אמר רבי יוסי:

פעם אחת הלכתי בדרך, ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל.

בא אליהו הנביא זכור לטוב וחיכה ליד הפתח עד שסיימתי את תפילתי.

לאחר שסיימתי, אמר לי: שלום עליך רבי!

ואמרתי לו: שלום עליך, רבי ומורי!

שאל אותי אליהו: מפני מה נכנסת אל החורבה?

אמרתי לו: להתפלל.

.. אמר לי אליהו: מה שמעת בחורבה?

אמרתי לו: שמעתי בת קול הנוהמת כמו יונה ואומרת: אוי לבנים! שבעוונותיהם החרבתי את ביתי, ושרפתי את היכלי, והגליתי אותם לבין האומות!

אמר לי: חייך וחיי ראשך (אני נשבע) שזו לא הייתה הפעם היחידה בלבד שיצאה אותה בת קול, אלא שלוש פעמים בכל יום היא אומרת זאת.

ולא זו בלבד, אלא בשעה שעם ישראל נכנס לבתי כנסיות ובתי מדרשות, ועונים "אמן יהא שמיה רבה מבורך", הקדוש ברוך הוא מנענע את ראשו ואומר: "אשרי המלך שמקלסין (משבחים) אותו בביתו! מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם!"

(מעובד על-פי מסכת ברכות דף ג)