שולחן ערוך: סימן כב

א קָנָה טַלִּית שֶׁהִיא רְאוּיָה לִלְבּשׁ כְּמוֹ שֶׁהִיא1 בִּשְׁעַת הַקְּנִיָּהא – מְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בְּעֵת הַקְּנִיָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסִימָן רכג,ב^,2 (א) וּבִשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַצִּיצִית לֹא יְבָרֵךְ כְּלוּם.3 אֲבָל אִם קָנָה בֶּגֶד וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ מַלְבּוּשִׁיםג – אֵינוֹ מְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בִּשְׁעַת הַקְּנִיָּה, שֶׁהֲרֵי עֲדַיִן אֵין לוֹ שִׂמְחָה מֵהֶן, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ עֲדַיִן מַלְבּוּשִׁים. אֶלָּא לְאַחַר שֶׁעָשָׂה מֵהֶן מַלְבּוּשִׁים וּמֵטִיל בָּהֶן צִיצִית – יְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בְּעֵת הֲטָלַת הַצִּיצִית,ד בִּכְדֵי שֶׁתַּעֲלֶה הַבְּרָכָה גַּם עַל הֲטָלַת הַצִּיצִית.ה וְאִם לֹא בֵּרַךְ בִּשְׁעַת הֲטָלַת הַצִּיצִית,ו או שֶׁאֵין בְבֶגֶד אַרְבַּע כְּנָפוֹתז שֶׁאֵינוֹ מֵטִיל בּוֹ צִיצִית כְּלָל – יְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בְּעֵת לְבִישָׁה הָרִאשׁוֹנָה קֹדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ לְהִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית.ח^,4

וּבְבֶגֶד שֶׁאֵין5 בּוֹ אַרְבַּע כְּנָפוֹתט שֶׁאֵינוֹ מֵטִיל בּוֹ צִיצִית כְּלָל, אִם לֹא בֵּרַךְ בִּשְׁעַת קְנִיַּת הַבֶּגֶד – יְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בְּעֵת לְבִישָׁה רִאשׁוֹנָה.י^,6