיצִיתח – הֲוֵי לֵיהּ כִּכְסוּת הַמְיֻחֶדֶת לַלַּיְלָה שֶׁפָּטוּר מִלְהָטִיל בָּהּ צִיצִית אֲפִלּוּ אִם לוֹבְשָׁהּ בַּיּוֹם.5

וּלְדִבְרֵי הָאוֹמְרִיםט^,5 שֶׁכְּסוּת לַיְלָה חַיָּב לְהָטִיל בָּהּ צִיצִית אִם לוֹבְשָׁהּ בַּיּוֹם – הוּא הַדִּין כָּאן חַיָּב לְהָטִיל בָּהּ צִיצִית אִם מִתְלַבֵּשׁ בָּהּ בְּחַיָּיו.י

וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא נִתְבָּרֵר לָנוּ הֲלָכָה כְּדִבְרֵי מִי – לָכֵן יָטִיל בָּהּ צִיצִיתיא אֲבָל לֹא יְבָרֵךְ עָלֶיהָ.

ג מוֹכְרֵי כְּסוּת מֻתָּרִים לִלְבּשׁ טַלִּית שֶׁאֵינָהּ מְצֻיֶּצֶת,יב כֵּיוָן שֶׁאֵין כַּוָּנָתָם לַהֲנָאַת לְבִישָׁה אֶלָּא כְּדֵי לְהַרְאוֹת לְלוֹקְחִים מִדַּת הַטַּלִּית.

אֲבָל אָסוּר לִלְבּשׁ טַלִּית שֶׁאֵינָהּ מְצֻיֶּצֶת כְּדֵי לְהַעֲבִיר אֶת הַמֶּכֶס, שֶׁאֵין נוֹטְלִין מֶכֶס מִן הַמַּלְבּוּשִׁים, שֶׁהֲרֵי נֶהֱנָה הוּא בְּזֹאת הַלְּבִישָׁה, וּמִתְכַּוֵּן הוּא לְכָךְ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה אֵין נוֹטְלִים מִמֶּנּוּ מֶכֶס.