תסתכלו על הציור. מה אתם רואים? מישהו צייר ילד, ותחתיו שירבט כמה מילים ברוסית. עבור אלו שלא יודעים לקרוא רוסית, תחת לציור מופיע השם ס.מ. גורליק, ליום הולדתך השמיני, והתאריך 7 במאי 1949.

לציור הזה יש סיפור מיוחד מאוד.

הצייר הוא מענדל גורליק, סבא של אשתי. בכל יום, אחרי ה"עבודה", הוא ישב וצייר בעפרון על חתיכת נייר דיוקן של ילד בן 8.

ה׳עבודה׳ הייתה במחנה עבודה סיבירי, לשם הוא נשלח על ידי משטר האימה של סטאלין.

זו לו הפעם השניה בגלות, בפעם הקודמת הוא עוד היה רווק ונשלח לחמש שנים. אבל הוא היה חבדניק עקשן שלא ממש יתן לרשעים לנצח, וכך למרות הסכנה המשיך במשימתו לעזור לאחיו ואחיותיו היהודים גם בעזרת כשרון הציור הנדיר בו חנן אותו ה׳. הוא נעצר שוב ונשלח לעשר שנים ארוכות לגלות מפרכת בסיביר, הפעם כבר היה אבא צעיר לשלשה בנים קטנים, יתומים חיים שנשארו עם אמא.

למחנה הזו, הוא קיבל מתנה בעלת ערך אינסופי: תמונה של שלושת ילדיו. הגדול בהם, שלום בער, עמד להיות בן שמונה בקרוב.

התמונה המשפחתית שנשלחה למחנה העבודה
התמונה המשפחתית שנשלחה למחנה העבודה

ובכן, כל ערב אחרי העבודה יושב הוא ומצייר את שלום בער שלו. אבא מכין לו מתנה.

אין יד שתוכל לתאר מה עובר בליבו של אבא גולה בערבות סיביר כשהוא מצייר את פניו של ילדו. זה שלש שנים שלא ראה אותו ומי יודע מתי אם בכלל יתראו שוב.

על פניו נראה היה שבעצם משלוח ציור שכזה אומר האבא לבנו: ילד שלי, אני אמנם סובל ומעונה בגלות, אבל אתה ילדי היקר חקוק במוחי ובליבי, תמונתך עומדת לנגדי תמיד.

אך בעצם היה בציור עוד מסר אחד חבוי: יום הולדתו הלועזי של שלום בער חל ברביעי למאי. להפתעת המשפחה, התאריך אותו רשם האב על הציור היה השביעי למאי 1949. לרגע אפשר היה לחשוב שמא הוא טעה בתאריך, אבל במחשבה מעמיקה מתברר שהוא כלל לא טעה, ואדרבה הוא מחביא כאן מסר חשוב: בשביעי למאי 1949 חל יום ח׳ באייר, הוא תאריך יום ההולדת העברי של בנו.

ר׳ מענדל גורליק ז״ל יושב לו בסיביר ומשגר מסר לבנו מחמדו – זכור נא, יהודי הנך! תאריך יום ההולדת שלך איננו זה הלועזי, אלא התאריך העברי, ח׳ באייר...

הילד הזה, שלום בער גורליק גדל להיות איש חסיד מלא אנרגיה, שמחה ואהבה שהופנו כלפי כל מי שנתקל בו. לצערנו הרב הוא נפטר לפני זמן קצר. אבל לא הציור, הציור נשאר עמנו, גם המסר שלו נשאר כאן וממשיך להדהד.

ואנחנו נמשיך לחגוג את ימי ההולדת שלנו לפי התאריכים העבריים, בדיוק כמו שלימד אותנו סבא מענדל.