"גינאי, גינאי! חלוק את מימיך כדי שאוכל לעבור בך!"
הקול היה קולו של רבי פנחס בן יאיר, תנא שהיה מפורסם בניסים שחולל. הפעם הוא היה בדרכו לקיים את המצווה המיוחדת של פדיון שבויים, וכדי להגיע למחוז חפצו היה עליו לחצות את הנהר רחב המימדים. לא הייתה לו כל דרך אחרת מלבד לצוות על הנהר שייקרע לשניים, בדיוק כמו בקריעת ים סוף, כדי שהוא יוכל להמשיך בדרכו.
הנהר לא מיהר לציית.
"גם אתה וגם אני רוצים לקיים מצווה" הוא אמר לרבי פנחס. "המצווה שלך היא מצוות פדיון שבויים, והמצווה שלי היא שהמים יזרמו בי, כפי שקבע בורא העולם.
"אבל המצווה שלך מוטלת בספק. אולי תצליח לשחרר את השבויים ואולי לא. המצווה שלי, לעומת זאת, בוודאי יכולה להתקיים. לא אחצה עבורך את הנהר!"
למשמע דברי הנהר, הגיב רבי פנחס ואמר:
"אם לא תיבקע לשניים, אגזור עליך ולא יעברו בך עוד מים לעולם!"
נבהל הנהר ונחצה תוך שהוא מאפשר לרבי פנחס לעבור אל הצד השני.
לאחר שחצה, פנה רבי פנחס שנית אל הנהר:
"יחד עמי היה עוד יהודי שהוביל חיטים לפסח. גם הוא עוסק במצווה. חצה גם עבורו את המים!"
וכך קרה.
שוב פנה רבי פנחס אל הנהר:
"ומאחורינו פסע ישמעאלי. חצה את המים גם עבורו, שלא יחשבו שאין אנו מתייחסים יפה לאלו המתלווים אלינו".
ונחצה הנהר בשלישית.
(על פי מסכת חולין ז, א)
הוסיפו תגובה