השבת הסתיימה. כוכבים כסופים זהרו ברקיע. החסידים כבר שבו הביתה, והרבי שלהם – רבי לייב שרה'ס (שנקרא כך בשל מעשיה הטובים של אמו ובגלל הדרך המיוחדת בה הוא נולד – אבל זה כבר סיפור להזדמנות אחרת), אף הוא הלך לביתו כדי לערוך את ההבדלה עבור בני ביתו.

זמן קצר לאחר-מכן הוא שב לבית הכנסת, מוטרד. הוא הסתובב בבית הכנסת כשהוא אומר לעצמו "אוי, אוי" שוב ושוב. לפתע הוא נעצר וצמרמורת חלפה בגוו. "אני חייב לעשות משהו" אמר רבי לייב ויצא את בית הכנסת.

בחוץ הוא קרא לעגלון וביקש ממנו לרתום את הסוסים ולצאת לדרך. את המושכות לקח רבי לייב בעצמו, והעגלון ישב בעגלה, שוקע בתנומה עמוקה. כשהשמש זרחה והוא פקח את עיניו, הוא בקושי האמין למראה עיניו: הם חצו את הגבול והגיעו עמוק לתוך שטח הונגריה.

***

אייזיק הקטן היה רק בן עשר אך כבר הוטל עליו עול הפרנסה. אביו, יוסל'ה, נפטר במפתיע ואימו רייזל ביקשה ממנו לעזור בפרנסת הבית. בעוד היא מצאה עבודות קטנות פה ושם, הוא רעה את מספר האווזים שהיו למשפחתו.

בכל בוקר הוא היה קם מוקדם בבוקר וניגש לבית הכנסת להתפלל ולומר קדיש אחר אביו. לאחר-מכן הוא הוביל את האווזים אל השדות מחוץ לעיר. הוא אהב את השקט והשלווה משאון העיר; את האוויר הטהור והרגוע.

מחשבות רבות התרוצצו בראשו הקטן; חלקן שמחות, אחרות עצובות. כשהוא הרגיש שהן עומדות להתפרץ ממנו, הוא היה מוציא מן השק את חלילו האהוב ומנגן שירי רועים. אחד מהם היה אהוב עליו במיוחד: היה זה שיר רועים הונגרי עתיק.

יער יער, כמה גדול אתה!

שושנה שושנה, כמה רחוקה את!

לו רק היער היה קטן יותר

השושנה הייתה קרובה יותר

אם היית לוקח אותי אל היער

אז היינו שנינו יחד

כשהוא היה מנגן את תווי המנגינה, הוא היה עוצם את עיניו ומרשה למוזיקה לשאת אותו לעולם אחר.

***

אייזיק הקטן נבהל כשהוא ראה יהודי מזוקן מתקרב אליו. "מה אתה עושה כאן, ילדי?" שאל אותו האדם בעדינות. "אני עוזר לאמי ורועה את האווזים שלנו" השיב אייזיק. "ומה עם לימוד התורה? מדוע אינך הולך ל'חדר' כמו ילדים בגילך?"

אייזיק הביט הצידה. "לפני זמן לא רב באמת למדתי בחדר, ודווקא די הצטיינתי בלימודיי. אבל מאז שאבי נפטר אני צריך לעזור לאמי העניה לפרנס את משפחתנו."

רבי ליב שרה'ס ניגש לבקר את רייזל, האלמנה המסכנה. אחרי שהוא הציג את עצמו הוא ביקש ממנה רשות לקחת את אייזיק עמו. "דעי לך שיש לבנך נשמה מאוד מיוחדת" הוא אמר. "הוא יכול להתעלות מעלה מעלה, אבל עליו לקבל חינוך מתאים ולהתמסר ללימוד התורה ולעבודת הבורא." הוא הבטיח לה גם קיצבה חודשית שתסייע לה בפרנסת הבית, בהיעדרו של הבן.

לאחר שיחה ארוכה נענתה רייזל להצעה. רבי ליב לקח את אייזיק לניקלשבורג, לישיבה של הרבי המפורסם רבי שמלקה שלמד יחד עמו אצל המגיד ממעזריטש. "הבאתי עמי נשמה מיוחדת מהיכל הנגינה" הוא אמר לו, "אני מקווה שתוכל להגשים את מלוא הפוטנציאל שלה".

הילד נשאר בישיבה במשך שנים רבות והתעלה בתורה ובחסידות.

***

שנים לאחר-מכן, כשמאות חסידים נהרו לבית הכנסת של הרבי מקאליב, רבי יצחק אייזיק, הוא היה מספר להם על הדרך אותה הוא עשה מאז שרעה אווזים ועד היום הזה. הוא היה מספר להם על החליל, ועל השיר האהוב עליו: שיר השושנה והיער – אותו הוא הביא לקדושה.

"המילים של הניגון שונות" הוא אמר, והחסידים האזינו בריכוז רב: הם ידעו היטב את כשרונו המוזיקלי של האדמו"ר.

גלות, גלות, כמה גדולה את!

שכינה הקדושה, כמה רחוקה את!

לו הגלות הייתה קטנה יותר

השכינה הקדושה הייתה קרובה יותר

אם תוציא אותנו מהגלות

אז נהיה שנינו, יחדיו---

הניגון הזה מושר עד היום בקהילות חסידיות רבות.