הרב שלום דובער גורדון ז"ל יצא בשליחותו של האדמו"ר הריי"צ נ"ע (הרבי הקודם של חב"ד) לייסד מרכז יהודי חסידי בניוארק שבניו ג'רזי.

בשנת ה'תש"ח (1948) התמנה לראשונה לתפקידו הציבורי כרבה של קהילת "אהבת ציון". בקיץ של אותה שנה זכה הרב גורדון להתקבל ב'יחידות' אצל הרבי. בין הדברים הוא ביקש מהרבי עצה טובה, וזכה לקבל הדרכה נפלאה איך להצליח בניהול הקהילה.

הרב גורדון אמר לרבי, כי הוא מוצא את עצמו בדילמה מסוימת.

מצד אחד, בתוקף תפקידו כרב, נדרש ממנו להדריך, לתקן, להעיר, ואולי לעיתים אף לנזוף בחברי הקהילה. מאידך, הוא רואה במוחש שדרך זו מרחיקה את הציבור והוא חושש למצוא את עצמו ללא קהילה.

מה הפתרון? שאל הרב גורדון את הרבי.

השיב לו הרבי בשאלה:

אם היית אי-פעם באמבט אדים (מה שמכונה בית מרחץ רוסי)?

הרב גורדון השיב בחיוב ואמר כי הוא הלך לשם פעמים רבות עם אביו.

המשיך הרבי: "האם הבחנת מה עושים שם ?"

"הרוחצים עולים מדרגה אחר מדרגה" השיב הרב גורדון, "האדים נעשים חמים יותר ויותר ואז מצליפים בהם במטאטא העשוי מענפים ועלים יבשים."

"תתאר לעצמך שאחד מהמתרחצים בסאונה הולך ברחוב" אמר הרבי, כשלפתע ייגש אליו אדם עם מטאטא בידו ויתחיל להצליף בו. כיצד הוא יגיב? הוא כנראה יכה את האיש בחזרה...

"אבל לעומת זאת אם מרוממים אותו תחילה, אחר כך מחממים אותו, ולבסוף... מצליפים בו, אז לא רק שהוא לא כועס, הוא גם מבקש עוד ועוד!"...