רב, האמורא המפורסם מן התלמוד, הגיע פעם לעיר אחת בה לא ירדו גשמים זמן רב. לפי המסורת, כאשר יש שנת בצורת קובעים הרבנים יום צום וכל הקהילה מתכנסת אל בית הכנסת כדי להעתיר בתחנונים לבורא העולם שיוריד גשם.

שמעו כל חברי הקהילה וצמו כפי שקבע רב, לא אכלו ולא שתו. אבל הגשם בושש מלהופיע.

התכנסו כולם לתפילה משותפת, וכחזן נבחר יהודי פשוט שעבד לפרנסתו כמורה המלמד תורה לילדים.

כשהגיע החזן בתפילה למילים "משיב הרוח!" החלה פתאום לנשב רוח חזקה.

כשהוא המשיך ואמר "מוריד הגשם!" החל לרדת גשם!

רב המופתע ביקש לדבר עם המורה לאחר התפילה. "מה הסוד שלך?" הוא ביקש לדעת. "מהם המעשים הטובים אותם אתה מקיים, בזכותם שמע האלוקים לתפילותיך?"

"אני מלמד ילדים תורה" השיב המורה בפשטות. "וכאשר מגיע אליי תלמיד בן עניים, אני מקבל אותו לכיתתי ולא גובה ממנו שכר לימוד. עבורי, בני העניים ובני העשירים זוכים לאותו יחס.

"בנוסף לכך, אני משתדל בכל כוחי שהתלמידים שלי ילמדו תורה. יש לי בבית בריכה מלאה בדגים, ובכל פעם שאני רואה תלמיד מתרשל בלימודיו, אני משחד אותו בדגים עד שהוא מצטרף אלינו".

הבין רב כי בזכות מעשי החסד ולימוד התורה של אותו מורה פשוט, הוא זכה שתפילתו נענתה באופן מידי.

)על-פי מסכת תענית דף כד(